אופניים בשבת

אף שמעיקר הדין היה מקום להתיר לך רכיבה על אופניים בשבת ללא שום חשש גזירות חדשות. מ"מ הסכימו כל האחרונים לאסור מצד המנהג והוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור. ועוד משום עובדין דחול ואוושא מילתא וקשה לי להתיר לך זאת.

מקור: בשו"ת רב פעלים [חלק א – או"ח סימן כה] כתב צדדים להתיר רכיבה על אופניים בהיות שמהלך מאליו על ידי אדם היושב בו ודוחה את הגלגלים ברגליו ועוד שאין לנו לגזור גזרות חדשות מדעתנו, כגון שמא תיפול השרשרת או יתפוצץ הגלגל ויבוא לתקן בשבת. וכן אין חשש לעשיית חריץ בקרקע. וכן הסכים הגאון הראשון לציון רב חמ"א בשו"ת משה האיש.

וסיים הרב פעלים בזה"ל:"מיהו כל זה אין להתיר אלא למי שרבים צריכין לו, או שהולך לעשות מצוה גדולה, כאשר כתבתי לעיל, אבל להלוך דרך טיול או אפילו לדבר מצוה, ואין לו הכרח שילך בזה הגאר"י [אופניים] אלא הוא יכול לילך ברגליו, לא ירכוב בזה הגאר"י אפילו בעיר שרחובות שלה הם כרמלית, אבל בעיר שיש בה עירוב מותר לרכוב בזה הגאר"י אפילו לטייל בין בשבת בין ביו"ט. אולם, בשו"ת ישכיל עבדי [ח"ג סי יב] כתב ששמע מפי מגידי אמת מחו"ר בבל רבתי שהיו אומרים כי גם הגאון בעל רב פעלים בעצמו אח"כ כשהכיר בטיב תהלוכי האופנים הדר הוא לכל חסידיו לאסור. וכיוצא בזה כתב בכף החיים סופר [סימן רמח'].

בשו"ת ציץ אליעזר [חלק ז סימן ל] פסק שנראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יו"ט על אופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום (ב) משום עובדין דחול ושבות דאורייתא בזה דאינו שובת וגופו נע ונד, והבאי סמוכין לזה מדברי הרמב"ן עה"ת ושו"ת חתם סופר ח"ו סי' צ"ז. (ג) יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל או מתרוקן האויר ויבוא לתקן אותו או למלאות אויר בגומי וכדומה. בפסקי תשובות הביא בשם קובץ בית הלוי [ח"ו עמ' נג'] לאסור מטעם שלא יהא "הילוכך בשבת כהילוכך בחול" ויש בזה ג"כ משום עובדין דחול ואוושא מילתא. וכן פסק לאסור בספר שמירת שבת כהלכתא [פט"ז סעיף יח]. והנה אף שמעיקר הדין היה מקום להתיר רכיבה על אופניים בשבת ללא שום חשש גזירות חדשות שהרי כתב הרא"ש בפ"ב משבת סימן ט"ו שאין לנו לחדש גזירות חדשות מדעתנו אחר חתימת התלמוד. וכתב בשו"ת יחווה דעת [ח"ב סי' נב] שאפילו אם לא היו אופניים בזמן חז"ל לא אמרינן שאילו היו נמצאים בדורנו היו גוזרים עליהם עיין שם. מ"מ הסכימו כל האחרונים לאסור מצד המנהג והוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ועוד משום עובדין דחול ואוושא מילתא [עיין שו"ת אור לציון ח"ב עמ' רעא['.