השאלה שלך מעניינת, וצריך להסביר גם את ההלכה וגם את מעמד אברכים הקדושים בזמנינו. הרי שלאו דוקא העושה מלאכה בלילה ומשכיר עצמו ביום הוא שאסור, אלא ה"ה אם נשאר ער כל הלילה מסיבה כל שהיא שלא בדרך אקראי אסור להשכיר עצמו ביום, דזיל בתר טעמא בפרט בדורנו שהוא דור חלש שפשוט הדבר שאם אדם נשאר ער כל הלילה כמעט ולא יכול לתפקד במשך היום, ונמצא גוזל את בעליו. ומעתה יש לשאול אודות אברך כולל הלומד במשך היום בכולל מסודר ומקבל מילגה עבור כך, האם מותר לו ללמוד ג"כ בכולל 'חצות לילה', שהרי ברור שבהיותו ער כל הלילה, כשיגיע לכולל יום כבר עייף הוא ולומד בעצלתיים.
תחילה יש לברר האם אברך כולל הוא בגדר פועל או לא. שמענו מהגר"א פרץ שליט"א ששמע מרבו הגאון הרב שיינברג זצ"ל שאין דינו של אברך כשכיר יום שהרי נוטל שכר בטלה וגם אין למעסיק הנאה מעצם פעולת הלימוד ושכן דעת הגרי"ש אליישיב זצ"ל. אמנם לדעת האומרים שדין אברך הוא כפועל וכן דעת בעל שבט הלוי [ח"ח סימן שטו אות א], הדין הוא שאסור לאותו אברך ללמוד בכולל חצות אם הדבר גורם לו שילמד בסדר היום בעצלתיים ובעייפות מרובה.
אכן מצאנו באחרונים כמה חילוקים בדין זה: בספר פתחי חושן [הלכות שכירות פ"ח הערה ג] וכן בשו"ת תשובות והנהגות [ח"ג סימן תע אות ט] כתבו שאם האברכים חייבים ללמוד במקום מסוים דינם כשכירים, ומסביר הפתחי חושן שעצם הדבר שראש הכולל קובע להם ישיבה חשוב הדבר כפעולת שכיר. ומוסיף הפתחי חושן בשם המהרש"א אלפנדרי זצ"ל דבני ישיבה דינם כשכיר והמנהל האחראי עובר ב'בל תלין' אם מאחר תשלומם, כיון שמשעבד אותם ללמוד מה שהוא קובע, והביא התשובות והנהגות שכן גם דעת החזו"א [ב"ק כג ס"ק ח].
אולם טענת הגרי"ש אליישיב זצ"ל היא דכיון שאין היתר לקבל שכר עבור לימוד תורה כמבואר בגמ' [בכורות כט, א] אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא "ראה למדתי אתכם" וגו' [דברים ד] ודרשינן מה אני בחינם אף אתם בחינם, אלא השכר הוא שכר בטלה, וע"כ אין דינם של אברכים כשכירים.
אולם בספר הלכה ברורה [קונטרס עניינים עמ' תקמט'] אמר דאפשר שבאופן שהאברכים משועבדים לסדר הלימוד הנלמד בכולל וגם חייבים לבוא למקום קבוע, יתכן וגם הגרי"ש אליישיב זצ"ל מודה שדינם כשכירים. ובציוני תשובות [עמ' שכב] הביא בשם הגר"מ שפרן שליט"א שדינם של אברכי הכוללים היום אינם כשכירים אפילו אם ראש הכולל קובע להם מקום מסוים ללמוד ומה ללמוד, שראש הכולל הוא כגבאי של צדקה ותו לא.
ואע"ג שיש מקום לחזק דבריו, שהרי ישנו חילוק בין סתם פועל לבין אברך כולל, דשאני לימוד תורה משאר פעולות שעושה פועל בעבודתו, שאילו פועל שנרדם בשעת עבודתו או שעובד בעצלנות יש כאן הפסד של ממש לבעה"ב ולכן יש לבעה"ב טענות של ממש כלפיו, משא"כ בעסק התורה אע"ג שהאברך ילמד בעצלות ועייפות יתרה, מ"מ לימוד תורה יש כאן [לא באיכות] ואין בזה הפסד לראש הכולל, שגם אם הלה ירדם בלימודו, אין ראש הכולל יכול לבוא בטענה 'אתה מפסיד אותי' שסוף סוף השכר שמקבל האברך בסוף החודש אינו עבור לימוד התורה אלא שכר בטלה הוא או צדקה וכדומה. וצ"ע בדין זה כיצד לעשות.
ולא אמנע מלומר שאם הדבר הוא באופן 'כרוני' דהיינו שישנם כמה אברכים העושים כן ולומדים בעצלתיים ונרדמים בלימודם כל הזמן, יתכן שיש לראש הכולל הפסד מצד התורמים שלא ירצו לעזור לו בעבור שיצא לכולל שלו שם רע ח"ו ואפילו אם רק אברך אחד עושה כן יכול ראש הכולל לטעון 'דכיון שהתורמים נותנים לי כספים וסומכים עלי שהביא אברכים מצוינים וחרוצים', ועל דעת כן תורמים, ואם אני אבליג ולא אעשה דבר נמצאתי מועל בכספם וזו בודאי טענה מצד ראש הכולל.
עכ"פ כיון שישנה מחלוקת אחרונים כנ"ל אם דינם של אברכים אם הם כשכירים או לא, ויש בזה השלכות לדיני תורה כגון ביומו תתן שכרו וכן לענין גזל וכדומה.
ולכן לדעת החושבים אותם לשכירים יוצא שאסור לאברך הלומד בכולל יום להשכים ללמוד ג"כ בכולל חצות, שע"י כן ממעט בלימוד היום ולומד בעצלתיים או שנרדם לזמן ארוך בשעת הלימוד שלא על כן תורמים אנשים את כספם לכוללים.
ע"כ מן הראוי שאברך הרוצה להשכים ג"כ לכולל חצות ישאל את ראש הכולל לפני שיתקבל אצלו אם הוא מוכן לקבלו על דעת כן שכל תנאי בממון קיים. ונראה פשוט דמסתמא שום ראש כולל לא יסכים לתלמיד הלומד בעייפות יתרה וכדומה.
פעם ביקרתי בישיבה פלוני וישבתי ללמוד ליד אברך בתחילת סדר בוקר, הוא הגיע בזמן פתח את הגמרא והניח את ראשו מחמת עייפות, הוא לא הרים את הראש עד סוף הסדר כשהוא קם והלך, אני לא יודע אם הוא עשה כן כל יום או לא אבל המסר למדתי מהרה.
