בחזו"ע (ברכות, עמ' תסז) פסק שאם רואה את הים התיכון שבחופי ארץ ישראל מברך 'בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול' (כמובן שברכה זו היא אחת לחודש ככל ברכות הראיה וכמבואר בש"ע סי' רכד סי"ג). והנה בספר הליכות שלמה (פכ"ג סכ"ו) כתב שהגרשז"א הורה שהרואה את הים בלילה אינו מברך על ראיה זו, אלא אם מתפעל מהראיה, ע"ש. וסברתו כנראה שאם אינו יכול לראות הים בהשתקפותו המלאה, ממילא אינו מתפעל ולכן אין לו לברך. שו"ר שכעין זה כתב בספר שער העין (עמ' מט) בשם הגאון ר' שמואל אויערבאך זצ"ל להסביר כך סברת אביו, ע"ש. וראיתי בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ז סי' חאו"ח כז) שכתב דדברים אלו צ"ב דכיון שחז"ל סתמו לברך על ראיית הים ולא הזכירו שצריך שיתפעל מראייתו, משמע בכל גווני תיקנו לברך על ראיית הים, דכיון דיצירת הים הוא מגבורתו של הקב"ה, על כן כשרואה הים פעם בל' יום מברך עלה, וצ"ב, ע"ש. וכסברת הרב תשובות והנהגות כתב בספר שער העין (עמ' מט) בשם הגריש"א זצ"ל והגרח"ק שליט"א. ועי' שם בשער המים (בסוף הספר בתשובות) שהביא בשם הגר"ש וואזנר לגבי מי שרואה את הים מרחוק שלא יברך בשם ומלכות דאולי כוונת חז"ל כשרואה גבורת וגודל הים דאז חיוב להתפעל ממעשה גבורת בראשית, ע"ש. ואם כן גם לשיטתו יכול להיות שבלילה שאינו רואה כ"כ גבורת וגודל הים, לא יברך. שו"ר בגליון מים חיים (מס' 113) שהביאו גם כן בשם הגר"ש וואזנר שאם רואים את הים מרחוק ונראה כמו ענן כחול בסוף הרקיע או כשטסים במטוס, בזה לא נחשב לראיה לברך עליו דזה רק כשמרגישים נפלאות הבורא של הים ורואים ברור ריבוי המים, אז שייך לברך עליו, ע"ש. לכן נראה להלכה דמי שרואה את הים בלילה, עדיף שלא יברך. ואגב אדם שנוסע בכביש (ומצוי הוא בכביש החוף) ורואה את הים ובאמצע יש הרים מסתירים וכיוצ"ב, אם לא בירך בראייתו הראשונה ועבר יותר מכדי דיבור ועתה רואה שוב את הים, לא הפסיד הברכה כיון שהכל באותה נסיעה (אשרי האיש ברכות, עמ' רנז. ולפ"ז ה"ה הנוסע על רצועת ים כינרת ולא בירך בתחילה ועבר יותר מכדי דיבור וממשיך בנסיעה לאורך רצועה זו שהיא ארוכה, יברך 'עושה מעשה בראשית' שהכל באותה נסיעה. וע"ע בחוט שני שבת ח"ג עמ' רל).
