לגבי נטילת צפורניים, יש בדבר מחלוקת הראשונים, כי רבינו יצחק בן גיאת (הל' אבל, עמ' מט) כתב שאחר שבעה מותר ליטלם אפי' במספריים. וכ"כ בעל הלכות גדולות (הל' אבל, עמ' רנג). וכ"פ בספר המצוות (סמ"ג, הל' אבלות דף רמו ע"ג). אבל הרמב"ן בתורת האדם (דף סג רע"א) אחר שהביא ד' רבינו יצחק בן גיאת, כתב, ומד' רבינו הרי"ף נלמוד שכל שלושים אסור במספריים. וכן העלה שם להלכה. וכ"פ הרמב"ם (פ"ה מהל' אבל ה"ב). וכתב מרן הב"י (סי' שצ יו"ד ס"ז) לענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעה אחת לאסור במספריים כל שלושים יום, הכי נקטינן. וכתב מרן בש"ע (שם) כשם שאסור להסתפר כל שלושים יום, כך אסור ליטול ציפורניים בכלי, אבל בידיו או בשיניו מותר ואפי' בתוך שבעה, ע"כ. ובילקו"י (אבלות, עמ' תקסב) כתב, כשם שאסור לגלח כל שלושים יום, כך אסור ליטול ציפורנים בכלי, בין של יד בין של רגל. אבל בידיו או בשיניו מותר, אפי' בתוך שבעת ימי אבילות. ומותר לעשות סדק קטן עם מספריים, כדי שאחר כך יוכל ליטול הצפורניים ביד, ואפי' בתוך שבעה (ומש"כ שמותר לעשות סדק, כן הביא בספר חיים וחסד בשם ספר ברית כהונה, אבלות אות ל). והנה לגבי שיוף ציפורניים ב'פצירה' היה נראה לומר בפשטות דלא גרע מגזיזת ציפורניים ע"י כלי דמהיכא תיתי לחלק בין תיקון הציפורניים מעט לבין גזירתם לגמרי. ונראה ברור ופשוט שלגבי שבת, הנוטל ציפורניו בפצירה, דינו כנוטל ציפורנים בכלי וחייב (כדאיתא בסי' שמ ס"א), וא"כ מאי שנא. והנה בשו"ת באר משה (ח"ז סי' סג) כתב להתיר לאישה לשייף את הציפורניים בחול המועד בכלי המיוחד לכך ('פצירה') משני טעמים. האחד שבמעשה השיוף לא שייך גזירת חז"ל שלא תיכנס לרגל כשהיא מנוולת, כי אין לנו אלא רק מה שגזרו חז"ל על קציצת ציפורניים. וטעם שני, ששיוף ציפורניים נכלל בקישוט נשים ויפוי והרי זה מותר כמבואר בש"ע (סי' תקמו ס"ה) עושה אישה כל תכשיטיה, ע"ש (והיינו לבנות אשכנז דאילו לבנות ספרד שרי לגזוז ציפורניים כמו שפסק בש"ע סי' תקלב ס"א). והנה לפי שני הטעמים הנ"ל דלא שייכי לדיני אבלות, מוכח שגם על שיוף ציפורניים יש שם גזירה ולכן יש לאסור לעשות כן בימי האבלות. ואמנם ראיתי בדעת תורה למהרש"ם (יו"ד סי' שצ, ז) שכתב דמותר לאבל להשחיז ציפורניים במשחזת. ופירש בבדי השלחן (סי' שצ ס"ז, ביאורים ד"ה מותר) שכוונתו להתיר הן הסרת הציפורניים באמצעות משחזת והן ישורם והחלקתם במשחזת לאחר נטילתו בידיו או בפיו, ע"ש. וצריך לומר שהטעם הוא מכיון שאין רגילות להסיר ציפורניים באמצעות השחזה, הו"ל שינוי וכפי שהתירו להסירן בידיו או בשיניו מחמת דהוי שינוי. ואף שלאחר נטילתן רגילים בכך, לא אסרו אלא נטילת ציפורניים ממש ואין חילוק בין משחזת חשמלית לידנית. ואמנם הקשה בבדי השלחן שם שנטילה בידיו או בשיניו אינו משום שינוי אלא שחסר ביפוי וא"כ במשחזת אף שיש שינוי, אין חסרון ביפוי שהרי התוצאה יפה כבמספריים, ע"ש. וכן בספר דברי סופרים (בירור הלכה עמ' תקסא ד"ה וע"כ) ג"כ הקשה כנ"ל והוכיח דבריו מד' הלבוש (סי' שצ ס"ו) [ויש לפלפל בראייתו מד' הלבוש]. והנה הרמ"א כתב בסי' שצג (ס"ג) דשרי למוהל לתקן ציפורניו לצורך המילה, ע"ש. ולכאורה מוכח דלשאר אדם אין היתר לתקן את ציפורניו (מוהל הרי משייר ציפורן גדולה לצורך הפריעה אלא שחותכה מעט כדי לתקנה וזו היא כוונת הרמ"א). והנה מרן זצוק"ל בספרו חזו"ע (אבלות ח"ב עמ' שב בבאו') כתב, מעשה בגאון אב"ד, שאירע לו אבל, ובתוקף תפקידו היה עליו לנסוע לעיר אחרת, בתוך שלושים יום לאבלו, בענין של מצוה רבה, והיה מצטער מאוד על שציפורני ידיו היו ארוכות משום אבלו, ושם לא נודע שהיה אבל, והיה בוש ונכלם כי הכל יהיו תמהים על ת"ח גדול שכמותו שציפורניו ארוכות, ולחתכם עם שינוי בידיים או בשיניו היה קשה לו מאוד, וחקר לדעת אם יש לו היתר לגזור אותם במספריים. והנה עיקר הדבר שנוי במחלוקת, כמש"כ הטור (סוס"י שצ), שרבינו יצחק בן גיאת פסק שאחר השבעה מותר ליטול הצפורניים אפי' במספריים. וכ"כ בה"ג. וכ"פ בספר המצות. וכ"כ הריא"ז (סוף מו"ק אות טז). אבל מרן פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם, שכל שלושים יום אסור ליטלם במספריים. ובספר קרן אורה (מועד קטן יח.) כתב, שיש שיטה דדווקא בגנוסטרי אסור, אבל במספריים מותר. ומכיון שיש לאותו גדול צורך ביותר לגזור אותם בכלי, ויש בדבר משום כבוד התורה וכבוד הבריות ואין לו כל כוונה לייפוי או לנוי, יש מקום להקל, דקי"ל הלכה כד' המיקל באבל, וכעין מה שהותרה רחיצה תוך שבעה לאדם אסטניס. כן יש להתיר בזה. וכבר נאמר (משלי ד, כד) "הסר ממך עיקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך". ויש לצרף מש"כ הגרי"ח בבא"ח (פ' דברים אות יג), שאם הציפורנים עודפים על בשר האצבעות, מותר ליטלם אפי' ביום תשעה באב, מפני שיש חיוב גדול ליטלם ע"פ הסוד (ע' בזוה"ק פ' ויקהל דף רח ע"ב). ולא ימתין ליטלם אחר ט' באב. ואם יכול לגזור אותם ע"י גוי, עדיף טפי, ע"פ מה שפסק מרן בש"ע (אור"ח סי' תסח ס"א). ואע"פ שבמכות (כ:) אמרו גבי הניקף שלוקה, משום שהוא מסייע להמציא שערו וזקנו למקיף, וכאן ג"כ הוא מסייע להמציא ציפורני ידיו לנכרי ליטלן, כבר כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"א סוס"י רמג), דבמילתא דרבנן אמרינן מסייע אין בו ממש, ע"ש (וע"ע בספר ערך השלחן סי' שכח סק"א, וסי' תסח ס"ה), ע"כ. וגם אנו נאמר הכא דאם יש צורך שהאישה מתגנה איכא בזה כמה ספיקות להקל, שמא שיוף מותר וכד' המהרש"ם, שמא כהראשונים הנ"ל דס"ל שאחר שבעה מותר, שמא במספריים בכלל שרי ובפרט כאשר הציפורן עודפת על הבשר. ובפרט דהוי איסורו מדרבנן. ומ"מ עדיף טפי לעשות כן ע"י גויה. הלכך להלכה, אישה אבלה בתוך שלושים שציפורניה גדולות ורוצה לשייפם ב'פצירה' וכדו' (כמובן ללא גזירה לפני כן במספריים אלא או שגזרה בשיניה או בידיה או שישר משייפת אותם ע"י 'פצירה') רשאית לעשות כן, בפרט כאשר יש לה צער מכך וכן ציפורניה עודפות על בשרה. או שזקוקה כן לצורך טבילה שלא יהיה חציצה (והדבר מצוי באישה שעושה 'בניית ציפורניים' שזקוקה לשייף הציפורניים לפני כן כדי לסדרם) ומ"מ אם אפשר לעשות כן ע"י גויה, עדיף טפי.
