זה תוכן התשובה לשאלה שלך, אם אתה רוצה להבינו על בוריו צריך לעיין במקורות ולא רק לקרוא את התשובה, בהצלחה. הובא בספר חשוקי חמד מעשה באדם שהתאלמן, ויש לו בן ובת, הבן הציע להכניס את אביו לבית אבות, והבת הכניסה אותו לביתה, היא כלכלה אותו וטיפלה בו נאמנה במזון ורפואות. אדם הזה שמע מהרב ביאור בהגדה של פסח מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו… ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים.
הובא בשדי חמד [מערכת ו' כלל ג עמ' 256] בשם הרב רב דגן [בחידושיו לחו״מ סי' רפב'] שנראה מדברי המהרשד״ם [חו"מ סימן שלו'] דאיסור העברת נחלה הוא איסור תורה. אך לשון הלבוש [כאן] ומטבע לשונו מורה שכונתו הוא דלא הוי אלא מדרבנן ועכ״פ איסורא דרבנן מיהא איכא, וז״ל כיון שהקפידה תורה בסדר הנחלות דקרוב קרוב קודם ״אמרו חכמים״ שלא יעביר אדם נחלתו לאחרים במקום שיש יורשים וכו׳, הלשון אמרו חכמים מורה שהוא רק מדרבנן אף שנמצא לשון כזה ג״כ דבר שנרמז בתורה וחכמים פירשוהו.
ואילו, בספר אגודת אזוב [חו״מ סימן טו] מספק״ל אם הוא דברי קבלה, והסיק דהוי רק אסמכתא, דאם היה איסור גמור מדרבנן או מדברי קבלה לא הו״ל למימר אין רוח חכמים נוחה הימנו בלבד כיון דאיסורא קעביד, ומזה משמע שאינו איסור גמור אלא רק שאין ראוי לעשותו.
ומיהו, השדי חמד בעצמו הביא אחרונים רבים הסוברים דיש בזה עכ"פ איסור דרבנן, ונראה שמסכים לשיטה זו ע"ש. ועיין בשו"ת יביע אומר [ח"ח חו"מ סימן י] שהביא דבשו"ת צור יעקב [ח"ב סימן כד] כתב שהוא מידת חסידות, והגרע"י זצ"ל חלק עליו מדברי הפוסקים הנ"ל. ע"ש.
ושואל בית הלוי לשם מה מספר כאן בעל ההגדה ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, איך דבר זה מתקשר להגדה. והשיב דמבואר ברמב"ם [פירוש המשניות נדרים דף לא ע"א] האומר קונם שאינו נהנה לזרע אברהם אסור בישראל, ומותר באומות העולם. ופירש הרמב"ם: אמר לו הבורא כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם [בראשית טו], וזה לא היה, אלא זרע יעקב, ולכך מותר לו ליהנות ואפילו בעשו וישמעאל, עכ"ל. ולפי זה ביאר בית הלוי שבעל ההגדה בא להסביר למה ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל, אף על פי שגם ישמעאל ואדום בני אברהם הם, אלא שמאחר שהשי"ת נתן לאדום את הר שעיר לרשת אותו, והיו שם אלופי אדום למושבותם בארץ אחוזתם, ולא טעמו טעם גירות ולא פרעו את שטר החוב, לכן לא מגיע להם ארץ ישראל. אולם יעקב ובניו ירדו מצרים, לכן מגיע להם את ארץ ישראל. אלו דבריו של הבית הלוי.
האלמן שמע את הביאור הנפלא הזה, והחליט שיש לו להקיש גם לעניננו ואמר הבת טורחת עבורו, וגם סובלת ממנו וגם מטפלת בו היא הסובלת, לכן גם מגיע לה שתירש אותו, והבן שלא עשה עבורו מאומה ולא פרע שטר חובו, יסתפק בדבר מועט. ועתה הוא בא לשאול, האם נוהג כדין.
והשיב הגר"י זילברשטיין שליט"א שהכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו, מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. הסביר הלבוש [חו"מ סימן רפב] דכיון שהקפידה התורה כל כך בסדר הנחלות לקרוב קרוב קודם, לכן אמרו חז"ל שלא יעביר אדם נחלתו לאחרים. ואין חילוק בין מתנת שכיב מרע לבין מתנת בריא שהוא נקנה לו עכשיו. ויעוין בשו"ת חת"ס [חו"מ סימן קנא] שכתב אולי במתנת בריא מותר, דבחיים יוכל כל אדם לעשות מה שירצה, אולם מכתובות [נג] לא משמע כך, יעו"ש. ואפילו להרבות לזה ולמעט לזה, כתב הרשב"ם [ב"ב קלג, ב ד"ה בי עבורי] שאסור.
ובעניננו אף על פי שהבן לא נהג כהוגן כלפי אביו, הרי כתב הרמב"ם [פ"ו מהלכות נחלות הלכה יא] כל הנותן נכסיו לאחרים "אף על פי שאין היורשין נוהגין בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו. וכתב הסמ"ע [ס"ק א] ר"ל דאינו נוהג כראוי במורישו, אף על גב דנוהג כשורה במילי דשמיא, אין לו להמעיט ירושתו. אך אם האב טוען שלולי טיפולה של הבת היה ממונו כלה בגלל ההוצאות של בית האבות, וגם שיש לו הכרת הטוב כלפיה ולא שרוצה להעניש את הבן, אולי הדבר מותר. וכך ראיתי בספר אמרי יעקב [עמוד טז], ובפרט אם משאיר לבן ד' זוזים כמבואר בתשב"ץ בשם גאון ובעל העיטור המובא בקצוה"ח [ס"ק ב]. ע"כ.
לענ"ד נראה דיותר טוב להציע לאותו האב שיתן חלק גדול לביתו בתורת מתנת בריא דבכה"ג לפוסקים רבים אין בזה משום אעבורי אחסנתא כמבואר ביביע אומר [חו"מ ח"ח ס"ט] וישאיר חלק מסוים לבן, אפילו ד' זוזים כמבואר בתשב"ץ או חומש לדעת האגרות שמעון.
