עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

לצפות בחילול שבת

שם הרב המשיב: // נושא:  הלכות ומנהגים // תאריך התשובה: 23.07.2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אדם שרואה בשבת יהודי מחלל שבת על ידי עשיית מלאכה דאורייתא כגון שנוסע ברכב או מטוס, האם מותר להביט באותו אדם כאשר יש הנאה ע"י צפייה זו.

תשובה:

הנה מרן הגרע"י זצ"ל דן בעניין האם מותר לצפות במכשיר הטלויזיה המופעלת אצל שכנו או להאזין לרדיו המופעל ע"י שכנו החילוני בשבת רח"ל. [יביע אומר ח"ו וח"י או"ח סימן לד] והרב שם אוסר את הדבר גם משום הנאה ממלאכת שבת וזילותא ועוד. ומשם רצה ללמוד חכם אחד לעניין שלנו ג"כ לאסור. אך לענ"ד יש לחלק בדבר דבשלמא לצפות או להאזין לאותם מכשירים בשבת יש בזה כמה חילוקים, דאם הוא מטה אזנו או עינו על מנת להנות יש מקום גדול לאסור מכמה טעמים שהיביע אומר הביא שם, אלא שיש חילוק פשוט שבדברים הנ"ל עשויים הם על מנת לשעשע את הציבור וע"י האזנה של אותו אדם נמצא שנהנה ממש מחילול שבת שנעשה עבורו שהרי הוא מאזין ומביט למה שרוצים שאכן יעשה. שכמו שמצאנו גבי עכו"ם שעושה מלאכה עבור ישראל אסור להינות ממנה ה"ה למשדרי הרדיו שעושים מלאכה עבור השומעים בודאי יש לאסור. משא"כ צפייה באדם שנוסע ברכב או מטוס אין הוא עושה זאת על מנת לשעשע את הציבור אלא הוא ג"כ בגדר של הנאה הבאה לאדם בעל כרחו דמותר, כפי בגרע"י זצ"ל דן שם על חייל ששומע בשבת שירים מרדיו מחבירו הטועה שאין הוא חייב לצאת מן החדר כיון שזו הנאה בעל כרחו שאינו חפץ בה. ואף שיש לחלק שזה מכוין להנות מצפיית המכונית, מ"מ לא שמענו על מי שדר במקום של חילונים שיהיה עליו אסור להביט מחלון ביתו וכדומה אם הוא נהנה מנסיעת מכוניות. ושאלתי להגר"א פרץ שליט"א מה דעתו בזה וחילק כדברנו.

ושמעתי שהגר"י זילברשטיין שליט"א דן בזה, ותלי"ת שמצאתי תשובתו שג"כ העלה שאין זה בגדר הנאה ממלאכה וז"ל: תינוק חולה הבוכה, ונרגע רק כשמושיבים אותו במרפסת לראות מכוניות נוסעות, האם מותר לעשות זאת בשבת, שהרי נהנה ממלאכת שבת?

תשובה. יתכן דאין זו הנאה, ואין כאן אלא מראה המרגיע תינוק, ואולי חז"ל לא אסרו מין הנאה כזו, ובפרט שמצינו שבמסכת שבת דף קמא ע"ב תנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו, ופרש"י: מדשרי ליה בטלטול בחצר, ש"מ דלאו כמאן דנקיט ליה איהו לאבן דמי, ולגבי כיס היכי מחייבת ליה? מתרצת הגמרא אמר דבי רבי ינאי בתינוק שיש לו געגועין על אביו, ופרש"י: שאם לא יטלנו יחלה, ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה, ואף על גב דלאו סכנה נפש גמורה היא, אלא סכנת חולי, עכ"ל. ואם כן יש מקום בעניננו להקל כי התינוק חולה. אך מסתבר יותר שיש בזה חילול ה', וכו' [חשוקי חמד שבת דף קמא ע"ב – ענין ב].

וכן ראיתי להגאון ר' צבי פסח פראנק זצ"ל בשו"ת הר צבי [או"ח ח"א סי' קפג] שדן ג"כ בהנאת שמיעת רדיו מהשכן ואסר זאת כשהישראל מומר הדליק בשביל השומע, אבל אם המומר הדליק הרדיו לעצמו בתוך הבית והשומע עומד בחוץ באופן שהמומר לא ראה אותו, הרי משום גזירה שמא יאמר לעשות בשבילו אין כאן, שהרי בכה"ג גם בגוי שהדליק בשביל עצמו אין לאסור משום גזירה שמא יאמר לו וכו', ונשאר בצ"ע אם יש איסור בהנאת קול ומראה במעשה שבת. עכת"ד. וע"ש עוד שהאריך לדון בענין זה ומסקנתו היא דקשה להתיר כה"ג ע"כ. ועכ"פ גם לשיטת בעל הר הצבי יש מקום לחלק בין היכא שעובדי הרדיו מפעילים את התחנה בשביל הציבור לבין צפייה במכוניות.


דילוג לתוכן