הנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' מב) כתב להחמיר שנשים בהריון לא יכנסו לבית הקברות, ע"ש. ובספר נשמת ישראל (ח"א סי' ד אות ו) כתב שהוא מאותו טעם שנשים לא מלוות את המת ואשה מעוברת אין לה לילך במקומות טומאה כדי שיגדל ולדה בטהרה, והוסיף שאם תעמוד ד' אמות מן המת או מן הקבר, יש להקל. ובקברי צדיקים מותר לילך בכל אופן לפי שאין רוח רעה שולט על קברי צדיקים אלא אדרבה עליהן ישכון אור זרוע לעולם כמו שכתב בחינוך (מצוה רסג). ועי' בשבט מוסר (פכ"ד) שכתב, תזהר בימי עיבורה שלא תכנס במקומות של טומאה וכו', לפי שהוולד נוצר כפי ראות עיני וכו', ע"ש (וראה בספר מעגל טוב למרן החיד"א עמ' 56 שכתב דהיה מנהג בתוניס כשבא לשם תלמיד חכם, שהנשים המעוברות באים לראותו). ובספר בנה ביתך (סי' לג הע' ז) כתב דאולי חששו שמא ח"ו יפילו על ידי זה מחמת עצבון, ע"ש. ובספר נטעי גבריאל (אבלות ח"ב, עמ' תרמח) כתב דהטעם הוא שמא תתעלף מחמת צער בבית הקברות ולכן הנהיגו שלא תלך, ע"ש. ואם נכנסות לצורך כגון ל'יארצייט' וכדו', אין קפידא (נטעי גבריאל שם). כ"ש לפי מה שכתב בספר ציוני הלכה (עמ' תרטז) בשם הגרי"ש אלישיב שאין מנהג לאשה מעוברת להיזהר שלא להיכנס לבית הקברות, ע"ש. שו"ר בחזו"ע (אבלות, ח"א עמ' שיג) שכתב דמעוברת יכולה להשתתף בלווית המת, ויש נשים מעוברות שמחמירות על עצמן בזה, אבל אינו אלא חומרא בעלמא. וכן נוהגות הנשים המעוברות להשתתף ולעלות לבית הקברות ביום פקודת השנה בקריאת תהלים, כי יהיה להן צער גדול אם הן ישארו בחוץ, ע"ש. הלכך למעשה, אין איסור לאשה בהריון להיכנס לבית הקברות. ומ"מ טוב ממידת חסידות שאשה לא תכנס לבית העלמין בימי הריונה, אלא אם כן תתרחק מהקבר ד' אמות (כ – 2 מטר). ולקברות צדיקים אין קפידא. וכן אם יש 'יארצייט' וכדו', אין בזה קפידא ויכולה להיכנס.
