חכמינו ז"ל חייבו לכל אחד ואחד מישראל בין אנשים בין נשים לשתות בליל הסדר ארבע כוסות של יין על סדר ההגדה כנגד ארבע לשונות של גאולה, ואין פוחתים מהם. ופעמים ישנם אנשים המחמירים יתר על המידה בשתיית ארבע כוסות ויוצא שכרם בהפסדם, כגון שנרדמים בעריכת הסדר או שאין ראשם צלול, וכבר למדנו מדברי הגרח"פ שיינברג זצ"ל דסיפור ההגדה הוא מן התורה משא"כ ד כוסות, על כן ראוי לכתוב איזו דרך עדיפה. הנה ידוע ששיעור הכוס הוא רביעית יין שהוא ביצה ומחצה, ומובא בגמ [פסחים קט.] ששיעור זה הוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. והצל"ח בפסחים [קי"ו ע"ב] מדד ומצא שאין שיעור זה מתאים לנפח, וקבע שהביצים נתקטנו עד למחצה ויש להחמיר ולכפול השיעורים למדוד הרביעית כפי ג ביצים שזה כפול מהשיעור שהיה, וכן הסכימו הגר"א והחת"ס וכ"פ החזון איש. ועולה שיעור זה כמאה וחמישים גר מים כמניין כוס הגון. אולם דעת השו"ע ועוד אחרונים שאין להחמיר ולכפול השיעור, ונסמכו על דברי הרמב"ם בעדיות [מ"ב] ושכן דעת הגר"ח נאה, שרביעית שיעורו 86.4 גרם [וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ג] ויש שאמרו שהוא 81 גרם [כן דעתו של החזון עובדיה], שהרמב"ם פסק שרביעית הוא קרוב לכ"ז דרהם מצרי, והדרהם הוא כ- 3.2 גרם שעולה יחד כ- 86.4 גרם. [וי"א שהוא 3 גרם].
המ"ב פסק דבקידוש דאורייתא יש לחוש לדעת הצל"ח, ובדרבנן יסמוך על דעת השו"ע ושאר אחרונים. מיהו בעניין השיעורים עיין בחזון עובדיה שהאריך לחלוק על החולקים על דעת השו"ע. והעמיד שיטתו שהרביעית הוא 81 גרם ותו לא.
וכיוון שיש מחלוקת בין הפוסקים אם לשתות רביעית ככל אדם, או כל אדם לפי מלוא לוגמיו שלו, וכן אם לשתות רוב הכוס או כולו, או רביעית ממנו, כפי שהובא בשו"ע סימן תע"ב. אכן לצאת אליבא דכו"ע יקח כוס שיש בה 150 גרם שהם שתי רביעיות [וכן העיד נכדו של החפץ חיים שקיבל את כוס הקידוש של סבו בירושה. כ"כ הרב קראפ שליט"א בספרו הלכות חג בחג פרק ט] וישתה כל הכוס בבת אחת. ואף בזה תלוי אם שותה יין או מיץ ענבים, אם שותה יין לפי כל החומרות, בודאי שאם ישתה ארבע כוסות כאלה יצא שכרו בהפסדו.
ולכן יש לעיין איזו דרך עדיפה, האם לשתות רביעית של יין חי מהודר ללא כל תוספות שראוי לעלות על המזבח, ובזה יקח כוס שיש בו רק רביעית [86 – 81 גרם] וישתה כולו, ולא יצא אליבא דכו"ע לעניין מידת הכוס, או שיקח כוס שיש בה שתי רביעיות וישתה יין שהוא "קל" יותר ונוח לשתיה, אך אין בו את כל המעלות של יין הראוי למזבח, ובזה יצא גם אליבא דהחזו"א לעניין שיעור הכוס. ולכאורה היה נראה שהשיטה הראשונה עדיפה, אלא שלדעת החזון איש ודעימיה לא יצא אפילו בדיעבד, דיתכן לשיטתו אין כאן רביעית כלל, ונמצא שמהדר ביין שהוא חי וראוי למזבח אך מפסיד את שיעור הכוס, מאידך גיסא, אם ניקח כוס שיש בה שיעור של 150 סמ"ק של יין חי שאינו מבושל וללא שום תוספות ונשתה רוב רביעית של זה הכוס, נצא ידי חובה אליבא דכו"ע, חוץ משיטת הרמב"ן הסובר שצריך לשתות את כל הכוס כאחת, ומ"מ אף לשיטתו אין זה מעכב אלא שזה מצוה מן המובחר. לכן נראה שעדיף לעשות כהשיטה אחרונה שכתבנו.
אחרי כותבי כל זאת ראיתי שנשאל הגאון ר מנשה הקטן זצ"ל [שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן סט] באותו הנוסח וכך העלה: עלה לדינא בדידן במי שרוצה להחמיר לעצמו וליקח כוס המחזיק ג ביצים ולצאת ידי שיטת הנוב"י ודעימי ולא יכול לשתות רק רוב הכוס, טוב לו לעשות כן ויש בו רב התועלת ואין כאן היזק, דממ"נ אי קיי"ל דהשיעור רביעית כביצה ומחצה ודלא כנוב"י א"כ כששתה רוב כוס של ג ביצים כבר שתה רביעית יין ויצא בו לכתחלה ואין צריך לשתות כל הכוס ולצאת ידי הרמב"ן ז"ל הרי שתה רוב הכוס ויצא גם לשיטתו מה תאמר דהלכה כנוב"י דשיעור רביעית כג ביצים, א"כ כל שכן שטוב עשה דעכ"פ נטל כוס בת רביעית ושתה רוב כוס שיוצא בדיעבד אף שלא שתה רביעית שלם וזה ברור. ומיהו עכ"פ צריך לפי זה לשתות רוב כוס לצאת שיטת הרמב"ן ז"ל. עכ"ל.
והנה אף שכתבנו לעיל שעדיף לשתות רוב רביעית של יין הראוי למזבח בשיעור 150 סמ"ק, מ"מ בימינו לא כל אדם יכול לשתות ארבע כוסות כאלה ועדיין לקיים את הסדר ואת שאר המצוות הלילה כדין. ובפרט שאיננו רגילים בשתיית יין חי ללא תוספות במשך השנה, ואף יש הרבה אנשים שאינם יכולים לסבול טעמו כלל. ויש שטענו שאיך בכלל אפשר לברך על יין כזה בזמן שסובל מטעמו. מכח טענה זו יש אחרונים שכתבו שעדיף לקחת יין הערב לו ואף שאין בו את המעלות של יין משובח שסו"ס בשו"ע [שם] נפסק שיוצאין ביין מבושל ובקונדיטון, ומשמע מלשון השו"ע שלכתחילה הוא [כך שמעתי מהגר"א פרץ שליט"א]. מיהו הבאר היטב והחק יעקב נקטו שהוא בדיעבד. ונלע"ד שהוא מטעם שהטור הביא בשם רב האי גאון שברכתם של אלו היינות הוא שהכל נהיה בדברו. אולם יש להקשות על שיטה זו הנ"ל, שהרי הגמ בשקלים מספרת לנו על רבי יהודה ברבי אלעאי ועל רבי יונה שהיו קושרים את ראשם מפסח עד עצרת מחמת הכאב ראש שהיה להם מן היין ששתו בליל פסח. ומה עוד שהשו"ע פסק [שם] שגם מי שקשה לו, שהיין מזיקו או ששונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות יין כדי לקיים מצוות ארבע כוסות. ומצאתי בתשובות הרשב"ש [סימן שפה] שכתב בפרוש שבדין ארבע כוסות חובה לטעום מלוא לוגמיו או רביעית אפילו יהיה מואס ומר בפיו וז"ל: אבל דע לך שראיתי בקצת החבורים שבארבע כוסות שבליל פסח חובה לטעום כמלוא לוגמיו או רוב רביעית אפילו יהיה מואס אותו ומר בפיו, וכן יראה שהוא האמת שהרי חובה הוא לשתות ארבעה כוסות ליל פסח. וזכור זה, עכ"ל.
הרי לנו שאפילו זה ששונא יין צריך לדחוק עצמו, ומדוע רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבי יונה לא שתו מיץ ענבים? הלא הגמרא בבבא בתרא [צז, ב] אומרת: אמר רבא סוחט אדם אשכול ענבים בערב שבת ואומר עליו קידוש היום, בשלמא יין עם אלכוהול מופחת אפשר לומר שלא היה בזמנם, אבל מיץ ענבים כן היה [ויש מי שרצה לומר שלא היה מצוי ענבים בתקופת ניסן, ולכן לא שתו מיץ ענבים, וגם לא היו בקיאים לעשות מיץ ענבים שישתמר להם מסוכות עד הפסח. אולם לי נראה שסברא זו רחוקה מהשכל, שהרי כל בר בי רב דחד יומא יודע שהיום אפשר להכין מיץ ענבים ללא שום תוספות ולהכניסם לבקבוקים ע"י וואקום בהכנסת הבקבוק לתוך סיר עם מים רותחים, ומיץ זה יכול להשתמר עד יותר משנתיים ללא שום מקרר, ובודאי שהם ג"כ ידעו לעשות זאת אם רצו] אלא מוכח מכאן שיש להדר לשתות יין חי שעולה על גבי המזבח אף שאינו ערב לו, מיהו בודאי שאם ע"י זה, יפול למשכב, בכה"ג לא דיברנו, שכן פסק המ"ב [שם] דבכה"ג אין מחויב לשתות. [ועתה ראיתי שהראיה שהבאנו הוא רשב"א מפורש שהובא בב"י] עם כל זאת יש להביא ראיה לאותם אחרונים האומרים שיותר טוב לשתות יין הערב לטעמו מהמ"ב [ס"ק לט] שכתב שלכתחילה טוב יותר ליקח יין שאינו מבושל אם לא שהמבושל טוב יותר, וכן כה"ג לעניין קונדיטון. לכן גם לענייננו נראה שיקח יין שערב לו מאשר להדר לקחת יין הקרב על המזבח שסוף סוף צריך ארבע כוסות של חרות, ואם ישתה יין ששונאו היכן היא החרות! [וכן דעת הרשב"ם בפסחים] ומיהו אין חרות אלא למצווה מן המובחר כדמוכח בפסחים [קח, א] "שתה יין חי ידי כוסות יצא, ידי חרות לא יצא" וקי"ל לא יצא למצווה מן המובחר. [הלכות חג בחג עמ תכ].
נמצאנו למדים שיש כמה דרגות בדין שתיית היין לארבע כוסות והם:
א. מצווה מין המובחר לקחת כוס שמחזיק ב רביעיות [דהיינו 150 גרם] וישתה יין אדום [וכמה שיותר אדום יותר טוב דאמרינן בפסחים [קח.] "אל תראה יין כי יתאדם"] שאין בו סוכר כלל ואינו מבושל ואינו מוגז וג"כ לא הפחיתו לו את רמת האלכוהול שבו וישתה כל הכוס בבת אחת. [שיין שהופחת רמת האלכוהול שלו שמעתי בשם הגאון הרב שיינברג זצ"ל שיתכן ואינו בגדר יין כל כך, שהרי אם נשאל ינן לטעום יין זה, הלה יאמר שאין זה כי אם מיץ ממותק].
ב. אם לא יכול לשתות כמות של 150 סמ"ק בבת אחת ,אז ישתה רוב רביעית של אותה כוס.
ג. אם אין לו כוס המחזיק 150 סמ"ק יקח את אותו היין שאמרנו לעיל בכוס שמחזיק רביעית אחת שהוא 86 – 81 סמ"ק וישתה את כולו.
ד. אם לא יכול לשתות יין כדלעיל כלל, יקח יין שערב לו, ואם יכול לקחת יין חצי יבש שיש בו מעט סוכר וגם אינו מבושל הנה מה טוב [שיש אומרים שדעת הרמב"ם שמעט סוכר אינו פוסלו מעל המזבח. ראה הלכות חג בחג פרק יט].
ה. אם גם יין כזה אינו יכול, יקח יין שערב לו עם מעט אלכוהול, ואם אפשר גם שלא יהא מוגז, ואם אין מצוי יין כזה יקח יין שיש בו מעט אלכוהול והוא ג"כ מוגז [שיין זה מצוי בימנו ויש בו מעלה שאינו מבושל. וצריך לדעת שאע"פ שיין מוגז אין אתו שום בעיה הלכתית לשתיית ארבע כוסות, אלא שיש לחוש לכתחילה לאותם פוסקים שאמרו שיין מוגז חידוש הוא שלא היה בזמן התלמוד, ולכן נמנעו ממנו לכתחילה, אולם שאלתי את הרה"ג הרב ואיה שליט"א ואמר לי שהוא בעצמו שותה יין מוגז של כרמל מזרחי בעל 5% אלכוהול לבן שבזה הוא יוצא ידי חובת ארבע כוסות בליל הסדר, ואמר לי עוד שהוא מוסיף לו קצת יין אדום מבעוד יום כדי שיחשב אדום שהוא זכר לדם. אולם במ"ב בהוצאת דרשו ח"ג סימן ערב הביאו בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שנתינת מעט יין אדום לתוך יין לבן אין זה מחשיבו לאדום ע"ש].
ו. אם אינו יכול לשתות יין כלל, יקח מיץ ענבים 100%ויוצא אף בזה. [כ"כ הגאון בעל מנחת שלמה הרב אויערבך זצ"ל ס"א ואומרים שכך נהג החזו"א עיין במ"ב הוצאת דירשו שם] ובשו"ת אור לציון [ח"ג] נקט שלפחות כוס אחרון ישתה יין גמור. אולם נלע"ד שאם יין זה יגרום לשינה, שוב יצא שכרו בהפסדו שהרי "חייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה" ובגירסת התוספתא מצאתי כתוב "שחייב לספר ביציאת מצרים כל הלילה". [מעניין של ראיתי שמעוררים את הציבור לזה, דהא כתיב בלשון חייב, והרי בזמנים אחרים כהושענא רבה וחג שבועות נשארים ערים כל הלילה ואין שם חיוב. ויעוין במנחת שלמה שכתב דכיון שיו"ט הוא לא כדאי לצער עצמו בחוסר שינה, ומ"מ חז"ל סיפרו ביצי"מ כל הלילה].
ז. אם אינו יכול לשתות מיץ ענבים מחמת שמזיקו מאוד [כגון שאלרגי אליו וכדומה] יקח חמר מדינה לארבע כוסות. [כ"כ המ"ב סימן תעב ס"ק מג] ואם גם זה לא יכול עליו נאמר אנוס רחמנא פטריה.
