הנה הלכה היא שהאבל לא יצא מביתו כל שבעה וזאת משום שיש חשש שאם יצא מביתו יפגש עם אנשים וכשידבר עמהם נמצא מסיח דעת מן האבלות (ויש שהסבירו שעצם יציאתו מן הבית גורמת להיסח הדעת). והנה אם האבל יושב שבעה למשל בבית הנפטר ונצרך לצאת לביתו בלילה ולחזור למחרת לבית הנפטר להמשיך לישב שם שבעה, יש אופנים שהתירו בזה הפוסקים (ראה ש"ע יו"ד סי' שצג ס"ב ובנו"כ שם. ובכל מקרה יש להיועץ במורה הוראה, ולא כאן המקום לציין הפרטים. וראה בזה עוד בחזו"ע אבלות ח"ב, עמ' שו והלאה). ולעצם שאלתנו, לא ראינו בזה מניעה הלכתית בפוסקים וגם אם ישן ביום הראשון בבית הנפטר או בבית אבלים ורוצה לחזור לישון בביתו לילה אחד מסיבה מסויימת (אחר התייעצות עם מורה הוראה) אין למנוע אותו מזה (וכן ראיתי בספר נתיבות המערב מנהגי מרוקו, עמ' 156 שמנהג זה הוא מהמנהגים התמוהים שאין להם מקור, ע"ש). הלכך להלכה, לא ראינו בנדון דידן מניעה הלכתית בפוסקים וגם אם ישן ביום הראשון בבית הנפטר או בבית אבלים ורוצה לחזור לישון בביתו לילה אחד מסיבה מסויימת (אחר התייעצות עם מורה הוראה), מותר לו לעשות כן ואין למנוע אותו מזה. ולכן אין לחשוש מלישן בלילה הראשון בבית הנפטר או בבית אבלים שמא יצטרך לישון בתוך השבעה בביתו, דלהאמור אין בזה חשש.
