עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

מתי לשלם לשמרטף לכתחילה

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 27.07.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

הזמנו "שמרטפית" בכדי לשמור על ילדינו בכדי שיוכלו להשתתף בשמחת חברינו בלילה. כשחזרו מהשמחה דרשה השמרטפית מאה שקלים בעבור אותם שעות ששמרה על ילדיהם. לא מצאתי כסף בכדי לשלם ואמרתי "פעם אחרת אשלם לך", אמנם טענה השמרטפית יכול אתה לגשת ל'כספומט' ולהשיג את הסכום הנדרש, האם הייתי חייב לעשות זאת.

תשובה:

תחילה ראינו להקדים את חומרת העניין של 'הלנת שכר' והמסתעף, כיון שמצוי הדבר שישנם אנשים שלא מודעים לחומרת הדבר, ומזמינים כל מיני מוצרים או שמעסיקים פועלים וכדומה ואחר שמקבלים את המוצר שרצו או אחר שסיימו הפועלים את עבודתם שדינם לקבל את שכרם כדלהלן, דוחים את בעל המלאכה או הפועלים ב'לך ושוב', ופעמים שעוברים בזה על כמה וכמה איסורים. אומרת התורה "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" [ויקרא פרק יט פסוק יג]. "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא [דברים פרק כד פסוק טו]. נמצא שהמלין שכר פועל עובר בלאו מן התורה של "לא תלין" ועובר בעשה של "ביומו תתן שכרו".
ומובא בגמ' [חגיגה ה, א] דרבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי: "וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר" [מלאכי ג']. עבד שרבו מקרבו לדונו, וממהר להעידו, תקנה יש לו. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות, הנביא מונה את "עושקי שכר שכיר" בנשימה אחת עם כמה עבירות חמורות ביותר "מכשפים ומנאפים" שעונשם קשה מאוד, ועל זה היה רבי יוחנן בוכה שבית דין של מעלה אינו כפי שאנו חושבים, שם התעריפים שונים. ובזוהר הקדוש פרשת ויקרא [פ"ד עמוד ב] נקט לשונות חמורות מאוד אודות מי שמלין שכר שכיר. אומר הזוהר על הפסוק "לא תבוא עליו השמש" – 'הזהר שלא תאסף בשבילו מן העולם'… הוא ממעיט את נפשם – 'הקב"ה ממעט ימיו', 'וממעט נפשו מעולם ההוא'… וכו'. ואף בשו"ע חו"מ [סימן שלט סעיף ב] פסק בזה"ל: כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו, ועובר בחלוי לאוין ועשה. ועיין בסמ"ע [שם] שמנה אותם עפ"י המבואר בתלמוד. אחר שביארנו בקצרה את חומרת העניין, נבאר כיצד יש לקיים את מצות "ביומו תיתן שכרו":
מובא במשנה [בבא מציעא קי,ב'] "שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום, שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום. שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, יצא ביום – גובה כל היום, יצא בלילה – גובה כל הלילה וכל היום.
וכן פסק השו"ע: איזהו זמנו, שכיר יום יש לו זמן ליתנו לו כל הלילה לא נתנו לו, עובר עליו בבקר משום בל תלין [ויקרא יט, יג]. שכיר לילה זמנו ליתן לו כל היום לא נתנו לו, עובר עליו בערב משום ביומו תתן שכרו [דברים כד, טו]. הגה: ופועלים דידן, שאין עושין מלאכה עד הלילה, כיון ששקעה עליו חמה עובר עליו משום ביומו תתן שכרו [דברים כד, טו] ואם עשה מלאכה עד הלילה, יש לו זמן כל הלילה אף על פי שלא שכרו (בפירוש כן, ודאי) אדעתא דהכי אגריה ע"כ.
ובסעיף ד' פסק מרן ששכיר שעות אם כלה שכירותו ביום יש לו תשלום כל אותו יום ואם כלה בלילה יש לו תשלום כל הלילה. על כן אם "השמרטפית" התחילה עבודתה בתחילת הלילה וסיימה בלילה, יכול בעה"ב לשלם שכרה עד סוף הלילה כיון שדינה כשכירת שעות, אלא אם כן היא קבועה לעבוד בתור שכירת יום וכדומה. מיהו יש לציין שאם קבעו מועד אחר לתשלום ישנה מחלוקת הפוסקים בזה אם מתנים על מה שכתוב בתורה, וראיתי שאחרונים הסכימו לעצה זו רק בשעת הדחק באופן שלא יוכל לשלם בזמן וכו'.
אמנם ישנם עוד כמה תנאים שאם לא התקיימו אין בעה"ב עובר בכל האיסורים שנזכרו לעיל. בגמ' [בבא מציעא קיב' ,א] נאמר: "תנו רבנן, לא תלין פעולת שכיר, יכול אפילו לא תבעו. תלמוד לומר אתך לדעתך". כלומר כל זמן שהשכיר אינו תובע שכרו מבעה"ב אין בעה"ב חייב לחזר אחריו. וכתב רבנו החפץ חיים בקונטרס אהבת חסד [פרק ט'] שאם הפועל בא אל בעה"ב בגמר מלאכה כנהוג הרי זה חשוב כאילו תבע שכרו בפירוש. וכן נאמר בגמ' [שם] "יכול שעובר אפילו אין לו. תלמוד לומר, אתך, שיש אתך" ופירש רבנו הרא"ש והוא שיש אתך, פירוש מעות [פסקים סימן מב]. א"כ לפי זה אם באמת לא היה לבעה"ב מעות בכיסו אינו עובר משום בל תלין.
אלא שיש להסתפק כאשר אין לבעה"ב מעות בכיסו אך יש לו אפשרות לגשת למכשיר הנקרא 'כספומט' אשר בכל שעה יכול לשלוף מחשבון הבנק שלו מעות המצויות לו, האם יש לו חיוב לעשות זאת.
בספר אהבת חסד [ט, ז] כתב שאם יכול בעה"ב ללוות כסף בכדי לשלם לפועל בזמנו, צריך ללוות כדי לקיים מצות "ביומו תתן שכרו" [וכן הוא לקמן], ואין זו מידת חסידות אלא אפילו מצד הדין חייב לעשות כן, שכל שיכול להשיג מעות בקלות הרי זה בגדר "אתך" שבגמ'. ובשו"ע הגר"ז הלכות שאלה ושכירות [הלכה י"ח] מביא מהאר"י ז"ל שמדת חסידות להלוות כסף לשלם פועליו בזמנו. והעיד רבינו מהרח"ו ז"ל בספר ליקוטי תורה [פרשת קדושים] על רבינו האר"י ז"ל שלא היה רוצה להתפלל מנחה עד שיפרע שכר שכיר, ולפעמים אין לו והוא לוה ונתן [בן איש חי שם]. ובסידור יעב"ץ [עמ' קכה ע"ב אות טו] כתב שמסתבר שהמהרח"ו לא דיבר באופן כשהפועל תבע את שכרו, שאם כן מה בא לחדש, פשיטא שכך צריך לעשות, אלא מידת חסידותו של האר"י ז"ל בא להשמיע לנו שאפילו באופן שהפועל לא תבע שכרו, מ"מ האר"י ז"ל היה מקפיד לשלם בזמנו אע"ג שיתעכב מחמת כן מתפילת המנחה.
מ"מ, לדעת הח"ח המחייב מן הדין אם יכול להשיג מעות בקלות עולה, שאם יכול בעה"ב לגשת בקלות למכונת ה'כספומט' ולמשוך מעות ולשלם לפועל את שכרו, מחוייב לעשות זאת בכדי לקיים מצות עשה דביומו תיתן שכרו. ולדברי הח"ח אפשר שאף ללוות כסף מהבנק יתכן וחייב בעה"ב, דכיון שהיום רבים סומכים על היתר עיסקא עם הבנק ומושכים כספים מחשבונם אף שאינו בנמצא וסומכים על היתר זה, א"כ למה יגרע תשלום שכר שכיר משאר חפצי בעה"ב שמושך כסף מהבנק עבורם, ויתכן שאף זה בכלל "אתך" כנ"ל.