הנה בהשקפה ראשונה נראה דבר פשוט שאין צריך להמתין כלל אותו האוכל מסלטים אלו, היות ואין בשר ממש באותן הסלטים. ואע"פ שישנה לפעמים טיחה של שומן הנמצאת על אותן הכפות שמהם ממלאים לתוך הפיתה והכף נוגעת בהם, ואחר כך תוחבין אותה חזרה לתוך הסלטים, אין בדבר זה כלום, דמילתא זוטרתא היא, ובודאי דאיכא שישים בסך הכל באותו הסלט כנגד אותה הטיחה. ואי ליכא שישים, גם שרי שדבר מועט כזה, לא גזרו רבנן להמתין זמן של שש שעות כדין האוכל מאכל בשרי ורוצה לאכול מאכלי חלב. אבל מ"מ היות וסלטים אלו שימושם במקום ששם אוכלים בשר, ויש חשש שיש אפי' מעט שומן שנתערבב באותן הסלטים. לכן אותן הסלטים דינם בחזקת בשרי, היינו שלאכול עם חלב אין להקל, אבל לאכול אחריהם חלב בודאי דמילתא דפשיטא היא ושרי כנל"ד. ואחרי החיפוש בדלתי הפוסקים לכאורה נמצא הדבר כמעט בפירוש בדבריהם להיתר דהנה הרמ"א בחיו"ד (סי' פט ס"ג) כתב דאם אין בשר בתבשיל אלא רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה ואין בו מנהג להחמיר. והש"ך (שם ס"ק יט) ביאר ד' הרמ"א וכתב דלקמן (ריש סי' צה) יתבאר דאפי' לאוכלו עם גבינה מותר, דהוי נותן טעם בר נותן טעם. ונראה דהא דאשמועינן הכא שמותר לאכול גבינה אחר כך, היינו אפי' נתבשל בקדירה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור (היינו שומן של בשר) דבכהאי גוונא אסור לאכול עימו גבינה כמבואר לשם, ושרי הכא, עכת"ד. וכ"כ הרב פרי חדש (שם ס"ק יט) דמיירי שהקדרה הבשרית לא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור, דאם לא כן, אף לאוכלו עם גבינה מותר, דהוי נ"ט בר נ"ט כדלקמן (ריש סי' צה), ע"ש. וכ"כ הפרי מגדים (שם שפתי דעת שם ס"ק יט). וכ"כ הב"ח (סי' פט בסופו) והעלה דאם אין בו בשר אלא שנתבשל בקדירה של בשר שלא הודחה יפה, אין להחמיר, ע"ש. וכ"כ בפירוש הגאון בעל מנחת יעקב על התורת חטאת בדין אכילת בשר אחר גבינה (סי' עז ס"ק יג) לאחר שהביא ד' הש"ך והעלה דמ"מ לענין הדין דין אמת הוא דאפי' לא הודחה יפה הקדירה של בשר ובישלו בה מאכל פרווה, גם כן מותר לאכול אחריו גבינה וכמש"כ ג"כ הב"ח בסוס"י פט, ע"ש. וכ"כ בחכמת אדם (כלל ב סי"ג) ובערוך השלחן להגר"מ עפשטיין זצ"ל (סי' פט ס"ק יג) בסוגריים מרובעות דאפי' הוא בן יומו ואפי' מלוכלך בבשר ואין בו שישים נגד הליכלוך שרי לאכול אחריו גבינה. וע"ע מש"ב ביד אברהם על הש"ע שם, ודו"ק מינה לענייננו. וכ"ה בבאר היטב (שם ס"ק יא). וכ"כ בפת"ש (שם סק"ז) והעלה דלפי זה פשיטא דתבשיל שהושם בו מעט שומן מותר לאכול אחריו גבינה, אף אם לא היה שישים כנגד השומן, דאל"כ הדרא קושיה לדוכתא. וכעת ראיתי בספר בל"י (שם ס"ק טו) שכתב על ד' הש"ך וז"ל, ונראה לי דווקא שאינו נותן טעם של ממשות בתבשיל, רק לחלוחית טוח על פניו, אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל, הוי כמו שומן. ולפ"ז בתבשיל שיש בו שומן ואין בתבשיל שישים נגדו אין להקל, ועי' בסק"א, ע"ש [ואמנם ברע"א ובית מאיר שם כתבו שהרמ"א קמ"ל שאפי' אם בישלו בכלי הבשר דבר חריף דבכהאי גוונא ליכא היתירא דנ"ט בר נ"ט כי הדבר החריף מוציא מן הכלי עיקר טעמו ונחשב עדיין כנותן טעם ראשון וכמש"כ הרמ"א בס"ב ואסור לאכלם בבת אחת, ואפ"ה בזה אחר זה מותר לאכלם]. ולענ"ד נפל טעות דפוס בד' הרב פת"ש דלאחר שכתב בתחילה דלפי זה פשיטא שאם הושם בתבשיל שומן וליכא שישים וליכא שום טעם [א"ה – בפת"ש לא כתב 'וליכא שום טעם'] דשרי לאכול אחריו גבינה. וגם הביא ד' הרב בל"י שכתב לפרש ד' הש"ך שהיינו דווקא אם יש בו לחלוחית על פניו ונתבשל עם אותו מאכל פרווה ולא נותן טעם של בשר בתבשיל הוא דשרי לאכול אחריו גבינה, אבל אם נותן טעם הוי כבשר עצמו ואסור [א"ה – לא כתב כלשון הזאת אלא כתב, נראה לי דווקא שאינו נותן טעם ממשות בתבשיל רק לחלוחית טוח על פניו אבל אם נותן ממשות טעם בתבשיל, הוי כמו שומן] אם כן מן הראוי היה צריך לומר, ולפי זה בתבשיל שיש בו שומן ואין בתבשיל שישים או איכא טעם בשר אסור לאכול אחריו גבינה אלא בהמתנת שש שעות כדין חלב אחר בשר, ואי ליכא טעם בשר שרי כד' הבל"י הנ"ל וכפי שהסביר ד' הש"ך. כנלע"ד פשוט. אלא שנראה לומר דאולי כוונת הרב בל"י לומר דאם נותן הממשות טעם בתבשיל הוי כמו שומן, וזה דווקא דאיכא שישים כמש"כ דכל טעם האיסור בטל בשישים, הא אי ליכא שישים עדיין יש טעם של איסור. וכתב בפת"ש ולפ"ז נראה דאי ליכא שישים וכו'. אלא דיש לדחות ולומר שמד' מרן בש"ע בחיו"ד (סי' צח) משמע בפירוש דשרי גם דליכא שישים בדין בשר שנפל לתוך יורה עם חלב כיעו"ש. וגם המעיין בד' הבל"י שהב"ד בפ"ת בלשונו הטהור יראה שאין הוא מזכיר כלל שישים אלא דווקא שאינו נותן טעם אסור. ואינו בהכרח לומר דאי איכא שישים שרי, ואי ליכא, לא כמבואר בש"ע דלעיל. וקשה הדבר לומר שהרב פ"ת שכתב ולפ"ז פשיטא שאם הושם בתבשיל מעט שומן שמותר לאכול אחריו גבינה היינו גם באופן שיש בו טעם של שומן דזה אינו שהרי הש"ך כבר כתב דהוי קצת ממשות משומן שאינה נרגשת דאם לא כן למה ליה למימר 'קצת', אלא ודאי שחייבים לומר שאינה נרגשת כלל, כנל"ד פשוט. ומה גם הפלא שנמשכו אחר ט"ס זו כמה מאחרוני זמנינו ומהם הגאון בעל הזבחי צדק בסי' פט (ס"ק לז) וז"ל, ודווקא שאינו נותן טעם בממשות התבשיל (אלא רק לחלוחית טוח על פניו) אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל, הוי כמו שומן. וסיים ודלא כהפ"ת סק"ז שהתיר. והרואה יראה בד' הפת"ש הנ"ל שלא התיר אלא אדרבא אסר (ואפשר לומר גם שהביא דעות שונות ולא הכריע כמבואר להמעיין שם) וצ"ל שבאמת התיר. ואם אכן הדברים כן, מאי התימה של הרב זב"צ הלא הוא בעצמו גם כן שרי כיעו"ש בדבריו דאי ליכא שישים וליכא טעם בתבשיל של שומן שרי לאכול אחריו גבינה. והמעיין הישר יראה שצדקו דברינו כשמש בצהרים ואין לטעות בזה. וכן נמשך אחר טעות זו בכה"ח בסי' פט (סק"ס) אחר שהב"ד הפוסקים בזה שדווקא שאין נותן טעם של ממשות בתבשיל אלא רק לחלוחית טוח על פניו, אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל הוי כמו שומן, והב"ד הזב"ד הנ"ל, ודלא כהפ"ת שהתיר בזה. דזה אינו כמש"כ לעיל. וכ"נ ג"כ בספר מעדני השלחן בסי' פט (ס"ק מב) שנמשך אחר טעות זו, כיעו"ש. ועי' בד' מרן החיד"א בברכ"י בשיו"ב (סי' פט ס"ק לג) שהב"ד הש"ך והפר"ח והביא ד' הא"ר בחאו"ח בסי' קעג (סק"ד) שהב"ד הב"ח שמתיר לאכול גבינה אחר תבשיל פרווה שהתבשל בקדירה בשרית שאינה רחוצה יפה והוא ז"ל העלה להחמיר בזה ונראה דמרן החיד"א לא הכריע הכף כמאן, אלא הביא פלוגתייהו בזה [א"ה – ע"ש בברכ"י שהביא שכד' הא"ר כתב הכל בו, יעו"ש]. ועי' בבא"ח (פ' שלח לך ש"ש אות יב) שכתב, תבשיל שאין בו בשר ורק בשלוהו בקדרה של בשר, אפי' היא בת יומא, הרי זה מותר לאכול אחריו חלב מיד, ואפי' רחיצת ידיים וקינוח פה, אין צריך. ואפי' אם הקדרה של הבשר לא הודחה יפה מן תבשיל של הבשר, גם כן מותר לאכול החלב מיד. מיהו אם לא הודחה יפה, ראוי להצריך רחיצת ידיים וקינוח והדחת פה, ואז יאכל החלב מיד, ועי' שיורי ברכה (אות לג ואות לד). והיינו דווקא אם יש שישים בתבשיל ההוא כנגד לכלוך הקדרה בבשר, אבל אם אין שישים כנגד לכלוך הבשר, לא סגי ליה רחיצה וקינוח והדחת פה בלבד, אלא צריך לשהות שעה אחת לפחות, והמחמיר גם בזה שש שעות, תבוא עליו ברכה. ועי' בית לחם יהודה ס'"ק טז, ופת"ש, ושאר אחרונים, ע"ש. א"ה – הנה אחר המחילה מהרב הכותב יש להעיר על דבריו חדא דהניח הנחה שהבל"י הבין כך בדעת הש"ך. ומלשון הפת"ש נראה שהבל"י חולק על הש"ך שהרי לשון הש"ך 'דהוי קצת ממשות של איסור' וזה אינו נראה בגדר של לחלוחית טוח על פניו שכתב הבל"י, אלא יתר מכן ובגדר ממשות. ומה שהכריח הרב הכותב דקשה הדבר לומר שהרב פ"ת שכתב ולפ"ז פשיטא שאם הושם בתבשיל מעט שומן שמותר לאכול אחריו גבינה היינו גם באופן שיש בו טעם של שומן דזה אינו שהרי הש"ך כבר כתב דהוי קצת ממשות משומן שאינה נרגשת דאם לא כן למה ליה למימר קצת, אלא ודאי שחייבים לומר שאינה נרגשת כלל, אינו מוכרח כלל למעיין בד' הש"ך דבתוך הקצת ממשות אפשר שיש בו טעם. ורק הבל"י חילק דאם יש טוח, אינו נותן טעם ובממשות איכא טעם ואסור. וכל הרואה בפת"ש יראה שהבל"י חולק על הש"ך, ולומר שיש בו טעות סופר קשה, בפרט שהאחרונים הנ"ל לא כתבו כן ולמשוי להו טועים בדבר פשוט לא ניתן להאמר כלל. שו"ר בילקו"י איסור והיתר (ח"ג עמ' תכו בבאו') שכתב בד' הבל"י כדברינו. וע"ע בבדי השלחן (סי' פט ס"ק פט)]. וע"ע בשו"ת רב פעלים (חאו"ח סי' יג) שכתב גבי ביצה המונחת על קדירת החמין מלמעלה אי שרי לאוכלה בחלב או לא. והעלה לאחר שחקר ודרש בד' הפוסקים בטוטו"ד שאם המכסה היה מונח על כל הקדירה שרי דהוי נ"ט בר נ"ט ואפי' אם הזיעה נוגעת בביצים ישירות גם כן אין צריך להמתין שש שעות ומ"מ קינוח והדחה בעי כיעו"ש. א"כ אתה הראת לדעת שישנם רבים ועצומים מגדולי הפוסקים שהתירו בשופי לאכול מאכלי חלב לאחר שאכל מאכל פרווה שבושל בקדירה בשרית שהיה בה טוח שומן הלא המה הנ"ל כולם פה אחד בכח דהיתרא, הש"ך, הב"ח, הפר"ח, הפרמ"ג, מנח"י על התו"ח, חכמת אדם, פת"ש, באר היטב, זב"צ, בא"ח, כה"ח ועוד. ואפי' לאותן הפוסקים שיצאו לחלק בדבר ולומר דהני מילי דאיכא שישים, הא ליכא שישים בעי להמתין שעה או להחמיר שש שעות, אבל רבו הפוסקים דלא סבירא להו הכי כמו שהזכרנום כבר לעיל. ועוד אפי' אותם הטועמים הסלטים רחוק מאוד הדבר שירגישו טעם כל שהוא מטעם הבשר בסלטים, וכמעט ברור הדבר שאם כבר נתערב מעט מנגיעת הכף בסלט ע"י אותה טיחת בשר המועטת הנמצא על הכף שאין שום ספק דאיכא מספר פעמים שישים כנגד אותה טיחה. ואם תרצה לומר דליכא, הלא הדבר בספק וכל ההמתנה בין בשר לחלב הינו מדרבנן, ובספיקו אזלינן לקולא ודבר פשוט הוא לכל בר בי רב, כנל"ד [א"ה – הנה מש"כ שכל הטועם טעם סלטים אלו רחוק מאוד שירגישו טעם כל שהוא מטעם הבשר הנה לאו דבר גמור הוא דלפעמים רואים אנו חתיכות בשר להדיא ויש פעמים שמרגיש הטעם, מ"מ יש הרבה יותר משישים בסלטים כנגד אותה ממשות של בשר ושרי וכד' האחרונים הנ"ל].
