עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

ענית ברוך וברוך שמו בברכת כהנים

שם הרב המשיב: // נושא:  הלכות ומנהגים // תאריך התשובה: 21.07.2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

בבית הכנסת שלנו המתנהל בנוסח עדת יוצאי מרוקו נהוג כבר שנים רבות לענות בקול רם ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת השם בברכת כהנים, ואברך אחד שבא מהארץ אמר שזה הפסק ואסור לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכת כהנים, ורצינו לשאול מה דעת הרב בענין, ואם נכון שעניית ברוך הוא וברוך שמו היא מצות עשה מהתורה?

תשובה:

אקרא הבו גדל לאלקנו דרשו חז"ל שהשומע הזכרת שם השם צריך לשבח, וכתב הרא"ש שהנוסח הוא ברוך הוא וברוך שמו. ואין זו מצות עשה מהתורה רק שסמכו חז"ל על הפסוק. ודעת מרן השולחן ערוך שהחובה היא לענות רק על הזכרת שם בברכה, ולכן יש שפסקו שהשומע הזכרת השם בברכת כהנים לא יענה ברוך הוא וברוך שמו בשביל לא לבלבל את החזן וכך נהגו ברוב קהילות אשכנז. אבל מנהג מרוקו לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכת כהנים כדעת הפרי חדש ואין לנו לבטל המנהג רק הנכון הוא להקפיד לענות בחלש בשביל לא לבלבל את החזן.

מקורות:

בשירת האזינו (דברים לב, ג) אומר משה: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקנו", וכמה דרשות נדרשו מפסוק זה. בברכות דף כ"א ע"א דרשו את הפסוק על ברכות התורה: "אמר רב יהודה, מניין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. וכך אמרו בירושלמי ברכות (פ"ז ה"א): מניין לברכת התורה לאחריה מן התורה, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אתיא שם שם מברכת המזון, כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם (פ' עקב) וברכת את ה', מה להלן ברכה לאחריו אף כאן ברכה לאחריו.

עוד דרשו בגמ' ברכות (דף מ"ה ע"א) פסוק זה על זימון בברכת המזון: "שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, מנא הני מילי, א"ר אבהו, דאמר קרא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו".

אולם במסכת יומא דף ל"ז ע"א איתא: "תניא, רבי אומר, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, אמר להם משה לישראל, בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו. והעירו רבינו חננאל ובתוס' רי"ד שם כך איתא בירושלמי: "תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמר משה לישראל בשעה שאני מזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא אתם המקשיבים ושומעין הבו גודל לאלהינו כלומר אמרו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וכעין זה דרשו בספרי (על הפסוק כאן) "תניא, מניין לעומדים בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונים אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. תניא, מניין לאומר יהא שמיה רבא מברך שעונים אחריו לעלם ולעלמי עלמיא, תלמוד לומר הבו גודל לאלהינו". מכאן העלה הרא"ש בתשובותיו (כלל ד סימן י"ט) הלכה: "מכאן שעל כל ברכה ששומעים צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו". וכך כתב בטור (או"ח סי' קכד) וז"ל: שמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו, וזהו שאמר משה רבינו ע"ה כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, ועוד אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה ע"כ.

מכאן נבוא לשאלה האם בכל פעם ופעם ששומע את שם המפורש, כגון בברכת כהנים או אפילו בפסוקי דזמרה וכל כיו"ב צריך לומר ברוך הוא וברוך שמו או רק כששומע שם המפורש בתוך ברכה. כי הנה בדברי הגמ' מפורש שכך אמר להם משה לישראל, בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו, הא משמע שבכל פעם ששומע שם המפורש צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו. וכך יש ללמוד קל וחומר מדברי הטור בשם אביו הרא"ש, שאם על הזכרת שמו של צדיק בשר ודם צריך לומר זכר צדיק לברכה על אחת כמה וכמה על הזכרת שמו של הקב"ה. וכך מפורש בספר חרדים (מ"ע מדברי קבלה ומד"ס התלוים בפה, בקנה פרק ד') דגם בלא ברכה יש לענות ברוך הוא וברוך שמו ע"ש. וכך כתב מהר"י יוזפא בספר אומץ (סימן רצ"ו, השני): צריך להזהר מאד לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולאו דוקא על הזכרת השם שבברכות, אלא על כל הזכרת השם צריך לענות, בתפלה ובקריאת התורה ובכל מקום, שכן כתב החרדים בשם המדרש, שעל כל הזכרת השם מחוייב לומר ברוך הוא וברוך שמו, שהוא מצוה מדברי סופרים, ואסמכוה אקרא, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ע"כ.

אבל מדברי מרן בשו"ע (סי' קכ"ד ס"ה) שכתב: "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום, אומר ברוך הוא וברוך שמו" משמע שדוקא כששומעים שם ה' בברכה צריך לומר ברוך הוא וברוך שמו. וכך פסק בשו"ת דבר שמואל (סימן רצה) שאין צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו בשעת ברכת כהנים. וכתב עוד שיש לחוש מפני הטירוף והבלבול למקרא כהנים כאשר הניסיון הוכיח. וכך כתב בשיירי כנסת הגדולה (בהשמטות סימן קכ"ח) בשם מהר"ר עזריה יהושע שאין לענות ברוך הוא וברוך שמו רק בשעה ששומע הזכרת השם שמזכירים בברכה. וכך העידו במגן גבורים (סימן קכ"ד שלטי הגבורים ס"ק י"א) ובתהלה לדוד (סימן קכ"ד ס"ק ג) על מנהג אשכנז שלא עונים כלל ברוך הוא וברוך שמו בברכת כהנים, וכך פסק בשו"ת אגרות משה (ח"ג או"ח סוף סימן י"ז). ומכאן יש לתמוה על מה שכתב הגרח"פ לוריא בקונטרס מגיני חיים (או"ח סי' קכד) בשם האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת זצ"ל שאמר: בודאי השומע את השם מהכהנים יאמר ברוך הוא וברוך שמו "והעולם טועים בזה ומצוה לפרסם".

אבל בפרי חדש (סי' קכ"ד ס"ה) פסק שיש לומר ברוך הוא וברוך שמו כששומעים מהכהנים שם ה'. וראה מה שכתב בזה, וכך נהגו בהרבה מקהילות הספרדים. וכתב בשו"ת דבר שמואל (שם) שאין לנוהגים לענות ברוך הוא וברוך שמו בשעת ברכת כהנים לבטל מנהגם, כי כוונתם רצויה, ויענו בלחש. וכך העלה בספר הלכה ברורה (ח"ו סימן קכ"ח בבירור הלכה ס"ק מ"ז) שהנכון הוא להקפיד לענות בלחש שלא לבלבל את החזן והכהנים.

ואחר שנתבאר שמפסוק זה האמור בפרשתנו כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלוקינו נלמדו חמישה דינים. א' דין ברכות התורה, ב. דין עניית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ג. עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ד. זימן. ה. עניית ברוך הוא ברוך שמו. יש להתבונן בשאלתך מדוע לא נזכר בשום מקום שעניית ברוך הוא ברוך שמו הוא חיוב עשה מן התורה כשם שנזכר חיוב זה גבי ברכת התורה שדעת רבים מהפוסקים הראשונים והאחרונים שחיובו מן התורה (כמו שכתב הרמב"ן סוף חלק עשין מצוה טו, אולם לדעת הרמב"ם כתב הרמב"ן שאין חיובו אלא משום אסמכתא בעלמא) ואדרבא מצינו שדעת גדולי הפוסקים שאין חיוב אמירת ברוך הוא וברוך שמו מעיקר הדין ולכן פסקו שאין לענות ברוך הוא וברוך שמו בשעה שאומר פסוקי דזמרה. וכן כתב בספר מאורי אור (קן טהור דף קנ"ה ע"ב), שמדיוק לשון מרן השלחן ערוך שכתב אומר ברוך הוא וברוך שמו, ולא כתב שצריך לומר כן, משמע שאינו אלא מתורת מנהג שנהג בו הרא"ש, וגם הטור נזהר ולא כתב כדרכו שיש לנהוג או שצריך לנהוג כן, אלא רק סתם שמעתי מאבא מורי וכו'. וכך כתב המגן אברהם (סימן קכ"ד סק"ט): ופשוט שאם עסוק במקום שאינו רשאי להפסיק בדיבור, אסור לומר ברוך הוא וברוך שמו. ופירש הפרי מגדים שם, שזהו אפילו בפסוקי דזמרה.

ומצאתי בספר בן ידיד לרבי ידידיה שמואל טאריקה (הלכות תפילה פרק י"ב) שהקשה קושיה זו בשם ספר מעיל שמואל, ומתרץ: "י שלומר דרבינו סבירא ליה דלאו מן התורה היא אלא אסמכתא בעלמא. ומביא לזה ראיה מדברי הרמב"ם שהשמיט בספר המצוות את מצות ברכות התורה, כי דעתו שאין הנלמד מפסוק זה אלא משום אסמכתא בעלמא. ומכאן יש לחזור ולעיין לדעת רוב הפוסקים והרמב"ן הסוברים שמצות ברכת התורה היא מן התורה אם אכן גם ענין עניית ברוך הוא וברוך שמו היא מן התורה.


דילוג לתוכן