ראובן מכר דירה בארץ ישראל לשמעון ולבסוף התברר ששמעון הוא גוי

אתה נרתע מהתקלה שבאה על ידך שהרי בסופו של עניין נמצא שמכרת קרקע בא"י לעובדת ע"ז, והרי הכתוב זועק "לא תחנם", לא תתן להם חניה בקרקע, דהיינו אסור למכור בתים ושדות לעכו"ם בארץ ישראל, ולמדו רבותינו בגמ' ע"ז [כ, א] דאסור להניח לעכו"ם שישבו בארץ ישראל אפילו ישיבת עראי, עד שיקבלו עליהם שבע-מצוות של בני-נח, שנאמר "לא ישבו בארצך" [שמות כג לג], ואפילו לעבור לסחורה ממקום למקום אסור להניחם, ויש סוברים שאין הלאו על העברה ממקום למקום אסור אלא בשבע-אומות בלבד, אולם על ישיבתם מוסכם שאסור לכל הגויים כולם. (לאפוקי ישמעאלים או שאר אומות שאינם עובדי ע"ז שישנם ראשונים הסוברים שאין איסור מכירת קרקעות לגויים שאינם עובדי ע"ז, יעוין ביביע אומר ח"ח בזה). זה לשון השולחן ערוך. מקח שנעשה באיסור, כגון שהוסיף בשווי המקח בשביל המתנת המעות, או שפסק קודם שיצא השער ולא היה לו למוכר, (וכן אם נשבע או נדר שלא למכור, ועבר ומכר) (עיין בבית יוסף), ונתקיים בקנין או באחד מדרכי ההקנאות, המקח קיים ויתן כשער של היתר, ואין אחד מהם יכול לבטל המקח. ומיהו הלוקח יכול לחזור בו שלא ליתן כשער היוקר. (ואין חילוק בזה בין מקח או מתנה או מחילה או שאר דברים) (כ"כ ב"י).
מעתה שואלת האם אתה יכול לבטל את המקח מדין מאי דאמרינן בתמורה [ד. ב] 'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד לא מהני'. דבשלמא במכירה באיסור ריבית ביאר הסמ"ע [ס"ק ג] שאם ניתן לקיים את המכר בלא איסור, המקח קיים, ולכן ברבית כיון שאפשר לקיים את המקח בהיתר ע"י החזרת הריבית או היתר עיסקא ממילא בדיעבד המקח קיים. משא"כ בנד"ד א"א לקיים את המקח בלא איסור.
הש"ך הסכים לדעת הסמ"ע והוסיף דאין זה איסור שבדה מלבו כמו שכתבו התוס' בתמורה [שם] אלא זה איסור עומד וקיים, ובהא אפשר שכו"ע מודים דע"ז דיבר רבא דלא מהני.
וכן דעת הט"ז שחילק דדוקא במכירה בשבת שאין האיסור הוא בגוף המכירה אלא יומא הוא דכגרים מהני, אבל במכירת קרקעות לגוי בא"י שהוא איסור בגוף המכירה אי עביד לא מהני. אלא שיש לדון בדעת נתה"מ [ס"ק ב] שכתב אין אומרים אי עביד לא מהני רק במקום שיתוקן האיסור שעשה אם יבוטל המקח, הלכך המוכר בשבת, אף אם תתבטל המכירה כבר עבר איסור מקח וממכר בשבת, שעשה מעשה מכירה, וכן השוחט בשבת שאף אם לא תועיל השחיטה להכשיר הבשר לא נתקן האיסור שכבר עבר על נטילת נשמה, בכה"ג אמרינן דאי עביד מהני.
ולכאורה לאור דברי הנתיבות בנד"ד כבר עבר איסור המכירה ואף אם נבטל את המכירה לא יועיל לתקן את האיסור שעשה, וממילא אין ראובן יכול לבטל המקח. אא"כ מדובר בזמן שיד ישראל תקיפה וניתן לבטל הקנין אז יש מקום לומר שתוקן האיסור כיון שבטלה המכירה, אמנם בזה"ז לא ניתן לבטל את המכירה לגוי, דהא לא ישמע לנו, ומה גם שמנהג המדינה מסייעת לו.
וראיתי בקובץ הישר והטוב [ח"ח מקח וממכר] שדן בזה בארוכה והביא לאחד מקמאי שפסק לבטל המקח מטעמו של רבא הנ"ל.
אולם, הביא שם הכותב ראיות רבות שהביאו אחרונים דבכל גוונא שמכר יהודי קרקע לגוי בא"י אע"ג שעבר על איסור "לא תחנם", המקח חל.
ועיקר ראייתו מהא דאיתא במשנה גיטין דף מ"ז וז"ל המשנה: המוכר את שדהו לגוי לוקח ומביא ממנו ביכורים ע"כ. מבואר בפשטות שהקנין חל ועכ"פ הבבלי והירושלמי לא דנו כלל לבטל המקח מדין אי עבד לא מהני. וכן תמה הגרש"ז אוירבעך זצ"ל במעדני ארץ [שביעית סוף סי' י"ז] ע"ד המשנת חכמים הנ"ל שכתב שיתבטל הקנין משום דאי עביר לא מהני.
וכן פוסק החזו"א [זרעים סי' י' סק"ו] וז"ל: ואותן שמוכרין ע"י עצמן ולא ע"י שליח פרדסיהן לנכרי אף שעוברים בזה משום לא תחנם מ"מ הוי מכירה עכ"ל. ע"ש. עוד יש לדון בדבר עפ"י דברי רעק"א [בהגהותיו] שכתב, מקח הנעשה באיסור ע"י שליח תלוי במחלוקת רבינא ורב סמא [ב"מ י, ב] אם קי"ל כלישנא דשליח בר חיובא (דהיינו שגם השליח מוזהר על הדבר) דרק אז אומרים 'אין שליח לדבר עבירה' שהרי גם הוא מוזהר על הדבר וא"כ כשהשליח לא נשבע המקח קיים, אבל ללישנא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד, אף באופן זה השליחות והמקח בטלים, דאין שליח לדבר עבירה. [פ"ח שם הערה נה]. ולמסקנה צידד רעק"א שהמקח בטל.
וא"כ בנד"ד דניאל אף הוא מוזהר שלא למכור בית לעכו"ם בא"י, אלא שכאן הוא להיפך שאין דניאל שליח שלך אלא של אמו ובזה יש לו איסור של מסייע. ומ"מ לדינא יש להתיישב בדבר, דהא מסתימות הפוסקים נראה שהמקח חל בדיעבד ואין מקום לבטלו. יעוין בקובץ הישר והטוב הנ"ל שכך העלה להלכה שאין לבטל את המקח בדיעבד. ע"ש.