איך לנהוג לאכול חלבי בשבועות

ע בשוע סימן פט סעיף א
אין שום צד להקל בזה ויש לנהוג כבכל השנה אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו (א) עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השיניים, צריך להסירו. והלועס לתינוק, צריך להמתין. הגה: ואם מצא אחר כך בשר שבין השיניים, (ב) ומסירו, צריך (ג) להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה). (ד) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק (ה) ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה). (ו) והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותר לאכול לדברי המקילין. אבל בלא ברכת המזון, לא מהני המתנת שעה. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון, או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה). ואם מצא בשר בין שיניו, אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל). ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח), (ז) אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.
מקור: גמ' חולין [קה, א] בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה. א"ל ולא כלום. איני, והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר, אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר, א"ל ולא כלום. גופא, אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השיניים מהו, קרי עליה "הבשר עודנו בין שיניהם". אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא אכילנא

יש שכתבו שיש מנהג להקל בחג שבועות מלהמתין שש שעות לאחר אכילת בשר בכדי לקיים את את המנהג של אכילת מאכלי חלב לכבוד חג השבועות [יעוין במנחת יעקב כלל עד' אות ה' בשם הכלבו]. אולם, רבו הפוסקים שדחו מנהג זה, ופסקו שאין שום צד להקל בזה ויש לנהוג כבכל השנה. [יעוין בילקו"י עמ' תכח' שאסף דברי הפוסקים בזה וכן פסק להלכה].
האם ניתן להקל מלהמתין שש שעות שלמות אחר אכילת בשר אם ישן כמה שעות
בדעת קדושים [ס"ב] כתב לחדש דמי שאכל בשר וישן כמה שעות אינו צריך להמתין שש שעות שלמות שע"י השינה הבשר מתעכל יותר מהר מאשר הוא ער. ושו"ר בספר פתחי תשובות [הערה 17] שהביא שכ"כ ג"כ בפסקי תשובה [סימן רפה'] בשם הגה"ק מטשכנוב ע"ש.
ולענ"ד, דבר זה חידוש הוא שהרי לא מצאנו לרבותינו ראשונים שתלו הדבר בענין העיכול, דכל מה שמצאנו הוא טעם הבשר בחיך שנמשך לזמן ארוך (רש"י) או שהבשר נתקע בין השיניים (רמב"ם). ומ"מ מנהג העולם שממתינים שש שעות שלמות אפילו לאחר שינה.
ניקר את שיניו משאריות הבשר לאחר שש שעות ובלעם
לדעת הרמב"ם הבשר התקוע בין השיניים לאחר שש שעות חשוב כפרש בעלמא כמבואר בטור, וממילא לשיטתו אם בלעם אינו צריך להמתין שש שעות דהוי כאוכל מאכל פרווה.
אולם, לדעת רש"י שנקט שזמן ההמתנה אינו בגלל בשר שבין שיניו אלא משום שטעם הבשר נמצא בחיך עד לזמן ארוך, א"כ לשיטתו גם לאחר שש שעות דין הבשר שנמצא בין השיניים דינו כבשר גמור, ואם בולעו יצטרך להמתין שוב שש שעות. ולא שייך לומר שלאחר שש שעות רש"י יודה שדין הבשר כפרש, שהרי בגמ' שנשאלו מה דין הבשר מדובר לאחר שש שעות כמבואר בסוגיא, וע"ז פירש רש"י דבריו. ע"ש.
ומעתה, היות ובשו"ע נפסק שיש לחוש לשתי השיטות, נמצא שדעת מרן השו"ע שצריך להמתין שש שעות נוספות אם בלע בשר שנמצא בין שיניו לאחר שש שעות. ולא שייך לומר דכיון שמדובר בחתיכת בשר קטנה מאוד ממילא לא החמירו בזה, שהרי רבותינו לא נתנו שיעור בדבר ומנין לנו לחלק מסברא בעלמא.
אכן, בספר מפת השלחן [סימן פט' עמ' עא הערה ב] פסק נחרצות שמי שבלע בשר שהיה בין שיניו לאחר שש שעות צריך להמתין שוב שש שעות לכל הדעות. אולם, אין זה דבר מוסכם לכו"ע, דכבר הובא בספר פתחי תשובות [עמ' נט] כמה מגדולי הפוסקים שנקטו דאין צריך להמתין שוב שש שעות לאחר בליעת אותו בשר שנמצא לאחר שש שעות בין שיניו, כ"פ בספר הדר השלחן, זר השלחן [ס"ק י], ספר הכשרות [פ"ו הערה עד' בשם הגר"מ הלברשטם זצ"ל] פתח הבית, שו"ת מעדני מלכים [ח"א סימן פב].
ובספר בדי השולחן [סקי"ג] הביא דאע"ג שצריך להחמיר בזה, אין העולם נזהרים בזה וכ"כ בחידושי הפלאה [חולין קה]. ובספר אשרי האיש [פ"ה] הביא בשם הגריש"א זצ"ל דכתב שהמקל בזה יש לו על מה לסמוך. ושו"ר בספר הכשרות למעשה [עמ' פו הערה עד] שכתב ג"כ שנהגו להקל בזה. ע"ש. והרי מכל הני פוסקים נראה שלא חששו כ"כ להאי חומרא.
ברם, בשו"ת דברי שלום [יו"ד סימן כב] הביא ראשונים שנקטו היפך מדברי הטור הנ"ל וסברו דאף לשיטת הרמב"ם בשר שבין השיניים לאחר שש שעות דינו כבשר גמור, וכ"כ הפר"ח [ס"ק ב] לדחות את דברי רבינו הטור בדעת הרמב"ם ז"ל ומסיק דאם מוצא בשר בין השיניים אף לאחר שש שעות משמע ודאי דבשר הוי, וצריך להסירו אף לדעת הרמב"ם ז"ל, ויעוין בפרי תואר שדחה דברי הפר"ח, ואכמ"ל. [והדברי שלום שם פסק ג"כ שאם בלע הבשר יש להמתין שש שעות].
מ"מ, לדינא מי שמיקל בזה יש לו בודאי על מי לסמוך וכן נראה מנהג העולם, ואם יכול להחמיר בקלות לחוש לאוסרים תע"ב.