אכן כל גדולי ישראל הורו שיש לעשות את החיסון נגד מגיפת ה'קורונה' אחר שראינו שמגיפה זו יכולה להוביל לפיקוח נפש של ממש וזה ההשתדלות שלנו כמובן יחד עם תפילה לרופא כל בשר שאכן ב"ה החיסון הזה ימגר את המגיפה. וכבר התבטא אחד מראשי הישיבות שמי שלא עושה חיסון הוא בגדר כפוי טובה שה' יתברך נתן לו כלים שיוכלו להוות לו פתח מילוט מהסכנה והוא בועט בזה. וזה דעת כל מרנן ורבנן היושבים ראשונה במלכות וכדעת רוב ככל הרופאים ולא לשמוע לכל מיני מפריחי דמיונות למיניהם. וראה ברמב"ם (פ"ד הלכות דעות ה"א) שכתב, הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים, עכ"ל. לאור זאת, מאחר והרופאים בכל העולם סוברים שיש לעשות חיסון משום שהמגיפה עלולה להתפתח לסכנת נפשות, מצוה להתחסן כדי שהגוף יהיה בריא לעבודת השי"ת. ואם הרופאים אומרים שהחיסון מועיל וגיבוי דבריהם גדולי ומאורי הדור, יש לקחתו ללא פחד. אי לכך בשאלתינו שאכן האמא חוששת שבנה יתחסן ואילו גדולי ישראל והרופאים ממליצים אכן לעשות החיסון, נראה בודאי שיש לשמוע לרבנים ולרופאים משום שחלילה אדם שלא מתחסן הוא נכנס בגדר של ספק פיקוח נפש. ובפרט ב'מוטציה' חדשה זו שבאה עלינו בזמן האחרון שלא מבדילה בין צעירים לזקנים ה"י. ועוד שאדם הנדבק יכול להדביק עימו קשישים ובעלי מחלות רקע שלהם זה ודאי בגדר סכנה. והוא בגדר "הישמר לך ושמור נפשך" וכו' (דברים ד, ט). וכדמוכח מהגמ' (ברכות לב:) דקאי על סכנות גופניות. וכ"כ כמה וכמה פוסקים. וכן הוא מסכן אחרים, כאמור. וכ"ה בש"ע (חו"מ סי' תכז ס"ח) וז"ל, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה שנאמר (דברים ד, ט) "הישמר לך ושמור נפשך". ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר ב"לא תשים דמים", ע"כ. וכן הוא בגדר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ונכלל בכלל מש"כ בש"ע (יו"ד סי' רמו סט"ו) שכתב, אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מצוות עשה, בין מצוות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו, ע"כ. ומקורו מד' הרמב"ם (פ"ו מהל' ממרים הי"ב). וראה בספר חסידים (סי' רלד) מעשה באחד שחלה. בא הרופא אצלו לרפאותו. אמר לו, אם תשתה מים, תהיה בסכנה. ואם תאכל מאכל פלוני, תהיה בסכנה בנפשך. ואמר לבנו, תן לי מים ואותו מאכל פלוני, ואם לאו, לא אמחול לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אמרו לו הקהל, אל תהי חושש בדבריו, ע"כ. וראה להרב החיד"א (ברכ"י, יו"ד, סי' רמ, ס"ק י) שכתב, אם היה אביו חולה ואומר לו שישקהו דבר מזיקו, אבל ודאי דליתא סכנה, ישמע לו. וכן משמע בספר חסידים שכתב במידי דסכנה, לא ישמע לו. ומוכח, הא האי דליכא סכנה, אף שמזיקו שרי, ע"ש. הרי שאם יש היזק אין בזה מצוות כיבוד אב ואם. ואף שהכא מדובר על היזק של האב ולא של הבן, מכל מקום נשמע מהכא דהיכא שיש חשש של ספק פיקוח נפש, ליתא בזה מצוות כיבוד אב ואם. והוא פשוט. וכן דמי למש"כ המהר"י קולון (שורש קסו אות ג) שאין כח ביד האב למחות בבנו לישא אישה אשר יחפוץ בה הבן, אם היא אישה ההוגנת לו. שהרי אפילו לענין ממון קי"ל כמאן דאמר דהוי משל אב, וכ"פ כל פוסקי ההלכות, וכ"ש כאן דהוי דבר השייך לצערא דגופא, להניח האישה אשר חפץ בה, ויקח אישה אחרת אשר לא תיישר בעיניו כל כך. ועוד שקרוב הדבר בעיני דהוי כמצוה את בנו לעבור על דברי תורה, שהרי אמרו חז"ל (קידושין מא.) אסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה, הרי שהקפידו חכמים שיקח אישה אשר יחפוץ בה ותמצא חן בעיניו. וכבר כתב הרא"ש בתשובה (כלל טו סי' ה), שאם האב מצוה על בנו שלא ידבר עם פלוני, ושלא ימחול לו על מה שעשה עד זמן מסויים, והבן חפץ להתפייס עימו, אין צריך הבן לחוש לצוואת אביו, כי אסור לשנוא שום יהודי וכו', וכן הובא בטור יו"ד (סי' רמ). והכא נמי לא שנא, מאחר שיש נדנוד עבירה בדבר. ועוד דבמילתא דלא שייך האב בגווה, פשיטא שאין כח לאב למחות ולצוות על הבן, ואין בזה לא משום כיבוד ולא משום מורא, דכיבוד לא שייך אלא בכגון מאכילו ומשקהו, מלבישו ומנעילו וכיו"ב, ומורא היינו שלא ישב במקומו ולא יסתור דבריו וכיו"ב, דהוי מילתא דשייכא לאב, אבל בנדו"ד דהויא מילתא דלא שייך האב בגוה, פשיטא שאין כח באב למחות בבנו, ע"כ. וכ"פ כמה ראשונים (רמב"ן יבמות ו. ריטב"א ב"מ לב. ועוד) שאין עיקר כיבוד אב אלא כמו שאמרו בקידושין, איזהו כיבוד? מאכילו ומשקהו וכו', וכל דבר שיש בו הנאה לאב. אבל אם אמר לו לעשות דבר שאין לו ממנו הנאה של כלום, אין זה כיבוד שאמרה תורה. וכ"פ הרמ"א בהגה (סי' רמ סכ"ה). וכ"פ בהליכות עולם (ח"ח עמ' קלג). וכ"פ בילקו"י (כיבוד אב ואם, עמ' תכב). ואף שאולי יגרם צער לאימו מכך שדואגת על בריאותו, הכא אין לחוש, מכיון שמאידך יש סכנה כאמור לו ולסובבים אותו ואם כן הוי אימו כאומרת לו לעבור על דברי תורה וכדלעיל. ועוד דאימו מפחד מדמיונות ריק שהרי הרופאים ומשרד הבריאות פה אחד ממליצים על כך ואם כן אין לשמוע לאימו. וכי יעלה על הדעת שאמא שיש לה דמיונות תאמר לבנה לאכול ביום הכיפורים כי חוששת לו וכו', נגד חוות דעת של רופאים שאומרים שאם לא יאכל, אין בכך סכנה, שיש לשמוע לאימו. בודאי שלא. וא"כ הכא נמי הכא. שוב הראוני שגם זו דעת הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א. הלכך להלכה, מי שאביו או אימו מתנגדים שיקח חיסון, אין לו לשמוע להם ויתחסן כדי להציל עצמו ואחרים מספק פיקוח נפש. וכדאי שיוסיף הסבר לאימו בגודל ומעלת חשיבות החיסון וכו', ובכך יפייס את דעתה.
