עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מה לעשות עם שאריות לחם מסעודה בשרית

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 06.07.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני עובד במטבח בישיבה ויש הרבה אוכל שנאר אחרי כל סעודה מה אפשר לי לעשות עם הלחם וסלטים?

תשובה:

לכתחילה אין לשייר פת מסעודה לסעודה אא"כ יעשה בדרך היתר, היינו שיניחו בשקית ויעשה לו סימן שזה לחם בחזקת בשרי או חלבי. ע שו"ע יו"ד פ"ט סעיף ד: מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה. ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר. (וכן להיפך אסור) (כן משמע בארוך). וכל שכן (כ) שאסור לחתוך גבינה, אפילו צוננת, בסכין שרגילין לחתוך בשר. ולא עוד, אלא אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר. הגה: וכן להיפך נמי אסור. (כא) מיהו על ידי נעיצה בקרקע קשה, שרי (ב"י בשם א"ח וכל בו). אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים, ולרשום אחד מהם שיהא לו היכר. ונהגו לרשום של חלב, ואין לשנות מנהג של ישראל.
השו"ע פסק שמי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר אח"כ, צריך לבער מעל השולחן שיורי הפת שאכלו עם גבינה. ודייק האגרות שמעון [יו"ד סימן ל"ח] שדווקא החתיכות הקטנות יש לבער, אבל כיכר לחם עצמו שהיה על השולחן אין איסור לאוכלו עם מאכלי בשר.
ויש חולקים וסוברים שיש להחמיר שלא לאכול את כל הלחם שהיה "בגלוי" בארוחה חלבית לאוכלה בארוחה בשרית וה"ה להיפך. וכן יש חילוק אם היו בסעודה ילדים קטנים שנוטלים הלחם בעצמם שאז יש להחמיר יותר. וכן יש חילוק בין לחם פרוס או לא שחלקו נמצא בתוך שקית וחלקו בחוץ. יעוין בשו"ת אור לציון [ח"ה פי"ט סעיף יב] שג"כ העלה כנ"ל.
ולכתחילה יקח רק את כמות הלחם שצריך לו לאותה סעודה והשאר ישאר מחוץ לשולחן ובפרט שיש עימו ילדים בשולחן. ואם הכיכר נמצאת בתוך שקית ומחלק לכולם הוא בעצמו, יכול לאכול את הנותר בארוחה חלבית או בשרית.
אם מותר לשמור פת שהיה בסעודה בשרית לסעודה בשרית אחרת
כיכר שהיה בשולחן ב"גלוי" בסעודה בשרית באופן שנאסר לאוכלו בסעודה חלבית. האם מותר לשומרו במקרר לסעודה בשרית אחרת או לא. לכאורה לפי השו"ע בסימן צז' סעיף א' שפסק שאין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאוכלה עם בשר, ואם לש כל הפת אסורה אפילו לאוכלה לבדה, ואם עשאה בשינוי צורה לית לן בה, או עשאה חתיכות קטנות וכו'. וכן להיפך שאין לעשות פת "בשרי", היינו עם שומן של בשר וכדומה.
ולפי זה לכאורה יש לאסור, ואין יכול לשומרה שהרי לא שינה צורתה וכו', ויעוין מש"כ הפמ"ג בזה. ולכתחילה אין לשייר פת מסעודה לסעודה אא"כ יעשה בדרך היתר, היינו שיניחו בשקית ויעשה לו סימן שזה לחם בחזקת בשרי או חלבי. ויעוין לקמן בסימן צז' מה שכתבנו בזה.
ומה הדין בסלטים שנשארו מסעודה בשרית לאוכלם בסעודה חלבית
סלטים או ממרחים פרווה שאכל מהם בסעודה בשרית, ורוצה לאחר מכן להעלותם גם בסעודה חלבית, או להיפך, הכל תלוי כיצד הדרך ליטול מאותם קערות המונחים על השולחן בשעת הסעודה, אם בכל צלחת ישנה כפית וכדומה שממנה כל סועד נוטל ומניח בצלחתו, אזי שפיר אפשר להשתמש באותם סלטים בסעודות אחרות בין בשר ובין חלב. אבל אם כל אחד לוקח מעט סלט עם המזלג שלו וכדומה, בוודאי שיש חשש שנשארו שאריות של אותו מאכל בתוך הסלט וממילא אסור להגיש את אותם סלטים בסעודה אחרת כגון מבשר לחלב או להיפך.
ויש אומרים שאם ישנם ילדים קטנים בסעודה, היות וקשה בדרך כלל לעקוב אחר מעשיהם יש להחמיר תמיד שלא להשתמש באותם סלטים בסעודות אחרות למה שסעדו. [יעוין בספר בדי השולחן ס"ק צט', ובילקו"י עמ' תנ'].
ומ"מ, גם המחמירים בזה מודים שמי שאכל מסלטים שהיו בסעודה בשרית אינו צריך להמתין שש שעות לאכילת חלב. וכ"כ בספר אור ההלכה [יו"ד סימן פט'] שיש ללמוד כן מדברי הש"ך הנ"ל (באות כג' בדרכי דעה גבי האם צריך להמתין אחר אכילת צ'יפס וכו') שאין צריך להמתין אחר אכילת סלטים שהיו על שולחן עם בשר אפילו באופן שלא הקפידו ליטול את הסלטים עם כף הגשה מיוחד, ואפילו יש שם קצת שומן, ע"ש. ויש שכתבו דמ"מ ראוי להחמיר לרחוץ ידיו ולקנח פיו לאחר שאכל סלטים שהיו בארוחה בשרית קודם שבא לאכול מאכלי חלב. [עיין בספר הכשרות למעשה עמ' עט הערה לב].
ומה הדין במשקה פרווה שיצא ממכונת שתיה המוציאה ג"כ משקה חלבי
מצויים כיום מכונות שתיה לממכר משקאות חמים וקרים, כגון קפה עם חלב, שוקו וכדומה, והמשקאות הללו יוצאים כולם מאותו ברז, ונשאלת השאלה האם מי שהוא בתוך שש שעות לאכילת בשר רשאי להוציא מהמכונה הנ"ל שתיה פרווה ולשתות.
הנה בשו"ת אור לציון [ח"ה פי"ט סעיף יח] פסק שיתן לאחר לטעום את המשקה, ואם אין בו טעם חלב אזי יהיה מותר לו לשתות. אולם, בספר הכשרות למעשה [עמ' צט] התיר לכתחילה לשתות מהמכונה הנ"ל משקה פרווה בתוך שש שעות ללא צורך בטעימת ישראל, דהיות ואין כאן שום כוונה לבטל איסור לכתחילה דהא כל כוונתו רק להוציא המשקה שרוצה, ואין לו שום הנאה באם היו בברז כמה טיפות של חלב. ועוד דיש כאן ס"ס להתיר, ספק אם השתמשו במכונה קודם במשקאות חלביים, ועוד שמא יש עתה במשקה הפרווה פי ששים כנגד טיפות החלב שנותרו בפיית המכונה. ע"כ.
מיהו, לענ"ד נראה פשוט דמי שמתיר להשתמש בסוכר שנוטלים ממנו בכפית מלוכלכת עם חלב לתנו בכוס תה ולשתותו בתוך שש שעות לאכילת בשר יסכים שה"ה לכאן. דהנה הבאנו לעיל בסימן פח [אותו יט] דבשו"ת שבט הקהתי [ח"א סימן רכב] כתב בפשטות להקל בזה כיון שיש ששים במים כנגד המעט חלב שנדבק בסוכר, ואין בזה חשש של 'אין מבטלים איסור לכתחילה', דכיון ששניהם מין היתר לא הוי איסור, ומה גם דכל דין המתנת שש שעות הוא מדרבנן, ויש בזה ספק, ואפילו ס"ס, ספק יש חלב ספק אין, ואפילו אם תרצה לומר שיש, ספק הלכה כמאן דאמר די בשעה אחת המתנה, או כשיטת התוס' דלא בעינן שש שעות כלל אלא סילוק שולחן וכדומה. וכן מורים רבים מאחרונים [יעוין בילקו"י יו"ד סימן פז' שאסף כמה פוסקים בענין זה]. ומעתה י"ל דה"ה למכונה הנ"ל.
דילוג לתוכן