אנו בית ספר המכיל תלמידים מגילאי 13-18 והנה בחרנו אדם אחראי שידאג להביא לנו 50 איש כדי לשכנע אחרים שיבואו ללמוד בבית ספרנו ואמרנו לו שאנחנו רוצים לתת 35 דולר לשעה לאדם אבל לא נותנים מזון ושתיה בזמן בעבודה. ואמר לנו אותו אחראי שבחרנו שבלי אוכל ושתיה יהיה קשה לאותם אנשים לעבוד ואינם יכולים לשכנע בצורה כזו, ומנהל ביה"ס אמר שזה התקציב, והחליט אותו אחראי שבחרנו שעושה אחד מהאנשים שהביא שיהיה לעוזרו האישי וידאג לו לצי'ק מכובד שדרך הצ'יק הזה יקנו אוכל ושתיה לאותם משכנעים, וכך עשו והעוזר האישי הנ"ל קיבל את הצ'יק לידו, ועכשיו הוא שואל האם מותר לו להפקיד את השיק כי גנבו אותנו כקבוצה, ומצד שני טוען שהאנשים המשכנעים יעבדו עם אמביציה גדלה בגלל האוכל והשתיה שהם קיבלו יש כאן דין נהנה, והנהנה הזה שווה רק ב-35 דולר פלוס אוכל ושתיה, אולם אנו טוענים שזה גזל, וע"כ שואלים האם יוכל להפקיד את הצ'יק ולהביא לאותו אחראי את הכסף או לא?

נראה שאם באמת בכל המקומות מקובל שנותנים משכורת פלוס אוכל א"כ אין בעיה של גזל לאותו אחראי, אבל אם יש שלא נותנים אוכל נמצא שגזל את הקבוצה שלכם ומה שטוען שיעבדו עם מוטיבציה חזקה יותר אם שייך לבדוק זאת ולהוכיח שזה מחמת האוכל שקיבלו א"כ אינו גזלן אבל אם לא שייך לבדוק זאת הוי ספק גזל ולכן יראה להתפייס עם הקבוצה ע"ז.
ונימוק הדין:
הנה כתב מרן הב"י וז"ל האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בארבעה ושכרם לו בשלשה אינו נותן אלא שלשה לא שנא אמר שכרכם עלי וכו' ואפילו עשו מלאכה ששוה ארבעה וה' [וכו'] ואם אמר לו בעל הבית בשלשה והוא שכרם בארבעה וה' [וכו'] עד ותערומתם על השליח. בריש פרק האומנין (עה:) השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת ובגמרא (עו.) חזרו זה בזה לא קתני אלא הטעו זה את זה דאטעו פועלים אהדדי היכי דמי אי דאמר ליה בעל הבית זיל אוגר פועלים ואזל איהו ואטעינהו היכי דמי אי דאמר ליה בעל הבית בארבעה ואזל איהו אמר להו בתלתא תרעומת מאי עבידתיה סבור וקביל אי דאמר ליה בעל הבית בתלתא ואזיל איהו אמר להו בארבעה אי דאמר להו שכרכם עלי נתיב להו (בדידיה) [מדידיה] דתניא (ב"מ קיא., קיח.) השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו לא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל הבית וליחזי פועלים היכי מתגרי לא צריכא דאיכא דמתגר בארבעה ואיכא דמתגר בשלשה דאמרו ליה אי לאו דאמרת לן בארבעה טרחינן ומתגרינן בארבעה אי בעית אימא הכא בבעל הבית עסקינן דאמרו ליה אי לאו דאמרת לן בארבעה הוה זילא בן מילתא לאתגורי אי בעית אימא לעולם בפועלים עסקינן דאמרי ליה כיון דאמרת לן בארבעה טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא וליחזי עבידתייהו בריפקא דמלי מיא ולא ידיע אי בעית אימא לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה ואזיל איהו אמר להו בתלתא ודקאמרת סבור וקביל דאמרי ליה לית לך אל תמנע טוב מבעליו (משלי ג כז) וכתבו הרי"ף (מו.) והרא"ש (סי' א) ז"ל כללא דנקטינן מהא שמעתא דהיכא דאמר ליה בעל הבית לשלוחו צא ושכור לי פועלים בד' ד' זוזי ואזיל שליח ואמר להו בג' ג' זוזי ואמרי ליה אין סבור וקביל ואף על גב דשויא עבידתייהו ארבעה לא שקלי אלא שלשה דאוזולי קא מוזלי גביה אבל אית להו עליה תרעומת דאמרי ליה הואיל ואמר לך בעל הבית בארבעה אמאי בצרת לן והא לית לך אל תמנע טוב מבעליו והיכא דאמר ליה בעל הבית בתלתא ואמר להו איהו בארבעה אי אמר להו שכרכם עלי שקלי פועלים מיניה ארבעה והדר איהו ושקיל שלשה מבעל הבית כדתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו וכו' ואי אמר להו שכרכם על בעל הבית חזינן היכי מתגרי פועלים בההוא דוכתא אי בארבעה יהיב להו בעל הבית ארבעה ואי בתלתא יהיב להו ג' כיון דשני שליח בשליחותיה בטלה לה שליחותיה והוה להו כמאן דעבדי ליה סתמא דדינא דשקלי כמנהג המדינה ואי אפילו איכא מאן דמתגר בתלתא ואיכא מאן דמתגר בארבעה לא שקלי אלא ג' דדעתא דאינש אתרעא זילא ועלייהו רמי לגלויי לבעל הבית דלא מתגרינן לך אלא בארבעה והני מילי היכא דלא שויא עבידתייהו ארבעה אבל היכא דשויא עבידתייהו ארבעה כגון דטרחי אנפשייהו ועבדי ליה עבידתא דשויא ארבעה שקלי ארבעה מבעל הבית דאמרי ליה אי לאו דאמר לן שלוחך ארבעה לא הוה טרחינן ועבדינן לך מאי דשוי ארבעה ואי לא ידיע עבידתייהו מאי דשויא כגון ריפקא דמליא מיא ואינון אמרי דשויא עבידתייהו ארבעה לא שקלי אלא תלתא כמנהגא אבל אית להו תרעומת עליה דשליחא דאמרי ליה אי לאו דאמרת לן ארבעה לא הוה טרחינן כולי האי. ומבואר בדבריהם דהיכא דאמר ליה בעל הבית אוגר לי בג' ואזל ואגר בארבעה ואמר להו שכרכם עלי משלם להם ארבעה ואינו נוטל מבעל הבית אלא ג' וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות שכירות (ה"ג) ומשמע דאפילו לא מתגרי פועלים בבציר מארבעה אינו נוטל מבעל הבית אלא ג' דכיון דלא אמר ליה בעל הבית אלא בג' לא הוה ליה למיגר בטפי ולומר שכרכם עלי וכיון דשני בשליחותיה ונקט שכירותם עליו איהו דאפסיד אנפשיה ולפי זה הא דמייתי מהשוכר את הפועל וכו' וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו מאי דאמר ליה בעל הבית למיגר ביה קרי הכא מה שההנהו: ובנוסחת ספר שלפני בדברי רבינו כתוב וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שהתנה הוא ע"כ כלומר מה שהתנה עם השליח דהיינו ג': וכן הוא בשו"ע חו"מ סי' שלב (סע' ב) שאם שלח שליח לשכיר פועלים ב-3 והלך השליח ושכרם ב-4 אם השליח אמר שכרכם עלי ישלם להם 4 ורק אם יכול לחזור למשלח לדעת המחבר איני חוזר היות ואמר לי תביא לי ב-3 ולדעת הרמ"א חוזר וגבה מה שהבנהו השליח ע"י הפועלים וכבר ביארנו במקום אחר שנחלקו אם אדם יורד לחצר חבירו ומהנה אותו חבירו אומר שאיני מסיכם ולא ישלם כלום האם נחייב אותו או דלמא כיון שנהנה חייב לשם וכו'.
וכל זה כשאמר שכרכם עלי אבל אם אמר שכרכם על בעה"ב כזה אמרינן כיון ששינה מדעת בעה"ב הרי שליחותו בטלה וכאילו עשה מלאכה בלי קציצת שכר ולכן נוטל הפועל מבעה"ב בפחות מהשכירות או כמנהג המדינה שאם כולם נשכרים רק ביומו נוטף המנהג המדינה .. ואם חלק בג' וחלק בד' לוקחין כמו הפחות שבפועלים.
וא"כ בנידון דידן הוי שכרכם על בעה"ב שכולם יודעים שהקבוצה היא המשלמת ורק יש חילוק אם המנהג לתת לכולם משכורת לכל הפחות 35 דולר עם אוכל ושתיה או שיש שנותנים רק משכורת בלי אוכל והגם שכאן הכסף כבר נמצא אצל הבחור ואם יש כאלו שנותנים בלי שתיה ואוכל יצטרך להחזיר זאת..
ורק אם השתיה והאוכל באמת גרמו למוטיבציה בציבור בזה יש לדון שישלם מה שנהנה שקיבלו יותר תפוקת עבודה ואם ההנאה הזו גרמה ל הצלחה יותר א"כ לא יצטרכו להחזיר.