עיקר הספק הוא האם הצבע הוא סימן, או שמא מכיון שיש הרבה צבעים כאלה אין זה סימן. והנה בגמ' בבא מציעא (כג:) מצא חתיכות דגים וכו', חביות ושל שמן ושל תבואה ושל גרורגרות ושל זיתים הרי אלו שלו. והקשו תוס' (שם ד"ה חביות) הרי מבואר בגמ' (שם כד:) מצא פירות בכלי חייב להכריז משום סימן של הכלי. ואם גם בחביות, יהיה חייב להכריז. ותירצו שמדובר שכל החביות נראים אותו דבר. ושאלו שאלה נוספת מדוע מידת היין לא מהוה סימן ותירצו מדובר שהחבית מלאה וכל החביות שוין, אבל אם אין החבית מלאה, יהא סימן לומר כמה יין יש בו, ע"כ. ולכאורה לפי ד' התוס' יש לפשוט שאכן הצבע הוא סימן שהרי גם במידות היין יש הרבה במידה זו ובכל זאת זה מהוה סימן משום שכלפי מעט או יותר יין, מידת היין הוי סימן, אם כן הוא הדין בנדו"ד שאומר את צבע העט הוי סימן כי הרי יש עטים בצבעים אחרים, ואף שיש הרבה עטים באותו צבע מכיון שיש גם בצבעים אחרים, הוי סימן. והגאון הדיין המצויין ר' אליהו בוחבוט שליט"א כתב לי לחלק וז"ל, דמה שכבודו הביא מהתוס' אינה ראיה, דכעת זה שאומר שאיבד חבית וגם אומר את המידה המדוייקת זה סימן מובהק, ועתה באותה שעה קשה במציאות שעוד אדם איבד חבית עם אותה מידה, משא"כ עט בצבע מסויים ישנם הרבה ויכול להיות שכמו שנפל משמעון נפל גם מראובן וכו'. ולכן אם אין לו על העט שריטה או סימן מובהק אחר, צבע לא מהוי סימן, כיון שבזה"ז ישנם מאות של עטים בכל צבע, ואין זה חשוב סימן מובהק, ע"כ. ויש להשיב ע"ד וכי זה שאיבד את העט וגם צבע אדום מאי שנא מחבית ולא ירדתי לעומק חילוקו. אלא שיש לומר שחבית זה מצרך נדיר לאבד ולכן הוי סימן. אין הכי נמי, השאלה כמה מאבדים עטים. שוב בינותי דאכן חילוקו של הגר"א בוחבוט אמיתי וישר אחר שעט נאבד מידי פעם בפעם משא"כ חבית ולכן בעינן בעט סימן מובהק.
