עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מה המנהג לשלם לשכירים שכר פעולה

שם הרב המשיב: הרב ירון אשכנזי // נושא:  // תאריך התשובה: 06.07.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני גר בנו גרזי ונסעתי לנו יורק לשכור פועלים יהודיים, ולא התנתי אתם על שכר עבודה יומי. לאחר שסיימו הפועלים את עבודתם קיבל כל אחד מהם 250 $ עבור יום עבודה. והנה טענה בפיהם של הפועלים שכל פועל בנו יורק נשכר עבור 350 $ ליום עבודה, מאידך טוענתי שאין המנהג כן בנו גרזי ושילמתי לכם כפי הנהוג כאן, עם מי הדין. וכן הם אמרו שבנו יורק מסיימים העבודה יותר מוקדם לפני כניסת שבת ואני צריך אותם לעבוד עוד שעה ויספיק להם לחזור הביתה לפני שבת.

תשובה:

שכר פועל מעיר אחרת ולא התנו בתחילה על שכר עבודה יומי כמה צריך לשלם
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן, אפילו הוסיף על שכרן, כיון שלא התנה כן בשעה ששכרן. הגה: לא היה מנהג בעיר, או שאמר להן אני שוכר אתכם כדין תורה, חייבין לצאת מביתם בזריחת השמש ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים (טור ס"ד). ובערב שבת, מקדים עצמו לביתו שיוכל למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק את הנר (שם ס"ה בשם הירושלמי). לא היה מנהג בעיר, אבל רוב אנשי העיר באו ממקום שיש שם מנהג, אזלינן בתר מנהג העיר שבאו משם. הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב או איפכא, אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים (נ"י ר"פ הפועלים בשם הירושלמי). ואינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים, אבל דבר שאינו נעשה רק פעם אחת או שני פעמים אינו קרוי מנהג (ריב"ש סי' תע"ה).
הוסיף. שיוכלו לומר הא דאוסיפת לן כדי לעשות עבידתא שפירתא וכן עשינו. ש"ס וכ"כ הטור והמחבר בסי' של"ב ס"ה. סמ"ע: בטור לא כת' תיבת קטן גם בהג"א ר"פ הפועלים דהביא לשון הירושלמי זה לא כת' שם תיבת קטן ונראה דהרמ"א כתבו משום דבא"ח סי' רנ"ו כ"כ הטור והוא מש"ס פרק ב"מ וז"ל שם ו' תקיעות היו תוקעין בע"ש כו' התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק כו' שהה כדי לצלות דג קטן עכ"ל ואין ראיה מהתם דשם קאי אבע"ב שהיו כל ע"ש בעיר ואפו ובשלו והכינו כל צרכן קודם לכן משא"כ בפועלים שהיו בשדה ונכנסו סמוך לשבת לביתם ולא עשו עדיין צרכן לשבת דבעי טפי מצליית דג קטן והא ראיה דשם לא נזכר שיעור למלאות חבית מים וגם שם כת' שהדליקו נרותיהן קודם צליית דג קטן וכאן כתב שהדליקו אח"ז וע"כ צ"ל שצרכים אלו דצליית דג ומילוי מים והדלקת נרות עשו קודם לכן זמן מעט לפני שאר בני אדם עכ"ל הסמ"ע ועמ"ש הב"ח בזה
מבואר ברמ"א שהולכים אחר המקום בו נשכרו הפועלים, וא"כ חייב ראובן לשלם להם כמנהג נו יורק 350 $ לכל יום עבודה, וכ"פ בשו"ת פנים מאירות [ח"ב סי' סג]. אולם בערך ש"י [אבהע"ז סי' נ ס"ז] כתב, שבאופן זה משלם לפועלים רק כפי שער הזול, הואיל ויכול השוכר לומר שלא ידע שהמנהג בעירו של הפועל הוא יקר יותר מהמחיר בעירו, וכן כתב בשו"ת מנחת אלעזר [ח"ב סי' ח], מיהו בשו"ת בצל החכמה [ח"ג סי' כח – ל] הוכיח כדברי הרמ"א והפנים מאירות, ומה שיכל לטעון השוכר אינה טענה, שאפילו אם לא ידע את מנהג המקום, חייב לשלם כפי המנהג כיון שאינו מנהג נגד הלכה. ועכ"פ יש מקום לבעל הבית שהוא המוחזק לטעון קים לי כהחולקים על הרמ"א וישלם להם כפי שער הזול.
אולם אם המנהג הוא הפוך דהיינו שנו יורק יום עבודה הוא 250 $ ואילו בנו גרזי הוא 350 $ וכשבא השוכר לשלם לפועלים הוא נותן להם כמנהג נו יורק. בזה טוענים הפועלים הלא הטעם שהסכמנו לבוא אתך לעבוד בנו גרזי כיון שאנו יודעים שמנהג נו גרזי לשלם 350 $ ליום עבודה וע"כ הסכמנו לעזוב את עירנו וללכת למקום רחוק יותר, מאידך אומר ראובן אדרבא כיון שבנו גרזי שכר פועל יקר יותר מנו יורק ע"כ נסעתי לנו יורק בכדי לשכור פועלים בזול יותר. הנה אם רק השוכר היה טוען שלא הטריח עצמו עד נו יורק אכן היה משלם להם כבמקום הזול, אולם כשגם הפועלים טוענים שלא היו מטריחים עצמם ללכת עד נו גרזי בשביל לקבל שכר זול, בזה אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומקבלים לפי שער הזול. אמנם אם לשוכר [ראובן] אין הוכחה שטרח משום כך, וכגון באופן שבמקומו אי אפשר להשיג פועלים כאלו אפילו ביוקר, אין לנו כאן אלא רק טענת הפועלים ונוטלים כשער היוקר שהוא נו גרזי [כ"כ בשו"ת אגרות שמעון ח"ב סימן נז].
הוספתי משהו לגבי שכירות פועלים. כיצד המנהג היום לגבי פועל המשכיר עצמו לעבוד בערב שבת, עד מתי חייב לעבוד.
אע"ג שכתב הרמ"א שיש לפועל לעבוד בערב שבת עד כדי זמן כדי שיוכל ללכת לביתו למלאות לו חבית של מים ולצלות דג קטן, בסמ"ע [ס"ק ג] חולק על דברי הרמ"א וסובר שצריך ליתן לפועל יותר מזמן זה של צליית דג קטן, וחילק שהשיעור הנ"ל הוא דוקא לבעל הבית שהיה כל היום בביתו, לפיכך אחר תקיעה שלישית אין ממתינים לו הרבה, מה שאין כן בפועל הבא מן השדה צריך ליתן לו יותר זמן בכדי להתכונן לשבת. ובשער הציון [או"ח סימן רנא ס"ק ד] כתב שכל זה בדיעבד כשנשכר הפועל ליום עבודה ב'סתם', אבל לכתחילה מוטל על הפועל שלא להשכיר את עצמו ליום שלם בערב שבת, כי אם עד זמן מנחה קטנה. ומ"מ כתבו אחרונים שאפילו עובד עד שעה לפני כניסת השבת בדיעבד שפיר דמי בפרט אם יבוא לידי הפסד עבודתו או משכורתו [עיין בספר 'כי בו שבת' ח"א בסימן רנא שהביא את כל שיטות האחרונים בזה].
דילוג לתוכן