עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

לקח את הילד לגן כשהוא חולה והדביק את הילדים ונגרם מכך נזק להורים האם חייב

שם הרב המשיב: הרב הילל מ // נושא:  // תאריך התשובה: 11.10.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני התעוררתי בבוקרו של יום מבולבל וטרוד, ולכן מיהרתי לקחת את הילדים לגן, אחר כך הייתי צריך ללכת לתפילה, למכולת, לבנק והרשימה עוד ארוכה… בהבחנה מהירה תוך כדי הבלאגן – הצלחתי להבין כי בני החמוד היה אפוף ב'חום' ולקה בדלקת בגרון, בלית ברירה הוצאתי מהארון נורופן והזרמתי לגופו, הנורופן אכן פעל את פעולתו ןהילד נ"י חזר לעצמו, כמובן שהייתי מרוצה, וצעדתי עימו נ"י לכיוון הגן, ומסרתי אותו לגננת המסורה ופניתי לדרכי.
בסופו של יום ראתה הגננת כי שני ילדים בגן לקו בדלקת גרון, לאחר בירור קצר התברר כי בני הוא זה שהדביק את שני הילדים.
כעת עלה דיון נוקב בין הורי הילדים לביני, הורי הילדים תובעים אותי שאשלם להם דמי אנטיביוטיקה, אקמולים ונורפן, וכן הפסד ימי עבודה – בעקבות רשלנותי בשולחו עם דלקת לגן, האם אכן הם צודקים בטענתם, או לא? יצויין שהמכתב נשלך גם על דעת ההורים!

תשובה:

לא נוכל להוכיח כי אכן הילדים נדבקו מהילד, ולכן יש לפטור אותך מכל התשלום. אולם להבא אין זה ראוי ונכון לעשות מעשה כזה. ומאי דנהי עלך לא תעביד לחברך.

הנימוק של הפסק:
שאלה זו יש לחלק לשני חלקים, חלק אחד – תביעת ההורים עבור ימי עבודה שהפסידו, וחלק שני – תביעת ההורים עבור הוצאות רפואת הילדים.
והנה ביחס לתביעה על הפסד ימי העבודה, הדבר ברור שאתה פטור מלשלם, היות וההיזק לא נעשה בידים, ואין חמור דינו מ'גרמא בנזיקין' שפטור בדיני אדם.
הנזק עבור הפסד ימי העבודה דינו כגרמא
כמו כן נזק זה אינו נחשב בנידון דידן כ'גרמי', וארבע סיבות בדבר:
א. דינא דגרמי אינו אלא כשהזיק בידו, כמבואר בתוספות (ב"ב כב: ד"ה זאת), ובנידון דידן הנזק לא נגרם מידו של יצחק, אלא מהחיידק שהיה בגרונו של הילד.
ב. דינא דגרמי אינו אלא כאשר הנזק נוצר תיכף בשעת מעשה ההיזק, כמבואר בתוספות (שם). ובנידון דידן מעשה ההיזק לא יצר תיכף הפסד ימי עבודה.
ג. דינא דגרמי אינו אלא באופן שמזיק מתוך כוונת היזק, כמבואר בתשובת הרמב"ם [הובא במגדל עוז (על הרמב"ם פ"ד מנזקי ממון ובדרישה (סי' שצו ס"ק ד)], ובנידון דידן לא התכוון להזיק, אלא עשה כן מטעמי נוחיות, וכך הביא השו"ע (סי' סו סכ"ג) שיטה זו.
ד. תנאי נוסף מבואר ברא"ש (ב"ב פ"ב סי' יז) לחייב בדינא דגרמי – שיהיה 'ברי היזקא'. ובנידון דידן אינו ברי הזיקא שידבקו ילדים אחרים ממנו.
ובנידון זה יש לומר שאף לצאת ידי שמים אינו חייב, היות ואין זה נחשב הפסד אלא מניעת רווח, וגבי מניעת רווח כתב הרמב"ן שאינו חייב לשלם אפילו לצאת ידי שמים.
חיוב תשלום עבור הוצאות רפואה
אלא שביחס להוצאות הרפואה יש לדון לחייב מדין מזיק אש, שהרי בשעה שיצחק שלח את בנו לגן – הרי הוא כמכניס חיידק לתוך הגן, והרוח מעיפה את החיידק לילדים אחרים ומזיקה אותם, ואש זו מוגדרת כ'לא כלו לו חיציו', שהרי הילד משתעל על הילדים, ויש לחייבו בד' דברים.
ויש לדמות דין זה לדין המבואר בשולחן ערוך (סי' תיח ס"א) שאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, אילו בהדי דאזלי קמזקי חייב מדין אש, והכא נמי הרוח המצויה מוליכה את החיידק לעבר ילדים אחרים ומזיקתם.
וכן מבואר ברמ"א (סי' שצ ס"י) גבי דליל המונח במקום שאינו מוצנע, והגיע תרנגול ולקח את הדליל והזיק עמו – בעל הדליל חייב, היות ופשע בכך שהניחו שם, וחייב לשלם מדין אש, מאחר והתרנגול הוא ככח אחר מעורב בו.
ואולם חיוב 'נזק', 'צער', 'שבת' ו'בושת' אינם שייכים בנידון דידן, ומכל מקום שייך לחייבו בדמי 'ריפוי' מדין נזק. וכפי שכתב הנתיבות המשפט (סי' שמ ס"ק ג) שבכל הוצאת רפואה שאם החולה לא יוציא הוא לא יתרפא – חייב המזיק לשלם מדין דמי נזק. אלא שהחזון איש (ב"ק סי' יג ס"ק ב) נקט שאף זה נחשב כריפוי, ולדעת השו"ע (סי' א) דנים ריפוי בזמן הזה. ומאחר ואנטיביוטיקה היא דבר הכרחי עבור ריפוי הילד – חייב לשלם זאת להורי הילד.
ולדעת הרמ"א (שם) שאין דנים דין ריפוי בזמן הזה – יש לו לפייס את הניזק.
ואין לפטור את אבי הילד כדין 'שיסה בו את הכלב', כמבואר בשולחן ערוך (סי' שצה ס"א). שדוקא בשיסה את הכלב, היות ולפני שהכלב נשכו לא היה שם 'מזיק' בעולם, ורק בשעת השיסוי נהפך למזיק – פטור. אך בנידון דידן החיידק היה בעולם לפני שנכנס לגן, ודומה לאש המזיקה ע"י הרוח, וכן מבואר ברמב"ם (פ"י מנזקי ממון ה"ח) גבי השיך בו את הנחש שפטור משום שההרס לא היה בעולם.
ואין לפטור את יצחק מדין 'היזק שאינו ניכר', וכדין המבואר בשולחן ערוך (סי' שפה ס"א) שפטור עליו, וזה אינו שהרי בנידון דידן ההיזק נחשב ניכר, וכמו שביאר בשיעורי רבי שמואל רוזובסקי שהגדרת היזק שאינו ניכר הוא כאשר נעשה שינוי בערך החפץ, אך במקום שהשינוי בחומר גלם של החפץ או בשימושי החפץ – נחשב כהיזק ניכר, ולכן חייב שם מי שנותן רעל בתוך מאכלו של חבירו, שהיות ועשה שינוי בחומר גלם של המאכל – הוי היזק ניכר.
ולפי זה הוא הדין בנידון דידן, מאחר וכעת חולי הילד ניכר בו – הוי היזק ניכר, ואף אם נאמר שנחשב היזק שאינו ניכר – מכל מקום מטעם קנס יש לחייבו, שהרי הוא מזיד בדבר שעליו לחשוש שהילד ידביק ילדים אחרים.
אלא שלמעשה יש לפטור את יצחק: א. יתכן שהחיידק לא נכנס ישירות לילד שנחלה אלא פגע תחילה בלחם שלו ואחר שאכל את הלחם נחלה ואם כן דינו כאשו משום ממונו שאינו חייב בארבעה דברים.
ואמנם לדעת הנתיבות המשפט נחשב כנזק, היות ואי אפשר לרפאות אותו לולי הנטיביוטיקה אך מכל מקום לדעת החזון איש אף זה נחשב כריפוי ואין חיוב ריפוי בממון המזיק.
ב. על פי רוב לא ניתן להוכיח שאכן הילדים נדבקו ממנו, שיתכן שיש עוד ילדים עם חיידקים, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
אלא שיש לאבא לעשות תשובה על כך שגרם צער להורי הילדים, ולא יהיה דינו קל מאדם שמצער את חבירו שעובר בלאו של 'לא תונו איש את עמיתו' וכפי שכתב השולחן ערוך (סי' רכח ס"א).




דילוג לתוכן