כתב מרן בש"ע (סי' ריט ס"ח) בכל חולי צריך לברך אפי' אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל, אלא כל שעלה למיטה וירד, מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לדון. ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן ובין שאינו קובע. הגה – ויש אומרים דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל וכן נוהגים באשכנז, ע"כ. ועי' בב"י (שם) מש"כ בזה. וכמה אחרונים פסקו כד' מרן הש"ע דכל שנפל למיטה מחמת חולי כגון שקיבל חום גבוה וכיוצ"ב ואפי' יום אחד בלבד, צריך לברך 'הגומל' וכמו שכתב המ"א (שם ס"ק ח), א"ר (שם ס"ק יג), מגן גיבורים (שם, אלף למגן ס"ק יד). וכתב שם באלף למגן שהגדר הוא שכל שחלה בכל גופו שכיוצ"ב מחללין עליו את השבת ע"י גוי, מברך 'הגומל' ושכ"כ הרדב"ז (סי' אלף, א), ע"ש. וכ"כ הבאו"ה (שם ד"ה כגון) בדעת מרן שכל שעלה למיטה אפי' יום אחד, צריך לברך 'הגומל', ע"ש. והוא שלא כד' החיי אדם (כלל סה ס"ו) שכתב שאין לברך אלא אם כן נפל למיטה לא פחות משלושה ימים. וכ"כ הט"ז (שם ס"ק ה). וכ"כ הבא"ח (פ' עקב ש"ר אות ו). ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו חזו"ע (ברכות, עמ' שעב) פסק שאפי' לא היה רתוק למיטתו אלא יום אחד מחמת חום גבוה וכיוצ"ב, חייב בברכת 'הגומל' ואין צריך שיהיה רתוק למיטתו שלושה ימים, ע"ש. וכ"כ עוד בהליכות עולם (ח"ב עמ' קעה). וכ"כ בכה"ח (סי' ריט ס"ק מו). וכ"כ בשו"ת אול"צ (ח"ב עמ' קמא אות מד) [ולשיטת האומרים דבעינן שלושה ימים, מדובר בחולה שלא היה בו סכנה, דאם היה בו סכנה, אפי' בפחות משלושה ימים צריך לברך. כ"כ במ"ב (שם ס"ק כח). וכ"כ מרן בחזו"ע (ברכות, עמ' שעג) בדעת הבא"ח] (ונראה פשוט דמש"כ מרן זצוק"ל 'אפי' יום אחד', לאו דווקא, אלא אפי' אם חלה כמה שעות ונפל למיטתו ולאחר שלקח תרופות, נתרפא, גם צריך לברך 'הגומל', דזיל בתר טעמא. ומרן זצ"ל כתב אורחא דמילתא דבדרך כלל מי שנפל למשכב, לוקח לו לפחות יום אחד להבריא). וכמה מאחרוני אשכנז כתבו למעשה דאין לברך 'הגומל' אלא אם כן נפל למשכב לא פחות משלושה ימים או שהיה במצב סכנה. ויש לדעת דגם לבני ספרד אם היה מיחוש בעלמא כגון בראשו או בגרונו וכדו', ולא עלה למיטה כלל, אין לברך ה'גומל', כ"כ המ"ב (שם ס"ק כד) ועוד, בדעת מרן. הלכך להלכה, מי שחלה בשפעת ונפל למשכב, אפי' למשך כמה שעות, לבני ספרד מברך 'הגומל' בשם ומלכות כאשר יבריא. אבל אם היה לו מחוש בעלמא, כגון שכאב מעט ראשו או גרונו וכדו', ולא הוצרך ליפול למשכב, אין לברך ברכת 'הגומל' בשם ומלכות. ולבני אשכנז אין לברך ברכת 'הגומל' בשם ומלכות אלא אם כן נפל למשכב לא פחות משלושה ימים, או שהיה חולה במצב של סכנה. ומכל הנ"ל שמעינן דמי שיצא מבידוד משום שהיה חשד שחולה בנגיף, אין לו לברך ברכת ה'גומל', אף לבני ספרד וק"ו לבני אשכנז. ומי שחלה ה"י ממש בנגיף, אם היה מלווה בחום וכו', ונפל למשכב, לבני ספרד יברך ה'גומל'. ולבני אשכנז נראה שלא יברך ה'גומל', אחד שכעת לפי האחוזים נגיף זה אינו בגדר סכנה ממש, ואחוזים קטנים מאוד מגיעים לסכנה כד' הרופאים, וגם זה רק מעל גיל 60 לערך או אנשים בעלי רקע רפואי בעייתי.
