עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

פיטרו משגיח כשרות ממפעל מסוים, האם הוא יכול לתבוע את אותו בעל מפעל

שם הרב המשיב: הרב הילל מאירס // נושא:  // תאריך התשובה: 13.08.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני עובד במפעל מסוים ובאמצע השנה קראו לי מההנהלה של המפעל והודיעו לי שהיות והמצב של המפעל קשה כלכלית, הוחלט לקצץ בשכר של חלק מהעובדים ובתוכם זה אני, ולכן הם מודיעים לי באמצע השנה שמהיום והלאה הם מורידים לי את כל ההטבות שהייתי מקבל, שזה לערך אלפיים דולר לחודש, ואם אני רוצה להישאר במפעל שאני יחתום עכשיו על נייר ויתור שלא יקבל את כל ההטבות שזה פנסיה חופשות וכדומה, ובלית ברירה חתמתי להם, שהרי איפה אני ימצא תפקיד עכשיו באמצע הזמן והוכרחתי מצד זה להישאר, ולאחר שנתיים קרה סיכסוך סופי ביני לבין המפעל ועזבתי את המפעל, ועתה אני תובע אותם על סכום של ארבעים אלף דולר, שזה בעצם 24 חודשים כפול אלפיים דולר שהורידו לי, ואני טוען שהמפעל כפה אותי לעשות חתימה והוי תליוהו ויהיב במתנה באמצע השנה שאין לי לאן ללכת ושזה בושות גדולות, ואילו המפעל טוען שאף אחד לא תפס אותי להישאר שיכולתי ללכת ולתבוע אותם ולעשות מה שאני ירצה ואני החלטתי שאני נשאר וחתמתי מדעתי ,ועוד טוען המפעל שזה נקרא תליוהו וזבין, שהרי קיבלתי תמורה בעד החתימה שלי שמשאירים אותו להיות משגיח כשרות לעוד זמן ארוך והוי תליוהו וזבין שזביניה זביני, ובאנו לשאול האם הדין איתי או עם המפעל?

תשובה:

נראה שיש לחלק אם ההורדה היא מחמת שהמפעל נכנס למצב כלכלי חמור ואם לא יורידו במחיר של המשכורות המפעל יוכל לקרוס, א"כ בכה"ג הוי כפשרה שמהני מה שתליוהו ועשו פשרה כדי שלא יפסיד הכל וה"נ אם לא יורידו כל המפעל יקרוס ולא תקבל כלום וא"כ הסכימה לזה אבל אם הורידו להם בלי קשר למצב הכלכלי אלא כי כך נראה למפעל אם תבעו בשנה נוכחית שאין עדיין עבודות אחרות תביעתם צודקת דהוי אונס ואם תבעו לאחר זמן שכבר יכלו למצוא עבודה אחרת חשבינן שהוי מחילה ולא יכולים לתבוע השכר וכן אם המפעל הציע להתפטר ולקבל פיצוים ולא רצו א"כ לא הוי אונס היות ולפי החוק יכולים לעשות זאת.
ונימוק הדין:
מצינו בגמ’ ב"ב מח. שתליוהו וזבין אם זביניה זביני נחלקו ר"ה ורב ביבי דעת רב הונא שזביני זביני ודעת רב ביבי שאין זביני זביני ונפסק הלכה בגמ’ ובשו"ע בסימן רה’ שהוי זביני זביני והגמ’ מסבירה במסקנא שהטעם שאגב אונסא וזוזי גמר ומקני ובפוסקים כבר נתקשו דהרי כיון שרואים אדם אנוס לפנינו ורואים שנותנים לו מכות וכו’ א"כ המעשה נתינה שלו הוי מעשה באונס ואינו כלום וכדמצינו בפסוק ולנערה לא תעשה דבר שהיות ונאנסה אין לזה שם מעשה של זנות וכן הביא בחידושי הגרש"ר בכתובות סימן ד’ אות ז’ להוכיח שאמרינן שאם חייבו אותו לעבוד ע"ז ועבר ע"ז ועבד אותה אין עונשין אותו על שוא מסר נפש אבל אם הלך להתרפאות ממנה עונשין אותו ומה ההבדל והרי הוא חייב את התרופה ובהכרח דשאני כשאונסין אותו אין לזה שם של מעשה בכלל אבל בשמתרפא יש לזה שם של מעשה והתורה אסרה גם בשביל ריפוי וא"כ אמאי מהני הקנין בתליוהו וזבין ומצינו ברעק"א שנקט מהלך ראשון דסובר שבגלל שיש אגב אונסי וזוזי אנשים שגומרים בדעתם לקנות א"כ כשרואים אונס אינו בטוח שיש כאן אונס בלי ריצוי שהרי יש שגובים וכיון שהוי ספק אמרינן דברים שבלב אינם דברים ואמרינן שהמקח קיים אבל תליוהו ויהיב שאנשים לא מתרצים בזה הוי כמוכח בלבו ובלב כל אדם ולא מהני ומהלך שני זה שבמכירה א"צ את הדעת של המקנה לחלות אלא סגי שיש את הריצוי שלו לקנין גם אם אין את הריצוי שלו לחלות סגי בהכי וכנראה כמו שכתב בקוב"ש דלא גרע מסילוק מהדבר ולכן מהני ורק בגט יש דין של ריצוי ממש לכן לא מהני עד שיכו אותו וירצה בגלל מצווה לשמוע דברי חכמים והובא מהלך זה בשערי חיים קידושין סימן ו’ ומצינו עוד שדנו בזה בחקירה הידועה שאם הגמירות דעת היא הקונה או המעשה קנין לגמירות דעת וממילא קסברי שהמעשה גורם לגמירות דעת ולכן כיון שעשה מעשה גם באונס זה גורם לגמירות דעת ומצינו כמה מחלוקות לגבי תליוהו וזבין שיש להבין מה יסוד מחלוקתם א. מצינו שאמרינן בגמ’ שאגב אונסי וזוזי גמר ומקני שבעי תרתי גם אונסי וגם זוזי וכך זה לדעת רוב הפוסקים חוץ ממהר"י ברזילי שהובא במהרי"ק בסימן קפ"ה שאגב אונסי בלבד גמר ומקני ונחלקו הסמ"ע והנתיבות מה הכוונה בתרתי הללו לדעת הסמ"ע עצם החטיפה נקראת באונס ועצם המעות שמניח על השולחן נקרא כזוזי ואז אמרינן שגמר ומקני אבל דעת הנתיבות שבכה"ג לא חשיב אונס ובעי אונס הגוף ממש של יסורים או אונס ממון בצירוף זוזי שמניח למוכר ואז קונה אבל אם אין יסורים או אונס ממון לא מהני עד שיאמר רוצה אני ושניהם בעצם נחלקו איך ללמוד ברמב"ם וברי"ף ונמצא שנחלקו אם בעינן אונס הגוף ממש או אונס של חטיפה שגמר ומקני ויש להבין את דעת הסמ"ע איזה אונס זה חטיפה בשלמא מכות ויסורים מובן שמסכים להתרצות אבל אונס של חטיפה למה לומר שגמר ומקני ב. מצינו מחלוקת בין הפוסקים באם האנס נתן למוכר חוב שהיה חייב לו המוכר שמחל אותו האנס לנאנס בעד המקח האם חשיב כתליוהו וזבין שדעת האור שמח בב"ק י’ מהלכות מכירה שלא חשיב תליוהו וזבין היות ולא חשיב שקיבל דבר חדש שיש למוכר הנאה ממנו אבל בקוב"ש אות רז’ ובשו"ת באר יצחק אבן העזר סימן ו’ ענף ב’ נקט להוכיח שגם זה חשיב תליוהו וזבין והוכחתו מתוס’ ב"ב מח. שכתבו לענין כפייה על גט שמה שהבעל נפטר משאר וכסות לא חשיב רווח בשבילו כיון שהוא היה נותנם ברצון ומוכח דאע"פ שאין כאן נתינת מעות אלא רק נפטר מהחוב מעיקר הדין הוי תליוהו וזבין ורק כיון שהיה נותנם ברצון לא חשיב תליוהו וזבין וצ”ב אמאי כשהמעות הם רק חוב לא חשיב תליוהו וזבין והרי בתכלס מחלו לו על מאה אלף שקל
ג. מצינו מחלוקת רמב"ם וראב"ד באם העדים לא ראו נתינת מעות אלא רק המוכר מודה שקיבל מעות אם אנו חוששים שמודה באונס ואינו כלום או"ד אמרינן אם היה אנוס היה מודעא אמת וברמב"ם נקט שמהני גם אם מודה שקיבל מעות ולא ראינו המעות ולכאורה אמנם הביאו ראיה בה"מ לדבריו אבל באמת אמאי לא נחוש שנאנס דהובא ברמ"א מחלוקת אם שטר חשיב כתליוה וזבין שאגב אונסי ושטרי שכתב על עצמו מהני ולדעת הב"י ברי"ף מהני ולדעת הראב"ד ברי"ף לא מהני והארכנו בזה בסיכומים ולכאורה אינו ברור שהרי מקבל שטר שכתוב שחייב לו כסף וחתום בעדים למה שלא יחשב כמעות ואם אדם לא גומר בדעתו בלי מזומן מה הסברא שזה יועיל.
ומוכח כאן שיש חקירה יסודית לכל אורך הסוגיא וממנה נובעים הענפים האם הגמירות דעת נוצרת מהאונס ורק ע"י אונס לבד לא יסכים כי יפסיד ממון וברגע שלא מפסיד ממון גמר גומר בדעתו בגלל האונס ולפי"ז הכסף הוא תנאי צדדי למה האונס גומר או"ד הממון הוא הגומר בדעתו ורק לא היה מסכים לו בלי אונס ואחרי שאנסו אותו הממון הוא זה שגומר והנפק"מ מחקירה זו זה הנידונים שלנו א הסמ"ע והנתיבות אם צריך אונס גדול או אונס של חטיפה סגי שהסמ"ע נוקט ברי"ף וברמב"ם שהגמירות דעת זה ע"י הממון וא"כ מה שצריך את האונס זה תנאי למה יסכים על הממון ולכן סגי גם באונס קטן של חטיפה אבל הנתיבות נוקט שהאונס הוא הגומר ולכן בעי שיהיה אונס גדול של יסורים או של ממון והזוזי הוי רק תנאי שלא יופסד ולכן יסכים ב ולכן יובן שבזה נחלקו האור שמחה והבאר יצחק שהאו"ש נוקט שהממון הוא הגומר ולכן בשביל להחשיב לממון בעי שיהיה ממון הראוי שירגיש שקיבל ולא ממון ישן אבל הבאר יצחק נוקט שהאונס הוא הגומר ורק הממון הוי תנאי שלא יפסד וכיון שלא נפסד שהרי נמחל לו החוב לעולם חשיב תליוה וזבין
ג. המחלוקת לגבי הודאת המוכר שקיבל מעות הרמב"ם נוקט שהעיקר זה האונס והממון זה תנאי ולכן בזה שמודה שקיבל ואין לו הפסד סגי בהכי אבל הראב"ד נוקט שהממון הוא הגומר ולכן כל שלא ידעינן אם היה אנוס על ההודאה לא מחזירים לו הממון.
ד. ולכן נחלקו אם מהני שטר דיש סוברים שהממון הוא הגומר לכן בעי ממון ממש לגמור בדעתו אבל מי שסובר שהאונס הוא הגומר אי"צ ממון ממש אלא כל שיש שטר חשיב כממון לגמור.
ובעצם מצינו בזה שנחלקו בזה שני תרוצי הב"י שהקשה בסעיף ב’ אמאי אמרינן שתליוה ויהיב לא מהני והרי מצינו בסיקריקון זה שהיה להם שני גזירות ראשונות א. מי שלא הורג יהודי יהרג ב. מי שהורג יהודי יקבל 4 זוזי ואמרינן שהישראל היה נותן לו הקרקע שלא הוי וקנה אגב האונסי ולכאורה הרי הישראל לא קיבל ממון והוי תליוה ויהיב ותירץ א שאני איום במוות אז גומר גם בלי מעות לאיום רק ביסורים שגומר דעתו רק עם מעות ותמה ע"ז שהרי יסורים קשים ממות ולכן כתב תירוץ שני שבמקום שהאונס להרוג את האדם רק האדם מציע את קרקעו לפדות עצמו אז אמרינן שחשיב מרצונו וגמר ומקני אבל בכה"ג שהאונס הוא על הקרקע שאם לא יביא יהרוג אותו גם אם זה אונס מוות בכה"ג חשיב תליוהו ויהיב תרוץ שלישי איפה שיכול ללכת ולהתלונן לרשויות אז חשיב שלא גומר בלי מעות אבל היכן שאין איפה להתלונן בהפחדות כאלו דהמדינה עצמה נותנת לזה יד בזה אמרינן שמתייאש מהכסף שחושב שכך יהיה כל אותו הדור ונמצא לתירוץ השני לעולם האונס על הקרקע גם במכת מוות חשיב תליוה ויהיב אבל לתירוץ שלישי אם אין מה לעשות איך להתלונן על המעות גם באנסו אותו על הקרקע חשיב כאונס ומה המחלוקת בין התירוצים ואלא שהתירוץ השני סותר שהממון הוא הגומר ולכן כל שאין ממון לא חשיב היתר אבל התירוץ השלישי נוקט שהאונס גומר ורק הממון שלא יופסד וממילא בכה"ג שלא יוכל להשיג את המעות בחזרה וכבבר הדבר מופסד א"כ האונס גומר. ונחזור לנידון דידן בנידון של המשגיח כשרות שמאלצים אותו באמצע השנה לקבל מחיר נמוך האם חשיב תליוהו וזבין או תליוהו ויהיב
וסברא א. שהוי תליוהו ויהיב היות ןמצינו בסעיף ד’ שגם בתליוהו וזבין אם עשה לו אונאה בקרקע המקח קיים הגם שלא קיבל מחיר מלא ודווקא כשכפו על הקרקע ולא על המחיר אבל אם כפו על המחיר לא מהני וכ"ש במטלטלין שיש אונאה אם כפו על המחיר לא מהני התליוה וזבין וממילא אם משכורת של הרב זה שמונה אלף והורידו לו אלפיים א"כ נמצא שלא מקבל את מה שראוי לו והוי תליוה ויהיב על חלק מהסכום שלא מהני ואלא שכל זה בדיני אונאה כשתובע בזמן שלא יכל ללכת למקום אחר אבל אם תבע לאחר שיכל ללכת למקום אחר ולא הלך אמרינן שמחל וכדמצינו שכל הונאה יכול למחות בשיעור שיראה לתגר או לקרובו ובכה"ג שיש שיעור שיכל ללכת ולא הלך זה אומר שמחל ולכן במקרה שהמשגיח כשרות תבע רק אחרי שנתיים א"כ יכל כבר להחליט שהולך ולא הלך זה נראה שנתרצה לזה וסברא שניה שבעי שיהיה תרתי גם אונס וגם זוזי וכאן זוזי ממש אין כאן אבל יש כאן הנאה שנשאר משגיח כשרות לנצח מאשר לקבל את כספו עם פיצויים ולחפש שתלא לנצח וא"כ לדעות שהאונס הגוף או אונס ממון זה הגומר והזוזי שמניח על השולחן הוי תנאי א"כ בכה"ג בוודאי יועיל היות והאונס יש כאן שהרי חושש מבושות וחושש מהעתיד שלא יהיה לו עבודה ולא גרע מאונס ממון וחשיב זוזי בהאי הנאה שמקבל עבודה בצורת ודאי וקצת מחיר נמוך הוי כזוזי וגמר ומקני אבל לדעות שבעי ממון ממש ובעי ממון חדש יתכן שכאן לא חשיב ממון חדש להחשיבו תליוה וזבין וא"כ תלוי בחקירה שהבאנו וכבר לא נחשב המפעל לאונס לבטל את השטר שיאמרו קים לנו כדעת הנתיבות שהאונס הוא הגומר והממון הוי רק תנאי וכל ששוה לו הממון מהני ג. מצינו בסעיף ג’ שפשרה הרי היא כמכר היות וכשהאונס להתפשר א"כ שווה לו להתפשר ולמחול על 50 כדי לקבל 50 גמר ומקני וה"נ הוי כפשרה ששווה לו לקבל פחות במשכורת אבל נשאר לו משכורת וודאית מאשר לעזוב ולקבל פיצוי ומי אומר שימצא עבודה אחרת ולכן מהני ובפרט במפעל שאם לא יקזז לעובדים יוכל לקרוס א"כ נמצא שאם לא יקזזו לא יהיה בכלל משכורת ועדיף להם שיתנו להם פחות אבל בטוח מאשר יותר ובספק והוי כפשרה שמהני והגם שבנתיבות כתב שפשרה על המחיר לא מהני אלא רק כפייה על גוף הפשרה אבל כאן גם על המחיר מהני היות ורוצה בזה.
ונמצא שיש על מה לסמוך כשעושים זאת באמצע השנה ומצינו סברא רביעית כיון שהוי מקום מצווה להציל את המפעל מקריסה וחשיב מצווה לשמוע דברי חכמים שמהני גם תליוה ויהיב וכדמצינו שהגמ’ אמרה זאת לגבי גט דשאני התם שמהני הכפייה כי רוצה לשמוע בקול החכמים וזה אינו נראה לי שזה דווקא במצווה שמחוייב בעצמו כגט אבל במצוות אחרות כצדקה שאין חיוב רק עליו למה נאמר שהסכים גם במקרה של צדקה גדולה 2000 לחובש ולכן הגם שבאבני מילואים סימן מב’ הולך עם הסברא של מצווה לא בטוח שזה יכול להצטרף כאן אבל ביחד עם שאר סברות מהני לומר שהשטר הוא טוב.




דילוג לתוכן