עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מאפיה שעושה סוג לחם חלבי וכלם יודעים

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 30.07.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

בעיר שלנו עושים בייגלס חלבי אבל כולם יודעים שהם חלבי האם זה מספיק על פי ההלכה?

תשובה:

אסור בגלל שיש אורחים שלא יודעים מזה מה הדין בעיר שכולם אופים לחם חלבי ויודעים בו
הכרתי [ס"ק ב] כתב דבעירו הנחתומים אופים כל פת העשוי חטים עם חלב, ומחה בהם שלא לאכול את כל הפת הנז', אך ללא הועיל. וההיתר שלהם מבוסס על כך שמעמידים את הגמרא בפסחים [ל, א] דשם מדובר במקרה, אבל כאשר ידוע לכל, ואין נחתום שאינו אופה בחלב, וכל הפת נעשה כך, א"כ כיון שידוע לרבים, תו ליכא טעות וחששא, דהכל יודעים דהוא נעשה בחלב. ואף כי המהרי"ט [שם] דחה סברא זו, אוחזים בו מבלי שומעים קול מוחה. ע"כ.
ובחכמת אדם [שער איסור והיתר כלל נ] ג"כ כתב בשם הפר"ח דאפילו אם נתפרסם בעיר שכל הלחם נילוש בחלב, מכל מקום אסור משום אורחים הבאים לשם.
האם מותר למכור לגוי פת חלבי שעשאו באיסור
בספר הליכות עולם [שלח לך אות יז] נשאל בדין פת שנילושה בחלב, האם מותר למכור הפת לגוי, או יש לאסור פן יחזור וימכרנו לישראל.
ואלו ת"ד: הרב חמודי דניאל [ה' בב"ח אות יב], צידד להתיר למכור את הפת שנילוש בחלב לנכרי, משום דהוי ספק ספיקא, שמא לא ימכרנו לישראל, ואת"ל שימכרנו שמא לא יאכל את הפת עם בשר. ע"ש. וכן פסק הגאון פרי תואר [ס"ק ג], דבדיעבד שנאפה הפת בחלב, מותר למכרו לגוי, ולא חיישינן שמא ימכרנו לישראל, משום דהוי ס"ס כנ"ל. ע"ש. וכ"פ הזב"צ [שם ס"ק יט], והרב פעלים [ח"ב ס"ס יא].
אולם, הגרע"י זצ"ל הקשה על האי ס"ס מהא דקי"ל בחולין [נג,ב] בדין ספק דרוסה, שאסור למכרו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל. וכ"פ מרן בשו"ע [סו"ס נז]. והרי גם בזה איכא ס"ס, שמא לא ימכרנו לישראל, ושמא כשר הוא, ומ"מ לא סמכינן על זה להקל. וכ"פ הרמ"א [סימן פד ס"ה] בדין קמח שנמצא בו תולעים, שיש לאסור, דחיישינן שמא פירשו, ואסור למכרו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל. ע"ש. הרי שאף שעיקר האיסור הוא מספק שמא פירשו התולעים, אין להתיר למכרו לעכו"ם משום ס"ס. ומ"מ, הגרע"י זצ"ל יישב את הדברים, ופלפל בדין זה באריכות רבה, ולמסקנה העלה דמותר למכור לנכרי ואפילו לפלטר, רק אם יבצע כל ככר לשנים. ע"ש.
האם שינוי בפת חלבי יועיל גם בכדי למכור בשוק
כתב בשו"ת מהרי"ט [ח"ב סימן יח] והובאו דבריו בחוות דעת [שם ס"ק ג] ובפת"ש [ס"ק ג], דהא דמועיל שינוי הוא רק בביתו, אבל לעשות שינוי ולמכור בשוק אסור, דהקונים לא יכירו בשינוי, ואין לסמוך על זה שיודיע להם, דחיישינן שמא ישכח להודיע ע"ש. והביא בכה"ח [ס"ק יב] שכן פסקו הכנה"ג [הגהות הטור ס"ד], הפר"ח [ס"ק א], הפרי תואר [ס"ק ב], ועוד אחרונים רבים ע"ש. וסיים בשם הפרי תואר דמ"מ בדיעבד לא אסרינן משום ארחי פרחי, וצריך להודיעם.
וכ"כ המזמור לדוד דבעירו [ויניציא"ה] עושין גלוסקאות קטנות מאוד ולשין אותין בחמאה ומוכרין אותן בחנויות, וישנם כמה טעמים להתיר, חדא דהוי ליה כעין תורא שזה שינוי, וליכא למיחש לאחד מבני העיר שהרי נתפרסם המנהג, והגם אם יבוא אדם זר מיד ירגיש בהם מחמת הריח של החמאה. ע"ש. וכדבריו פסק ג"כ בספר בן איש חי [סעיף יז] להמליץ בעד מנהג עירו שמוכרין ג"כ פת עם חלב בכדי למכור דבר יום ביומו, ועושין צורה משונה, וגם יש ריח של חמאה. וגם עושין סמבוס"ך שממלאים אותו בגבינה ואין עושין בו שנוי מן סמבוס"ך הממולא בלוזים וסוכר. ע"ש. וכן פסק בספר חידושי דינים להתיר.
מהם סמני ההיכר לבורקס גבינה ותפו"א
לאור האמור לעיל מצאנו ג"כ לרבינו החיד"א בשיורי ברכה [יו"ד סימן צז ס"ב] שכתב דבארץ הצבי ובטורקיאה נהגו לעשות בורקא"ס ממולאים בשר, ביצים, או ירק וגבינה וכיוצא, והמנהג על הרוב לעשות של גבינה בשינוי על דרך כעין תורי.
ובספר הליכות עולם [ח"ז] הביא דבשו"ת תפארת אדם [יו"ד סי' טו] כתב על דברי החיד"א, שאינו רואה טעם לדבריו להצריך שינוי לבורקא"ס, דדוקא פת שדרך לאוכלו עם כל דבר בלא חקירה ודרישה חיישינן, אבל בורקא"ס ופסטיל שידוע שהם ממולאים, מהם של בשר, ומהם של גבינה, הבא לאוכלם מסתמא הוא חוקר ובודק היטב למען דעת אם הם של בשר או של גבינה, ולכן אין צריך לשום שינוי. וסיים שכן המנהג שלא לעשות שום שינוי בבורקא"ס. ע"כ.
ובהערות והגהות על החיד"א כתב על דברי התפארת אדם הנז' דאין דבריו נראין, ומדוע צריך לסמוך או ללמד לאדם שישאל וכו' ולא לעשות היכר כעין מ"ש רז"ל. וגם כיום עושים בורקס תפו"א וגבינה, ואין היכר אם לא בצורה, שכנהוג עושים את של הגבינה בצורת משולש ותפו"א מרובע או מלבן. ופוק חזי וכו'. ויש מפשוטי העם שאין יודעים מנהג זה ויש ללמדם. ע"כ.
ומ"מ, לענ"ד מסתברים דברי התפארת אדם וכן נראה דעת הגרע"י זצ"ל שהביאו בסוף דבריו ולא העיר עליו. וכן נראה דעת ערוך השולחן שכתב וז"ל מנהג בכל תפוצות ישראל כשאופין בחמאה וחלב ונקרא 'פוטער קוכין' עושים אותם בציור אחר מפת סתם, שמעקמים העיסה וניכר לכל ומנהג ישראל תורה היא, וחדשים מקרוב באו שאין עושין כן ויש לגעור בהן, אא"כ ממולאים בגבינה, דבזה לא אתו למיטעי לאוכלן עם בשר, או שיש בהן הרבה חמאה שניכר שהיא של חלב. עכ"ל. חזינא דבדבר הממולא כגון גבינה לא חיישינן לעשות סימן דלא אתו למטעי, וכדברי התפארת אדם. ע"שהנ". וכן נראה מהמזמור לדוד הנ"ל.
וראיתי בקובץ בית אהרון וישראל [קובץ צא' עמ' קנא] שהרב הכותב שם נשאר בצ"ע על מה סמכו העולם למכור בורקסים ועוגיות חלב ורוגלך חלבי. ואיני מבין על איזה עיון מדובר, הלא הדבר פשוט כביעא בכותחא דרק על פת הנאכל עם חלב ובשר גזרו, ולא על שאר דברים, וכיון שבורקסים ועוגיות יש להם צורה מיוחדת דכו"ע ידעי בהו, ותו דלית מאן דאכיל עוגיות עם בשר.
ואפילו נימא שחשש למה שכתב היד יהודה [הקצר ס"ק ג] דאפילו לשאר מאכלים שאין דרך לאוכלם עם בשר או עם חלב ממש דצריך לעשות להם היכר (ולשיטתו גם כל סוגי קינוחים למיניהם שעושים עם חלב צריך לעשות להם שינוי), מ"מ רוב ככל האחרונים [יעוין פת"ש ס"ק ג' בשם המהרי"ט, פר"ח ועוד] חלקו על דבריו ונקטו שרק מאכל שדרך לאוכלו ביחד עם בשר או חלב גזרו.
ואם החשש שלו שמא יאכלו לאחר ארוחה בשרית, כבר נתבאר לעיל דלא חיישינן לשיטה זו, דכל הגזירה היתה דוקא בפת והחשש שמא יאכל יחד עם בשר ולא לאחר מכן. ואדרבא דבריו צ"ע.