זה מה שנקרא קנין "אתן".
קנין אתן פירושו שאומר אתן לך כך וכך וקנו מידו, נחלקו ראשונים אם מועיל: יש אומרים שקנין אתן הוא דבר שאין בו ממש, כיון שאין הקנין נופל על החיוב ולא על גוף הממון, אלא על הנתינה עצמה והנתינה דבר שאין בו ממש היא, אלא מעשה בעלמא [כ"כ הרמ"ה ב"ב ג, ב נמוק"י ב"ב ריש פ"א בשם הגאונים, רמב"ן ב"ב קמח, ב והביאו ב"י בסימן רנג'].
ויש אומרים שקנין אתן מועיל, לפי שהרי זה כאילו קנו מידו על חיוב באותו הסכום [העיטור שם, שו"ת הרשב"א ח"א אלף לג, הובא בב"י סי' קצה'].
החיובים שעושים בתנאים שבשעת שידוכים, שהצדדים מתחייבים ליתן להזוג כך וכך, הרי זה קנין אתן, והדבר תלוי במחלוקת של קנין אתן אם הוא מועיל או לא. יעוין עוד בשו"ע אהע"ז [סימן נא'] שהאריך שם בדברים הנקנים באמירה.
האם מועיל קנין דברים בלשון חיוב?
בפת"ח [פט"ו הערה יז] הביא בשם הערך ש"י שכתב בסימן רמג' בשם ארץ החיים דבקנין דברים אף בלשון חיוב לא מהני, (דהיינו אם אמר אני מתחייב ליתן לך או שכתב לו כן בשטר ועשו ע"ז קנין). ואילו העיר שושן דחה דבריו והסיק דבלשון חיוב גופו מהני אף בקנין דברים. וכ"כ הטור [חו"מ סי' קנז ס"כ] בשם הרמ"ה, שאם קנו מידו לתת כו"כ אין הקנין נופל אלא על הנתינה, והנתינה אין בה ממש אלא מעשה בעלמא, והו"ל קנין דברים, ומצי הדר ביה, ולא מהני אא"כ בקנו מידו ששעבד עצמו או שהתחייב ליתן סך כו"כ. ע"כ. ויעוין לקמן בדברי ערוך השולחן דהיכא שיש שיעבוד הגוף פסק דמהני לשון התחייבות.
מה הדין אם כתבו בשטר לשון "אתן" ועשו ע"ז קנין.
הנה אם כתבו בשטר לשון "אתן", נחלקו הרמ"ה והרשב"א האם לשון "אתן" מועיל כאשר עשו קנין ע"ז, דאם רק כתבו כן בשטר ללא שעשו קנין לא מהני לשון אתן לכו"ע, דאין זה לשון המועילה בשטר. בסעיף א' מרן פסק בפשטות דאין מועיל לשון "אתן" ואפילו עשו קנין ע"ז כפי שסיים הרמ"א, וזו היא דעת הרמ"ה, וכתב הב"י שכ"כ הרשב"ץ שהביא דברי הרמב"ן בשם תשובת הרי"ף, ושכן דעת הרא"ש. ואילו בסעיף ב' הביא מרן דברי הרשב"א בשם י"א דמועיל לשון "אתן" אם עשו קנין ע"ז. ובפשטות י"ל דהלכה כדעת הסתם שבסעיף א', אע"ג שאת דעת הי"א הביא מרן בסעיף ב'.
מיהו הש"ך [ס"ק ב] הביא דברי הב"י [אה"ע סימן נא] שתמה על הרשב"ץ [התשובה נמצאת ברשב"ש בסימן שלו'] שכתב גבי מי שנדר לבת אחותו בשעת נישואין מתנה מרובה לכאורה נדר זה אינו כלום, שהאומר "אתן" אינו כלום אפילו קנו מידו דהוי קנין דברים ולא תועיל המתנה אלא במעכשיו וכו', וכתב עליו מרן הב"י מ"ש בתחלת דבריו יש לתמוה דכיון דקי"ל דכל קנין במעכשיו הוה כשקנו מידו לתת מתנה אמאי לא קנה כמו כשאומר מעכשיו. והש"ך השיג על הב"י באומרו דנעלם ממנו דברי הרמ"ה הנ"ל. ומעתה מוכח לכאורה שדעת הב"י היא כהרשב"א דבלשון "אתן" מועיל קנין, אלא דקשה אמאי סתם כדעת הרמ"ה והביא דברי הרשב"א בי"א, וצ"ע.
והנה מצאתי לרבנו הגרע"י זצ"ל בשו"ת יביע אומר [ח"ה חו"מ סימן ה] שכתב דמשמע לפי הסברא הא' שנאמרה בסתם דלא מהני לשון "אתן" אפילו קנו מידו, ושכן הלכה. והוסיף שכ"כ הב"ח בדעת מרן השו"ע, ושלא הביא סברת י"א אלא לומר שאם תפס לא מפקינן מיניה, וכ"כ עוד בתשובת הב"ח [סימן יד] בדעת מרן, וכ"כ ערך השלחן [סק"ז] בד' מרן. ואכן, הגרע"י זצ"ל הביא הקושי הנ"ל בדברי הב"י, דמוכח מדבריו לכאורה דפסק הלכה כדברי הרשב"א כפי שתמה בעצמו על הרשב"ץ. והביא שכבר עמדו ע"ז בתשובת מהר"א ששון [סי' קלג], ובנתיבות משפט [דצ"ג ע"ד], וכ"כ בשו"ת מהר"ש הלוי [חו"מ סי' ה]. ובספר בני יעקב [ס"ה ע"ב]. ואע"ג דבשו"ת מהרשד"ם [חאה"ע ר"ס כז] מסכים לדברי הב"י הנ"ל, מ"מ, להלכה פסק הגרע"י זצ"ל דקי"ל כסתם מרן וכדעת הרמ"ה דלא מהני לשון אתן אפילו קנו מידו. ברם, הגרע"י זצ"ל לא תירץ הקושי הנ"ל ופסק הלכה כסתם, וצ"ע שהרי יותר נראה דמרן פסק הלכה כדברי הרשב"א, כדמוכח באבן העזר, ועוד שמרן הביא דעת הסתם לא כתב "אפילו קנו מידו" אלא הוא דיוק מסתמות הדברים.
ועתה ראיתי בשו"ת גינת ורדים [חו"מ כלל ה סימן ט] דכתב להדיא דדעת מרן כסברת האומר דאם קנו מידו מהני לשון אתן, ושכן דעת הרמב"ם ז"ל [פכ"ג פה' אישות דין יד] דאח שפסק לתת לאחותו לא קנו אותן הדבדרים עד שיקנו מידו, וכן פסק מרן באה"ע [סימן נ"א], ותו דסוגיית דעלמא בכל שידוכין רגילים העולם דלוקחים קנין שיתן מדודים כך וכך ותכשיטין כך וכך, ובזה ניחא מה שתמה מרן ז"ל על הרשב"ץ באה"ע [שם].
ולפ"ז כתב הגינת ורדים דמתורצים דברי הש"ך שהקשה על דברי הב"י דאיך נעלם ממנו פלוגתא זו די"א דאם קנו מידו שיתן דהוו קנין דברים, ולא קשה מידי, דכיון דסוגיין דעלמא הכי הוי, דקונין בשדוכין לתת כך מדודים או תכשיטין ולא חשבי להו קנין דברים משום דסברי סוגיין דעלמא דכל קנין הוא כמעכשיו כמ"ש בח"מ סי' רנה יע"ש.
וסיים הגינת ורדים דאין לזוז מדברי הרמב"ם ומרן בארץ ישראל ומצרים דאתריה דמר הוא ולא יוכל המוחזק לומר קים לי דלא כוותיהו בא"י תו' ומצרים וסביבותיה. וקצת תמוה שהגרע"י זצ"ל לא הביא תשובת הגינת ורדים הנ"ל, ובפסקי בית הדין דירושלים [ג עמוד קכו] פסק הגאון הרב ברוך שרגא שליט"א כסתם מרן, וצ"ע. ומ"מ מכל הנ"ל נראה דלא ברורה דעת מרן השו"ע ואזלינן בתר המוחזק. ולכן בני דודים שלך צודקים. למעשה להלכה.
