עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

נתן שוחד ובסוף לא התרצה המקבל האם הוא חייב להחזיר את השוחד

שם הרב המשיב: הרב הילל מאירס // נושא:  // תאריך התשובה: 06.08.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני מנהל בית ספר הנחשב ברמה גבוהה, קיבלתי מהורה אחד סכום של אלף דולר מתנה באירוע שעשיתי לאחד מילדי, ונראה שכונת הנותן היתה לשחד אותי שאני יקבל את בנו לביה"ס שלי ולבסוף לא קיבלתי את בנו, עתה תובע ממני ההורה שאני יחזיר לו את ה-אלף דולר שבעצם קיבלתי את זה בתור שוחד לטענתו, בכדי שאקבל את בנו ולבסוף לא קבלתיו, ואילו אני טוען לו הבאת לי מתנה באירוע בשביל שאולי אני אשתכנע, אבל לבסוף החלטתי שלא להכניס את בנך שאיננו מתאים, ואז אין אני צריך להחזיר את הכסף, השאלה היא אם אני צריך לחוש משום גזל ולהחזיר את הכסף להורה?

תשובה:

נראה בצורה ברורה שהדין עם ההורה וכבודו צריך להחזיר להורה את המעות.
ונימוק הדין:
יש לדון האם המעות הללו נחשבים כשוחד או כמתנה דהנה אמנם איסר שוחד נאמר לדיינים אבל בפת"ש באות א' בסימן ט' הביא פלפולא חריפתא ששוחד נאמר על כל נאמני ציבור שבשוחד הם מטים את ליבם מהציבור לטוב ורע וקי"ל בסימן ט' ששוחד חוזר בתביעת נותן השוחד גם אם הדיין פסק לטובתו וא"כ טוען האב דכיון שהוי שוחד תובע בחזרה את המעות ואמנם ביה"ס הוא פרטי אבל כיון שמקבל גם תשלומים על סמך זה שעושה כהוגן ולא עושה הטייה בשביל האמת על הציבור א"כ בכה"ג אסור לו לקבל המעות.
ואלא שמצד זה לבד לא הייתי אומר שחייב להחזיר דבפת"ש בסמן ט' הביא מחלוקת גדולה אם מותר לתת אחד לגוי משום שהם מצווים על הדינים וגורם להם לעבור על לפני עוור ונקט שבעיקרון אסור וכך נקט בחת"ס אבל עם העכו"ם מטים ליבם לרחם על הגוים והשוחד גורם להם להיות לבם שוה עם היהודי והאי באחד מותר שהכסף אינו מטה את הכף לטובתו אלא רק משווה ביניהם.
וה"נ שנותן שחד למנהל אינו בשביל להטות את לבוא אלא פשוט בשביל להשוות את לבו אם התלמיד שיכניסו וגם אם זה יתן בלבו לתת לתלמיד הזה ולא לשני עדיין זה בגדר להשוות את לבו שיתייחס אליו וא"כ אין כאן איסור הטיה של שוחד לא לנותן ולא למקבל דע"י השוחד לבו נהיה שוה לכולם לקבלו.
אבל כאן הבעיה אחרת שקיבל שוחד ולא עשה בכלל את העבודה וזה ודאי שהשוחה ניתן לו בסכום כזה גדול כדי יתקרב אליו וקיבלו ולא שיכניס לכיסוי לך ומצינו בסימן ל"ב בפת"ש שדן בשם השבו"י באדם ששכר עדי שקר והעדי שקר ולבסוף לא העיד ותובע את כספו בחזרה ושם בשבו"י דן שבוודאי מוציאים מיד העדי שקר כי לא עשו את עבודתם ורק השאלה אם קונסים את השוכר אותם שלא לתת להם בגלל ששכר עדי שקר וא"כ כל הנידון לגזור זה שם שרצו לעשות שמעוןו אסור אבל כאן זה לעשות שמעוןו טוב להכניס את האדם העשוק שע"פ החק מקומו היה צריך להיות עמהם שבודאי שאם לא נעשתה העבודה שצריך להחזיר את המעות.
וגם אם נאמר שזה מוגדר כמתנה קי"ל בסימן רמ"א ברמ"א שבמתנה דברים שבלב הוי דברים ונאמן לומר שכונתו היתה אבד בשביל שקיבלו את בנו ובפרט שהסכים מוכיח שמצד עצמו הוי כבלבו ובלב אדם שהרי המנהל לא חשב שפתאום מחבקים אותו מאהבת מרדכי אלא פשוט רוצים את האינטרסים וא"כ שיבצע אותם ולכן האב יוכל לומר נתתי ע"ד מנתה ולא ע"ד להישאר בלי הכסף והילד מחוץ לביה"ס.
ועד כדי יתכן שכיון שבלי הכסף בנו לא יכנס חשיב כאונסיה דנראה שאנס את עצמו כי רוצה הביה"ס הזה וקיי"ל ב"ב מח: שלא חשיב אונס מ"מ מצינו מחלוקת בפוסקים אם מהני מודעא בכה"ג שהוא מסר מודעא על אונס דנפשיה שבשער המלך בסימן ר"ה והוכיח מהרשב"ם שאל מהני מודעא דהגם שמהני מודעא על מתנה גם בלי שיהיה ידוע האונס אבל אונסא דנראה לא חשיב בכלל אונס ודייק זאת מדכתב שצריך שהעדים ידעו מהאונס שמא מחמת חסרון כיס הוא מוכר משמע שבמקום שאינו חסרון כיס אלא אונס את עצמו לא מועיל המודעא וכך נקט שם בב"ח בסעיף ו' אבל בנתיבות באות י' פליג שמהני מדועא גם על מנתה שנתן מאונסא דנפשיה שמהני מודעא גם על מתנה שנתן מאונסא דנפשיה שהקשה שם איך שייך לבטל מודעא על מנתה לדעת רשב"ם שלעולם צריך שיהיה סיבה של אנס לבטל המתנה ורק לא צריך שהעדים ידעו מהו האונס א"כ איך שייך לבטל את מודעא על מתנה והרי ברגע שמבטל את המודעא נשאר שהוי תליה ויהיב באונס שלא קונה ותירץ שמדובר באונסא דנשפיה שאינו אונס לבטל את המקח אבל מדעא וכולה לבטל אותו.
ובזה כמשבטל את המודעא נשאר המתנה בלי שהוי תליוה יהיב ומוכח שאם מוסר מודעא על מנתה שהוי אונסא דנפשיה לא חשיבמודעא וא"כ לפי,זלכאורהאם נתן למנהל ביה"ס סכום כסף גדל בשביל שיכניס את בנו ועשה מודעא בגלל שאנוס לדעת הנתיבת וכן השער המלך בדעת עצמו יצטרך להחזיר כי יאמר קים יל כהב"ח והחולקים שלא חשיב בכלל אונס שהוי אונסא דנפשיה ולכן לא מהני המודעא.
ואלא שיתכן שזה דוקא כשאין לו היכן להכניס אלא לשם חשיב אונסא דנפשיה שאנס את עצמו כי אין ל לאן להכניס אבל כשיש עוד בתי ספר א"כ שישלח לאחרים ומה שרוצה דוקא שם כי זה יותר כבוד שישלם ע"ז והוי מקסימום כתליוה זבין שהמקח מקח וה"נ קיבל במקום בבית ספר יוקריתי בשביל לקבל במקום טוב אבל שאינו יוקרתי ורק שצ"ע שבנתיבות הביא להוכיח ממעשה שלאדם רצה לקדש אשה והשאה הסכימה בתנאי שיתן לה הון עתק ועשה מודעא והחשיב זאת לאונסא דנפשיה ואע"ג שיכול לחפש אשה אחרת.
ומ"מ באנו בזאת לומר שאפי' מודעא יש צד שמהני גם באונסא דנפשיה ובוודאי כשנתן המעות בשביל שיכניסו את בנו לביה"ס ולא הכניסו שצריך להחזיר המעות.
דילוג לתוכן