עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מכירת אתרוגים באריזה סגורה בחזקת מהודר ונמצא כשר.

שם הרב המשיב: הרב ירון אשכנזי // נושא:  // תאריך התשובה: 28.02.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

המנהג שלי לקנות אתרוג דוקא בקופסא סגורה ובדר"כ אני מקבל אתרוג יפה אבל השנה האתרוג נראה יותר כמו לימון סוג ב', אבל הרב אמר שזה כשר האם אני יכול לבקש את כספי בחזרה.

תשובה:

בשו"ת להורות נתן [חלק ח סימן קכה] נשאל אודות אותם מוכרי אתרוגים שנהגו למכור את האתרוגים בקופסאות סגורות במחיר קבוע ע"י מדבקה המציינת את טיב האתרוג אם מהודר הוא או כשר, ולפעמים מצליח הקונה ועולה בידו אתרוג יפה ששוה יותר מן המחיר הנקוב, ולפעמים עולה בידו אתרוג גרוע, ואף שהוא כשר אבל אינו מהודר כרצונו, ואילו היה האתרוג הזה גלוי לעין לא היה אפשר למכרו במחיר כזה, ונפשו בשאלתו אם אין זה בגדר מקנה לו דבר שאינו מסויים כמובאר בשו"ע בסימן רט' וכמשחק בקוביא, כי הקונה חשב שיצליח למצוא אתרוג יפה, ואולי אינו קונה דהוי גזל דרבנן.
וז"ל התשובה בקצרה: בשו"ע חו"מ [סי' ר"ט ס"א] איתא, המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע אף על פי שאין מדתו ומשקלו ידוע ה"ז קנה, ואם אין מינו ידוע לא קנה וכו'. ומבואר דהיכי דהמין ידוע ורק הכמות אינה ידועה ה"ז מכרו קיים. ושם [סעיף ב'] איתא, אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך, וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך, ורצה הלוקח ומשך, אין כאן קנין, שלא סמכה דעתו של לוקח, שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב, ואין זה אלא כמשחק בקוביא, וכן כל כיוצא בזה עכ"ד. ומבואר דרק אם אינו יודע כלל את מין הסחורה שהוא קונה, אם תבן או זהב, אז לא הוי קנין והוי כמשחק בקוביא, אבל ביודע שהוא קונה סחורה ממין פלוני אלא שאינו יודע את הכמות, ממכרו קיים. וא"כ בנדון דידן שהוא יודע שהוא קונה אתרוג, נמצא שיודע את המין של הסחורה, ולכן ממכרו קיים.
ב) אלא דאכתי יש לומר, דדוקא כשקונה ערימה זו של חטים או מרתף זה של יין, שהוא רואה את איכות החטים ואת איכות היין אלא שאינו יודע את כמותן, בזה אמרו שממכרו קיים, כיון דליכא חסרון ידיעה אלא בכמות הדבר שנקנה, אבל בנדון דידן שאינו רואה את האתרוג ונמצא אתרוג גרוע, שמא הוי מקח טעות, דאילו ידע מתחלה שימצא אתרוג גרוע כזה לא היה קונה. והרי מבואר בשו"ע חו"מ (סי' רל"ג ס"א) המוכר לחבירו מין ממיני פירות ונתן לו מין אחר, אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם, כיצד מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות או איפכא או יין ונמצא חומץ או איפכא, אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו אפילו לא נתאנה בסכום עיין שם. ובש"ך שם (סק"א) כתב, שאם מכר לו כסף סיגים בחזקת צרוף, הלוקח יכול לחזור בו, וכן במכר לו טבעת של זהב ונמצא עופרת בתוכה הוי מקח טעות עיין שם.
והכי נמי נימא שאם מכר לו אתרוג גרוע דהוי כמכר לו חטים יפות ונמצא רעות, דהלוקח יכול לחזור בו. ברם באמת אין זה מן הדומה, דודאי אילו היה כתוב על הקופסא שמוכרים לו אתרוג יפה ונמצא שאינו יפה, א"כ ודאי דיכול הלוקח לחזור בו דומיא דמכר לו חטים יפות ונמצאו רעות, אבל מכיון שלא נכתב שהוא אתרוג יפה אלא שהוא כשר, א"כ אף כשאינו יפה אין הלוקח יכול לחזור, ובלבד שיהא כשר וראוי לברכה. [אולם היכי שאפשר לדעת עפ"י המחיר אם הוא מסוג מעולה או לא, עיין בזה להלן אות י"ג י"ד].
ג) וראיתי בשו"ת גאוני בתראי (סי' י"ט) בתשובת הגאון בעל שו"ת פני יהושע ז"ל, בדבר מי שקנה קרקע כדי לחפור משם עפר ומוציאין מן העפר כסף ועופרת, ועתה מתחרט הקונה וטוען שנתאנה, וכתב דאף בדליכא אונאה אין כאן מקח כלל, וכמש"כ הטור (סי' ר"ט) בשם הרמב"ם שאם אמר לחבירו כל מה שבבית זה אני מוכר לך ליכא קנין כלל, שהרי אינו יודע מה יש בו או תבן או זהב והוא משחק בקוביא, והכי נמי אין לך קוביא גדולה מזו. ואין לחלק דהתם אינו יודע כלל מה בתוכה אם אבן או זהב, משא"כ הכא שיודע שיש כסף בעפר זה אלא שאינו יודע כמה יש, דבכה"ג דומה לרישא דכתב הטור בשם הרמב"ם ערימה של חיטין אני מוכר לך או מרתף של יין אני מוכר לך דמכרן קיים אפילו נמצא חסר או יתר על אומדן דעתם, דזה אינו, דהא דברישא לא הוי כמשחק בקוביא, היינו משום שרואה את הערימה ואת המרתף ומשער בדעתו שכך יהיה שם, והוי ככל מקח דעלמא שאדם סובר שהוא כך ואינו כך שהמקח קיים, משא"כ בדבר דלא שייך אומדנא שהרי אינו יודע מה בתוכו הוי קוביא, והכי נמי לא שייך אומדנא וכי נביא הוא לידע מה יהיה בארץ עכ"ד.
ושם בתשובת הגאון מוה"ר מיכל טיימר ז"ל מקראקא השיג עליו וכתב, דזה שקנה קרקע כדי להוציא כסף מן העפר, דמיא לרישא בקנה ערימה של חיטין דהמקח קיים, ולא דמי לסיפא בקנה כל מה שבבית זה דאינו קונה, דהתם אינו יודע כלל מה יש בתוכו, משא"כ כאן יודע מה יש בתוכן רק אינו יודע כמה, ודמי לערימה של חיטין דקנה, ואין זה דומה למשחק בקוביא וכמו שהקשה הרב בעל פני יהושע, דלא מקרי משחק בקוביא אלא כשאפשר שאינו שוה כלום או דבר מועט מאוד כגון תבן, וכמו במשחק בקוביא שאם יפסיד לא יקח כלום תמורת הדבר שיפסיד עיין שם.
ברם בנדון דידן הכל מודים דהמקח קיים, כיון דעכ"פ ודאי דאיכא אתרוג כשר בתוך הקופסא, ואם אינו כשר יחליפוהו לאחר, נמצא דעכ"פ זכה בדבר שהוא רוצה בו דהיינו באתרוג כשר שראוי לברך עליו, ואינו דומה למי שקנה קרקע כדי להוציא משם כסף ועופרת, דהתם אם לא ימצא כסף ועופרת כשיעור ההוצאה נמצא שהפסיד את כספו כי היציאה היא יותר מן השבח, והרי כל כונתו בחפירה היא עבור הכסף בכדי להרויח ממון, והרי לא הרויח אם לא ימצא די כסף ועופרת להרווחה, אבל הכא כשקונה אתרוג בקופסא אין כונתו לחזור ולמכרו עד שנאמר שאם אי אפשר למכרו במחיר שקנה הרי הפסיד, דהרי כונתו הוא לקנות אתרוג כדי לצאת בו ידי מצוה, והרי קיבל אתרוג שאפשר לצאת בו ולברך עליו, נמצא שנעשה רצונו בקנייה זו, ולכן בזה גם הגאון בעל פני יהושע מודה דמקחו מקח. וא"א להחזיר את האתרוג בע"כ של מוכר.
דילוג לתוכן