בשו"ת יביע אומר [ח"ט חו"מ סימן ח] נשאל הגרע"י זצ"ל אודות עשיר אחד שנפטר והניח בן ובת וידוע, שעל פי החוק החילוני של המדינה הבת יורשת חלק שוה עם הבן. ואילו לפי דין תורתינו הקדושה הבן יורש את הכל, ואין לבת חלק ונחלה בירושת האב. והבן דורש מאחותו לבוא לבית הדין הרבני ולחתום על ויתור גמור בירושת האב לטובתו. והבת מסרבת לעשות כן אם לא יתן לה איזה פיצוי מהירושה. אם לפי דין תורה יכולים לכוף את הבת שתחתום בבית הדין על ויתור חלקה בירושה לטובת הבן, או לא.
הגרע"י זצ"ל הביא מחלוקת הפוסקים שדנו בדבר אם יש חיוב לבנות לחתום בחינם מצד השבת אבידה או מצד כופין על מידת סדום, או שאינן חייבות כלל ורשאיות לדרוש שכר עבור חתימתם לויתור. בשו"ת מהרי"א הלוי [ח"א סימן ד] הביא דבשו"ת פני שמעון [להגאון ר' שמעון בנבנשתי זצ"ל ח"ב סימן טו] כתב בשם המהר"י באסאן שפסק דאין הבת חייבת לחתום שטר סילוק בדיניהם עד שיפייס אותה אחיה. ואילו המהרימ"ט חלק עליו וחייב אותה לחתום בחינם מדין השבת אבידה. (היינו דאם לא תחתום הבת על אותו כתב ויתור הבן לעולם לא יקבל את הממון המגיע לו, ונמצא דללא חתימת הבת הממון אבוד ממנו).
והגאון מהר"א אלפנדארי בסדר אליהו רבה בתשובה [דף סח' ע"ד] הביא דברי מר זקנו רבי יחיאל בסאן דס"ל שאין האחיות חייבות לחתום על ויתור חלקן מהירושה, ונראה שהסכים עימו לדינא. וכתב שכל מה שיש לאחים לפייס ולרצות את האחיות אינו אלא מתורת שכר שכיר, ולכן ראוי לב"ד לשום בכמה בנות ישראל מתרצות להעביר חלקיהן, וינתן להן, כמו עשרה למאה ממה שנוגע לחלקן (ע"פ הערכאות). וכן דעת הגר"ח פלאג'י זצ"ל.
וכ"כ ג"כ בשו"ת שואל ומשיב [מהדו"ג ח"א סימן עח וכן בסו"ס קי'] שאין לחייב את הבת לחתום על כתב ויתור, ויכולה היא לומר אינני רוצה לתבוע ירושה בערכאות, שדנים היפך דין תורה, אבל חתימה לויתור איני נותנת. ע"ש. וכ"כ בשו"ת שערי דעה [ח"א סימן קס'] שאין לכוף הבנות לחתום על ויתור חלק ירושתן, ואין זה נחשב למידת סדום.
ולדינא פסק הגאון יביע אומר דאם הבנים מבקשים שבית הדין יזדקק להם ליתן להם צו ירושה, והבנים רוצים לוותר מחלקם לטובת הבנות, כדי שיטלו עמהם בירושה, יגשו אל בית הדין הרבני שבעיר, ויקנו מידם בקנין גמור או בקנין אגב, על פי דין תורה. ואין לבנים לחייב את הבנות לחתום על כתב ויתור חלקם בירושה, כדי שבית הדין יוכל לתת צו ירושה לבנים, אלא יכולות הבנות לתבוע פיצוי על חתימתן בזה. שיכולות הבנות לטעון קים לי כדברי הפוסקים שאומרים שאין לחייב אותן לוותר על חלקן. ולכן על הבנים לתת פיצוי כספי כדי שיסכימו לחתום על ויתור חלקן בירושה, עד לעשרה אחוז מהחלק שהיה מגיע להן לפי חוק המדינה.
ובשו"ת רב פעלים [ח"ב חו"מ סימן טו] כתב דאע"ג שסברת המהרימ"ט אמיתית, ושכן דעת החת"ס [חו"מ סימן קמב], מ"מ לדינא יכולות הבנות לסרב עד שיפייסו אותם בדמים, וסך הפיוס הוא לפי ראות עיניהם של הב"ד שבעירם, והוסיף בשם גדולי הפוסקים שעשו השערה עשרה למאה מחלק המגיע להם. ע"ש.
וכן ראיתי להפת"ח [פ"א הערה ה] שהביא פוסקים רבים שסוברים שאין כופין את הבת לחתום על ויתור בירושה אלא בשכר או פשרה. והוסיף דאע"ג שחייבת הבת לחתום בחינם מדין השבת אבידה, מ"מ מצינו שגם באבידה רשאי לתבוע שכר הראוי, כמ"ש בסימן רסד' ס"ו גבי קנקנים. ע"ש.
ושמעתי מהגר"א פרץ שליט"א דלפי שיטת המהרימ"ט דהחיוב הוא מדין השבת אבידה, אם האח מחלל שבת בפרהסיא, שוב אין בו דין השבת אבידה ושפיר יכולה האחות לדרוש שכר עבור חתימתה. ולשיטתו יכולה לדרוש אפילו שכר מופקע עבור חתימתה היות ואינה חייבת בהשבת אבידה בכה"ג.
וכדברי הגר"א פרץ שליט"א מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות [כרך א סימן שסז] שנשאל האם חייבת הבת לחתום על ויתור בערכאות כאשר אחיה מחללי שבת, והשיב וזת"ד: כיון שאחיה הם מחללי שבת בפרהסיא, יכולה לדרוש כסף עבור חתימתה, דיסוד שיטת הפוסקים שצריכה לחתום בחנם אינו אלא מדין השבת אבידה, אבל למחללי שבת אין חיוב השבת אבידה, וכמבואר ברמב"ם [י"א מגזילה ה"ב], ואדרבה אסור להחזיר להם אבידה, ע"כ יכולה לטעון שמגיע להם לדון עמהם כדיניהם שמחזיקים כן, וכיון שהכסף ברשותה ויכולה להוציאו בדיניהם, אינה מחוייבת מדין אבידה לתת לו, שלדיניהם היא המוחזקת ויכולה להוציא, ואין דין תורה לעשות טובה לחתום כדי לתת בחנם מה שאבוד לו כדינינו, ואדרבה אין לה לתת לו בחנם לקיים מצות ירושה כשאבוד ממנו, אלא הדין כאבידתו דשייך למוצא ולא נותנים, כיון שאין דינו כישראל מאחר שהוא מחלל שבת בפרהסיא, ומותר לה לדרוש שכר עבור חתימתה ואינה צריכה לחתום לאחיה שזהו שלהם בחנם.
וסיים דאפילו אם נחשוב את אחיה בזה"ז כתינוקות שנשבו, מ"מ בזה יש לדון אותם כהפוסקים שלדין זה דינם כעכו"ם, ובמומר שאינו שומר דיני התורה רק לענין ירושה רוצה בדין תורה ודורש שתחתום לו, נראה שיכולה לדרוש יותר מעשרה אחוז עד שיתפשרו, אבל ראוי שלא להשוות ירושת הבן ובת כאלו ח"ו יש ירושת הבת, וע"כ היא צריכה לוותר ולחתום אפילו תקבל פחות כמו שליש ודי בכך. ע"ש.
(יעוין עוד בתשובות והנהגות [שם סימן תתנד] שכתב עוד תשובה בדין חתימת הבת עבור הבנים (שאינם מחללי שבת), וחילק בין קרקעות שאין הבת חייבת לחתום עבור הבנים לשחרר את הקרקעות ולאפשר להם למוכרם באופן חוקי שיהיה רשום בטאבו, היות ואין הקרקעות בגדר "השבת אבידה", דהא הקרקע עומדת במקומה ויכולים ליהנות ממנה ע"י שידורו בה, או שישכירו אותה לאחרים, או שימכרו אותה במחיר מוזל ללא רישום בטאבו. דזה רק בגדר מניעת רווח אם הבנים רוצים למוכרה, משא"כ גבי כסף המונח בבנק דבזה יש לחייב את הבנות לחתום כיון שלא ניתן להשתמש בכסף כאשר הוא מונח בבנק ולא ניתן להוציאו. ע"ש. ואמרתי דין זה לגר"א פרץ שליט"א ולא הסכים לחילוק זה. ועוד יש להעיר שבזה"ז מכירה ללא רישום בטאבו אינה מעשית כלל).
אולם, יש להעיר על דברי התשובות והנהגות ומו"ר הרב, דהמעיין בדברי הרב פעלים הנ"ל והיביע אומר ודעימיהו יראה שישנם פוסקים רבים דלא תלו חיוב הבת לחתום מכח השבת אבידה, אלא מדין כופין על מידת סדום, ולשיטתם נראה שלא חילקו בין אם האח מחלל שבת או לא. ושו"ר בפת"ח [שם] שהביא משו"ת קנין תורה [ח"ה סימן קנ להגאון אברהם דוד הוורביץ] שנשאל באשה בעלת תשובה וכל אחיה מחללי שבת וביקשו ממנה לחתום, ורצה השואל לטעון שאינה מחוייבת משום שאחיה מחללי שבת ואינה חייבת בהשבת אבידה בכה"ג, ובעל הקנין תורה דחה דבריו, והביא שם כמה טעמים שמעיקר הדין חייבת לחתום. ע"ש.
ושמא י"ל דברי התשובות והנהגות ודעימיה, דגם אם נאמר שכל הדין הוא מכח כופין על מידת סדום, מאן לימא לן דכופין את הבת בשביל אחיה המחללים שבת המתנהגים כאנשי סדום, הלא אין מעניין אותם מה כתוב בהלכה, ועתה שצריכים לחתימת הבת באים מכח ההלכה, לא שייך לומר זאת. ולכן אין לה לחתום בכל גוונא ללא שירצו אותה בחלק מהממון.
ומ"מ, העיקר לדינא נראה מהרבה פוסקים שאין לחייב את הבנות לחתום על ויתור אלא בשכר או פשרה בכל גוונא, ובפרט אם האחים מחללי שבת בפרהסיא. וכן העלו לדינא הרב פעלים והיביע אומר הנ"ל, אלא דנקטו שהשיעור שיכולה הבת לדרוש הוא עשרה אחוז וכנ"ל, ולא שקבעו כך נחרצות אלא שכך היה נראה בעיניהם. אולם, מסתימות הפוסקים נראה שאין שיעור לסכום כסף שיכולה הבת לדרוש עבור חתימתה וכן הסיק הפת"ח [שם]. ויכול להיות שגם הרב פעלים והיביע אומר מסכימים שיכולה לדרוש יותר עבור חתימתה.
