אם ברור לך שלא תגיע לכדי בכי וצער בהשתטחותך על קברו, מותר לך לעלות על קברו. בפרט שמשאלתך משתמע שהנך מזדמן לעיר מקום קבורתו לעתים רחוקות, כך שאם לא תעלה על קברו היום לא יתאפשר לך בקלות לחזור לפקוד את קברו אחר ראש חודש אייר. וגם לולי זה ישנם צדדים להקל לעלות לקבר בחודש ניסן אם מסתבר שלא יגיע המשתטח לכדי בכי, כגון שנלב"ע זקן ושבע ימים, או שחלף זמן רב מאז פטירתו וכדו, כפי שיתבאר בנימוקי התשובה.
מקורות:
נכון שנהגו רבים שלא לעלות לקבר בימי חוש ניסן, אולם בשולחן ערוך לא נזכר בפירוש איסור אלא ברמז דק מאוד בדברי הרמ"א בהלכות פסח סימן תכט (סעיף ב), שעל דברי המחבר שכתב אין מספידין בחודש ניסן הוסיף הרמ"א וכתב: "הגה: גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן". וצידוק הדין הם פסוקים שאומרים בשעת הלווית המת ויש שהוסיפו לאומרם גם בזמן העליה לקבר ביום פקידת השנה, ועניינם הזכרת גבורות השם וקבלת הדין באהבה והזכרת תחיית המתים ומסיימים בפסוקי נחמה. וטעם שאין אומרים צידוק הדין בחודש ניסן מבואר במשנה ברורה (סימן ת"כ סק"ג), שכך הוא המנהג, שבכל הימים שאין אומרים בהם תחנון, אין אומרים בהם צידוק הדין מפני שהוא תחינה.
ובספר גשר החיים (פרק כ"ו אות ו) כתב, יש שעולים לכתחילה לבית הקברות בחודש ניסן, ויש שנהגו שאין עולים. ובביאור המנהג שלא לעלות כתבו האחרונים (הו"ד בפסקי תשובות סימן תכט ס"ק ד) שלושה טעמים. יש שכתבו ששורש המנהג הוא בדברי הרמ"א הנ"ל, כפי שנתבאר לעיל, כדי שלא יבואו להגיד צידוק הדין.
טעם שני יש מי שכתב לפי שחודש ניסן כולו קודש, וכן כתב בספר קב הישר (פרק פח) ששם המיוחד לחודש ניסן מורה על רחמים גמורים, ובשביל כן הנשמות הקדושות מתפללים בחודש ניסן על החיים וכו, ומוסיף וכותב, אכן בחודש ניסן בעבור היות שם ה מאיר בחודש ניסן ברחמים גמורים, על כן אסור להתענות בניסן, אבל אין המנהג בניסן לילך לבית החיים להתפלל על הקברים ולומר תחנונים כמו בשאר הימים, כדי שיהיה החודש ניסן כולו קודש, ובזה נעשים חטיבה מול חטיבה לנשמות הקדושים הנזכרים, עכת"ד.
טעם שלישי כתבו רבים מהאחרונים, כי בשבת ויו"ט וחוה"מ אין תועלת בעליה לקבר, כי הנפש לא נמצאת בימים אלו על הקבר, לכן לא יעלה לשם. ויבוארו דבריהם בתוספת ביאור לאור מה שכתבנו במקום אחר, שאין להכנס לבית הקברות שלא לצורך מפני המזיקים הנמצאים בבית הקברות ופרט נשים שלא בעת טהרתן ואנשים שלא תקנו את פגם הברית כמבואר במגן אברהם (סימן תקנ"ט ס"ק ט"ו) בשם האר"י.
ומעתה נבוא לחקור אחר השקפת מרן השולחן ערוך בהלכה זו לאור מה שפסק בסימן ת"כ סעיף ב שאומרים צידוק הדין בראש חודש [וחלק עליו הרמ"א שם בשם המהר"ל], כי הנה לדעת הנותני טעם שלא לעלות לקבר בימי ניסן כדי שלא יבואו להגיד צידוק הדין, נראה פשוט שלדעת המחבר מותר לעלות לקבר בימי ניסן. אבל לפי שתי הפירושים האחרים אפשר שגם דעת המחבר תסכים לאסור, כי חודש ניסן כולו קודש, ועוד כי בימי המועד וחול המועד אין הנפש נמצאת על קברה.
וגם לטעם שלישי אין המניעה מלעלות לבית הקברות אלא בשבתות במועדים ובימי חול המועד. נמצא איפוא שהנוהגים שלא לעלות לקבר כל חודש ניסן, היינו גם בתחילת החודש וסופו אינם מסתמכים אלא על טעם ראשון ושלשי. וכאמור טעם ראשון אינו עולה בקנה אחד אלא עם שיטת הרמ"א, אבל לדעת המחבר שאומרים צידוק הדין בימים שאין אומרים בהם תחנון, אין טעם לאסור על עליה לקבר באותם ימים מלבד הטעם הכתוב בספר קב הישר שחודש ניסן כולו קודש.
לענין מעשה כתב בשו"ת מלמד להועיל (ח"ב יו"ד סימן קמה): "יש מנהג שלא לילך על הקברות בחודש ניסן וכל מי שיש לו יאהרצייט [יום זכרון] בניסן הולך אל קבר אבות בערב ראש חודש ניסן. והנה באמת ראיתי בארחות חיים לסימן תר"ה שהיעב"ץ הקפיד שלא לילך על הקברות בערב יום כיפור משום דהוא יום טוב, אלא הלך יום או יומים קודם. וכן כתב המגן אברהם בסימן תקפ"א שבערב ראש השנה אין לומר רק התחינות שכתובים בספרים מפני שאין אומרים תחנון. נשמע מזה שבימים שאין אומרים תחנון אין לומר כל התחנות בבית הקברות. ואפשר דמשום הכי נמנעו ללכת על הקברות בניסן משום דרוצים לומר כל התחנות. אמנם ראיתי בשו"ת דבר משה (יו"ד סימן ס"ח) שכתב דלומר קדיש והשכבה על הקבר אין איסור בדבר באסרו חג של פסח, והובא בספר עקרי הד"ט (יורה דעה סימן ל"ו אות ל"ה), וכן הביא שם בארחות חיים (סימן כ"ט אות ל"ג) בשם ספר פני אהרן (סימן כ"ז). על כן נראה מי שלא הלך על הקבר בערב ראש חודש ניסן ויש לו יארצייט בניסן יש להתיר לו לילך בניסן, אך לא יאמר כל התחנות שאומרים בשאר ימות השנה אלא תחנת ההשכבה או תחנה של יארצייט הכל לפי הענין.
וכך מצינו להגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ב סימן סה) שנשאל שאלה סתמית, "אם מותר לילך בחודש ניסן או בסוף תשרי להתפלל בבית הקברות" ומשמעות דברי השואל אם מותר לעלות סתם לבית הקברות בימים אלו גם שלא ביום פקידת שנתו. ופתח הגר"מ בלשון: "הנה קשה להורות כשאין זה שאלה מן הדין". כי הנה כאמור לא נזכר בספרי הפוסקים הראשונים עד רבותינו בעלי השולחן ערוך הלכה זו אפילו ברמז. וממשיך וכותב: "ואולי תלוי במנהג, אבל זמן המתאים לבקר קברי אבות לפי תלמידי הקדוש האריז"ל בערב ראש חודש או בט"ו לחודש או ביום היארצייט, ומה שנמנעים לומר תחנון כל חודש ניסן, ובתשרי יש נוהגין עד סוף החודש, נראה דהיינו רק לנפילת אפים שאינו אלא מנהג לבד, כשיש איזה סיבה להקל נהגו לא לומר, אבל לא נראה לומר שביום גופא באלו הימים הנפש לא נמצא אז בקבר, שזה אינו אלא בימים טובים וכדומה, ומיהו היות שלפעמים בוכים שמה הרבה והימים אינם לבכייה שפיר נהגו להקדים או לאחר לערב ראש חודש שבודאי הזמן מתאים.
וממשיך וכותב מסקנתו: "ולפי דברינו תלוי אם באים רק לומר תהלים וכמה תפלות מותר לבוא גם בחודש ניסן וכדומה ביום היארצייט ואדרבה בעידניה ראוי טפי, אבל אם עלולים שמה לבכות הרבה כדאי לדחות לערב ראש חודש או ט"ו שזהו זמן המתאים שהנפש במקומה, והקרובים שמבקרים יחליטו לעצמם. ויש נוהגין לתת צדקה שמה לתלמידי חכמים או לנדור לצדקה, ולבקר קברות צדיקים שמה ולבקש שבזכותם יביא הקדוש ברוך הוא נפש הנפטר למקומו", עכ"ל.
וכעין זה פסק הגר"י יוסף בילקוט יוסף (ביקור חולים ואבלות סימן מ הלכה כז) וז"ל: "אם חל יום השנה בחודש ניסן, מותר לילך לבית הקברות, אם נזהרים שלא להספיד את המת, ושלא לבוא לידי בכי. ואם חל יום השבעה בחודש ניסן, אם האבלים מכירים בעצמם שלא יגיעו לידי בכי בעלותם לקבר קרובם, מותר להם לעלות לקבר. אבל אם יגיעו לידי בכי, ידחו את העליה לקבר לאחר חודש ניסן. ואין להקדים את העליה לקבר באמצע שבעה ימי אבלות. ותלמיד חכם שנפטר בחודש ניסן, מותר להספידו בפניו קודם שנקבר, אפילו בערב פסח אחר חצות היום", עכ"ל.
וכך העלה בספר פסקי תשובות (או"ח סימן תכט ד) כדעת הפוסקים שרק בשבת ויו"ט וחוה"מ אין הולכין לקברות, משום שאין בזה תועלת, כי הנפש לא נמצאת בימים אלו על הקבר, אבל בחודש ניסן הולכים לבית הקברות. ומסיים שכן נוהגין רבים לילך לבית הקברות ביום פקידת השנה וככלות השבעה ושלושים אפילו בחודש ניסן, אבל אם עלולים להרבות בבכי נכון לדחות ההליכה לבית הקברות לערב חודש או לט"ו לחודש אייר. ומוסיף שאף לאלו הנוהגים לא לילך לקברות בימים מסוימים כראש חודש, חנוכה, חודש ניסן, חוה"מ וכו, מכל מקום לקברי צדיקים נוהגים חסידים ואנשי מעשה מאז ומקדם שהולכים לציונים הקדושים ומתפללים שיהיו מליצי יושר על החיים, עכת"ד.
