עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

קנה מחנות יד שניה חל או לא

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 08.06.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

הייתי ב"פון שופ" ולפתע ראיתי סט של חומשים על המדף. קניתי אותם ופתאום הכניס יהודי ואמר שיש לו הכסף פדות אות. של מי הם?

תשובה:

אנשים לא מתיאשים מספרים וצריך להחזירם בשו"ת עטרת פז [חלק א כרך ג חו"מ סימן ד] כתב בענין גזילת ספרים עפ"י מ"ש הרמ"א לעיל, דדוקא בקרקע דלא מייאשי מיניה, אבל מטלטלי דמייאשי מיניה א"צ להחזיר לבעלים, מלבד ספרים דאין מייאש מינייהו דידעינן דאין מוכרין רק לישראל. ע"ש. הרי שהרמ"א ס"ל לחלק בין ספרים למטלטלין. וכן מתבאר כיו"ב גם בדבריו בשו"ע חו"מ [סי' רנט ס"ג]. ע"ש, אולם, מרן ז"ל סתם דבריו אם יש חילוק בין מטלטלין לספרים. וצ"ע.
וראה בשו"ת חלקת יעקב [ח"א סי' קלו] שעמד לדון שם בענין הספרים שנשארו בארצות אירופה אחר השואה, שבעליהם הוגלו ורובם נהרגו במחנות ההשמדה רח"ל, שדינם כזוטו של ים, דבודאי נתייאשו הבעלים מהם, ולכן הלוקח זכה בהם, ואין חיוב להחזיר אותם כי אם לפנים משורת הדין. ורק סיים שם, דאכן כמדומה שרבני פולין בשעתם הוציאו כרוז או חרם שלא לקנות ספרים מארץ הדמים, וצריכים להתיישב אם חל זה גם כעת, אבל על פי דין ודאי אין בזה שום פקפוק. ע"ש.
וראה בשו"ת אמרי יושר [ח"ב סי' נט] שג"כ דן התם בכיו"ב בענין ספרים ששללום החיילים הרוסים במלחמה, והיו מעותדים לאיבוד, והעלה שם בסוף דבריו דיש לומר דהוי כמציל מזוטו של ים דהרי הוא מתייאש ממנו, ומש"כ הפוסקים דבספרים אינו מתייאש היינו דוקא בסתם גויים שכוונתם לממון, דאמרינן שמסתמא ימכרנו לישראל, אבל באנשי חיל אלה שעושים להכעיס ואינם מחפשים אחר קונים, סתמא הוי יאוש אף בספרים, ועיקר הדבר תלוי בהתנהגות אנשי החיל. ע"ש.
ועי' בשו"ת מנחת יצחק [ח"ח סימן סט אות ב] שעמד לדון שם אודות אדם שמצא אחר מלחמת העולם השניה כתב יד של המגן אברהם ואינו רוצה להחזיר ליורשים בטענה דהוי כאבידה ששטפה נהר, ונתייאשו ממנו וכו', והביא שם המנח"י את דברי האמרי יושר הנ"ל וכתב ע"ז, דאם האמרי יושר כתב דבריו הנ"ל דשפיר הוי ביה יאוש בעלים על אף שעובדא דידיה היה אחרי מלחמה העולמית הראשונה שאז היה רק מלחמה רגילה בין המדינות, ורק היו בין אנשי החיל הרוסים רשעים ששללו שלל ואף ספרים, וקנו מהם, כי רצו לחתכם לחתיכות דקות ולעשות מהם נייר, ובכ"ז נסתפק השואל אם הוי כמציל מזוטו של ים דהוי אבוד מכל אדם וכו'.
הרי בנידון דידיה בגרמנים ימש"ו גרע הרבה יותר, ובודאי הוי כאבוד מכל אדם ויאוש גמור וכו' שהרי אפילו מהחיים התייאשו האנשים ר"ל ומכ"ש מהונם וכו', ולכן סיים שם דעל אף שגם בשו"ת משמיע שלום ראיתי עמד לדון בענין הגזירות שהיו בעת בעת גזירת הבולשביקים ברוסיה שסגרו כמה בתי כנסיות וכו', והצילו אנשים חפצים וספרים וכו', וכתב לחלק בזה בין ספרים לשאר חפצים דבספרים ליכא יאוש, מ"מ נראה דבענין מלחמת העולם השניה אין לחלק בזה דנראה שגם בנוגע לספרים הוה יאוש, ולא שייך מש"כ במרדכי והובא ברמ"א [חו"מ סי' רלא ס"ח] דבספרים לא מיאשו, דידעינן דאין מוכרין רק לישראל עיין שם, דבענינינו דנתיאשו אפילו מהחיים ר"ל וכש"כ מהספרים. עכ"ד. יעו"ש. וכן מצאתי שכתב כיו"ב גם בשו"ת יד אליהו [סימן סט ד"ה עי"ל] גבי שודדים שבאו לבתי היהודים והשחיתו הכל, דבכה"ג י"ל שאפילו ספרים חשיבי דהוי אחר יאוש, דהא ידוע שהשחיתו הכל בדרך השחתה, וליכא לטעמא דאמרינן דאין מוכרין אלא לישראל ולא מייאש. ע"ש. [ובס' פתחי חושן דיני אבידה [פרק ג הערה ח] ציין גם על ס' שער אשר [סי' רנט הגה"ט אות לג] שהביא בשם כמה פוסקים לחלק כיו"ב, דגבי ספרים הדבר תלוי באנשי החיל, דאם כוונתם להכעיס ולהשחית ולא מחפשים אחר קונים סתמא הוי יאוש גם בספרים. יעו"ש.
ובאמת זכו לכוון בסברא זו לדברי הרשב"ש הנ"ל בתשובה [סו"ס מז'], שכתב שם לבאר דאע"ג דחזינן להריא"ף שכתב דבספרים חייב להחזירם לבעליהם הראשון, משום דאינם מתיאשים מהם שיודעים דהעכו"ם ימכרם לישראל, דלא נאמרו דברים אלה אלא בגוזל ספרים, אבל בולשת שנכנסה לעיר שדרכם לשרוף ולנתוץ ולהרוס, מסתמא מייאשי שמא ישרפו הספרים ויקרעום כאשר ראו אבותינו בעוונותינו. עכ"ל. ע"ש. הא חזינן דרבינו הרשב"ש קדם וכתב סברא זו לחלק בין סתם גזלנים לאנשי חיל ומלחמה. וע"ע בזה בס' פתחי החושן דיני אבידה [פ"ג הערה ח], ובספר שערים המצויינים בהלכה ח"ד [סי' קפז אות ב] ובקונטרס אחרון [שם]. ע"ש.

דילוג לתוכן