מובא בשם הגר"י מסלנט שאם בקיץ כולם רוצים לסגור את החלון חוץ מאחד, שומעין לו, כי הוא אמר כהלכה, ולהיפך בחורף. וכנראה מקורו ממה שנאמר במשנה בפאה (פ"ד משנה א – ב) הפאה ניתנת במחובר לקרקע, בדלית ובדקל. בעל הבית מוריד ומחלק לעניים וכו'. אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק, ואחד אומר לבוז, לזה שומעין שאמר כהלכה. בדלית ובדקל אינו כן, אפי' תשעים ותשעה אומרים לבוז, ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה. ויעוין בתיו"ט שהוסיף (ע"פ המבואר בספרא) שברישא, אפי' אם הוא בריא וחזק יותר מחביריו, ולכן הוא רוצה לבוז, בכל זאת שומעים לו, כי הוא אמר כהלכה. ובסיפא אפי' אם זה שאומר לחלק הוא זקן ותש כח או חולה ומה שאמר לחלק מפני חלישותו, אפ"ה שומעין לו, יעו"ש. הרי שבחורף הדין עם זה שרוצה לסגור את החלון. ובקיץ הדין עם זה שרוצה לפתוח את החלון. אלא שהסתפקתי בקיץ באם הוא טוען שעל ידי כך יכול להיות חולה שהרוח מזיקתו, האם יש להתחשב בו. ונראה לומר שאולי הוא בכלל גמילות חסדים ולפנים משורת הדין, וכמו שכתב המאירי (לב:) וז"ל, יש דברים שאין מידת הדין שולטת בהם, ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר להכריע את האחד למה שאין מידת הדין מחייבתו, דרך פשרה ומידה מעולה, והוא שאמרו כתוב אחד אומר "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו) וכתוב אחד אומר (דברים טז, כ) "צדק צדק תרדוף". כאן לדין, כאן לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זו בזו, אם עברו שתיהן בבת אחת טובעות, בזו אחר זו שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עוברים במעלת בית חורון ופגעו זה את זה, אם עוברין שניהם בבת אחת נופלים, בזה אחר זה עוברים. כיצד נעשה, טעונה ושאינה טעונה, תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה. קרובה לעיירה ורחוקה מעיירה, תדחה הקרובה מפני הרחוקה, שתיהן קרובות או רחוקות, שתיהן טעונות או אין טעונות, הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו, וכן כל כיוצא בה, כל שאנו רואין שיכול לסבול העיכוב ביותר, ידחה מפני חבירו. וכן בריא מפני חולה וכל כיוצ"ב וכו', ע"כ. ואמנם יש לחלק דאדם הבא להתפלל רוצה לעשות כן בישוב הדעת ובכוונה. ואם במקום חם, אינו יכול לעשות כן, נמצא שאם עושה חסד מזיק את עצמו, ואם כן, אין מקום לבוא הכא לפנים משורת הדין. ומה שפסק הש"ע (חחו"מ סי' קנה סל"ט) וז"ל, מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומכלים פירותיהם, אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שפירות שלו נפסדים לו בדם, חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבוא לו נזק מחמתן, שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה. וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו, ע"כ. ומקורו מד' הגמ' בב"ב (כא.). התם מיירי שהדבר יכול להעשות בקלות ולא יזיק את חבירו, משא"כ הכא שאם יסגרו את החלון לא יהיה ניתן להתפלל בכוונה, אם כן מה טעם לחומרא זאת. ועוד שמקום תפילה הוא מקום לרבים ואין אחד יכול להפריע את חבירו במה שאינו באופן הנורמלי. וכן מה שפסק הרמ"א (סי' קנה סט"ו) עפ"י הריב"ש (סי' קצו) ה"ה אם אין מזיק לחצר, אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו, צריך להרחיק עצמו. והיינו שיש להתחשב בדייר החולה והרגיש למרות שהרוב לא רואים בכך נזק והפרעה. וגם כאן מדובר במקום פרטי ובדאפשר ולא במקום ציבורי וכדלעיל. ואפשר להביא סייעתא לזה מד' החזו"א בב"ב (סי' יג ס"ק יא) שביאר שהחיוב להתחשב באיסטניס אמור רק ברעשים ונזקים חריגים, ולא לגבי שימוש ביתי סביר, ע"ש. וכן עי' במסכת סנהדרין (יא.) שרבינו הקדוש ביקש מהאוכל שום שיצא. וגם מד' החתם סופר (חיו"ד סי' ז) שכתב שחולה במחלת הנפילה, יתפלל בביתו ולא יבוא לבית הכנסת כשהנפילה מפחידה את הילדים, ע"ש. מוכח שבמקום השייך לרבים ויש הפרעה צריך המפריע לצאת ולא להיפך. וה"ה בנדו"ד. שו"ר שכעין זה כתב הפתחי חושן בהלכות גניבה והונאה (פרק טו הע' ג) וז"ל, ומסברא היה נראה שהולכים לפי דעת רוב המתפללים וגם לפי מזג האויר, ואם יש שחושש מפני מחלה, אפשר שמוטב שישאר בביתו מאשר לגרום צער לשאר המתפללים. ופשוט שאם יש אפשרות לפתוח בחלק מביהכנ"ס ובחלק השני לסגור, שצריך לעשות כן, ומוטב לוותר על מקומו הקבוע מאשר לגרום צער לאחרים. אמנם באוטובוס הדבר קשה יותר, וכשיבינו ויתחשבו האחד בדעתו של חבירו, אפשר למצוא פתרון המניח דעת כולם, ע"ש. ועי' בספר חשוקי חמד (ב"מ סב.) שכתב שהגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר לו, שאם מפריע לרוב הילדים שהחלון סגור בשל תלמיד רגיש שקופא מקור, ישאירו את החלון פתוח. כיון שבית הספר נבנה שילמדו הילדים תורה בעיון, והיחיד מיפר את אפשרותם, ועל כן, אף אם יאלץ הילד הרגיש להישאר בביתו, יותירו את החלון פתוח ולא יקופחו הרבים. והוסיף, שד' המאירי דלעיל נסבים על ספינות הנוסעות בשטח הפקר שאז יש לכל זכות מעבר ונדרש להתחשב בהם, משא"כ בבית ספר שנועד לילדים בריאים, ע"ש. וזה בדיוק כסברתינו דלעיל שמקום תפילה מיועד לרבים ולכן אין להתחשב במי שקר לו בימות הקיץ. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' רחצ) נשאל מה הדין בבהכנ"ס שחלק מהציבור רוצים שבימות הקיץ יפעלו המאווררים ולחלק מהציבור זה מפריע, האם הולכים בזה אחר רוב ציבור המתפללים. והשיב, כיום לפי מצב התקופה בימות הקיץ הוא דבר רגיל ושימוש רגיל להקל החום ע"י מאווררים ובפרט אם הרוב רוצים כך, לענ"ד דאין המיעוט יכולים לעכב, ואינו דומה להרחקת נזקין אפי' בדבר טבעי ורגיל דהתם ברי הזיקא ודאי. וגם אין לו שייכות לב"ב (כג.). ובכהא לענ"ד לכו"ע על האיסטנת להרחיק עצמו. ושוב נשאל מה הדין אם רק בחלק משטח בהכנ"ס יש מאווררים ובחלקו אין, האם הדין עם המעוניינים שיופעל כי הדבר נכנס בכלל מידת סדום היות ויכולים להרחיק עצמם באותו בהכנ"ס למקום אחר ולא לצער את הבאים לחסות בקרבת המאווררים. והשיב, דבר פשוט כיון שיש עצה שלא יזיק להם, אין מונעים מאלו הרוצים בכך, ע"ש. וראיתי להגר"ח קניבסקי שליט"א בשערי אמונה (פאה פ"ד מ"א עמ' רלד ד"ה אפי') שכתב, שמענו בשם הגרי"ס זצ"ל שאם יש הרבה אנשים בחדר ומהם רוצים לפתוח החלון ומהם רוצים לסגור ופסק שבימות החמה הדין עם הרוצים לפתוח ואפי' יחיד יכול למחות שלא לסגור אפי' ק' רוצים לסגור. ובימות הגשמים להיפך והביא ראי' ממשנתינו. ולכאורה אין מכאן ראיה, דכאן הוא דין דאורייתא שנלמד מפסוקים שיש לבזבז וגם בדלית ודקל הוא דאורייתא ונלמד מפסוקים וגם להסוברים שבדלית ודקל הוא מדרבנן, עכ"פ היה תקנה מדרבנן מפני הסכנה דווקא להוריד ולכן אפי' א' יכול למחות שלא ישנו מהדין, אא"כ כולן מסכימין. אבל כאן, הרי אין דין כיצד יעשו אלא שבדרך כלל בקיץ חם ובחורף קר, אבל אם יש סיבה שרוצים לסגור בקיץ או לפתוח בחורף, לכאורה מסתבר שהולכין אחר הרוב כמו בכל הדברים (עי מ"ב סי' נג סקנ"ג), ע"ש. ונראה לומר שבדרך כלל מצוי הוא שהרוב רוצים לפתוח החלון בקיץ או המאוורר והמזגן ואם כן במציאות ליכא פלוגתא כל כך. ואולי שייך לימי הסתיו והאביב שאז אין מנהג רווח. וכאן ילכו אחר הרבים. ועי' בשו"ת שבט הלוי (שם) שנשאל מה הדין אם חלוקים הדעות אם עתה חם וצריך מאווררים, וכן האם יש הבדל בכל זה בין שעות היום שחם יותר לבין שעות הלילה ולפנות בוקר שאז לפעמים קריר יותר ואעפ"כ חלקם מעוניניים. והשיב דכל זמן שאפשר לסבול החום בדרך הטבע, הוא בכלל "ועשית הישר והטוב" להתחשב עם מצד חביריו, ע"כ. וגם בענייננו, יש לילך אחר הרוב, אלא א"כ הרוב מחלי בשביל המיעוט, באופן שאינו פוגע בהם. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' שז) שנשאל בענין קביעות מזגן בבית הכנסת אשר רובם מהנמצאים שם נהנים מזה ועי"ז אפשר לשבת במנוחה בשעת תורה ותפילה, אמנם ישנם לפעמים ת"ח וזקנים וחולים שאין יכולים לסבול קירור המזגן ועי"ז פותחים החלונות וגורמים צער לאחריני, וע"י פתיחת החלונות עובד המזגן בחינם ואיכא גם דררא דממונא. הנה בעיקר קביעות מזגן והוא גורם צער לאחרים שאין יכולים לסבול ויש גם חשש חולי הלא פסקינן בחו"מ (סי' קנו ס"ב ברמ"א) דבמקום חולה והקול וכיו"ב מזיק להם דלא מהני אפי' חזקה, וכ"ה ברמ"א (שם סי' קנה סט"ו) ברמ"א דאפי' אינו מזיק לחצר אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו דצריך להרחיק עצמו, וכיון שגם הזקן או החולה הזה הוא ג"כ שותף בבית הכנסת או ביה"מ אי אפשר לסלקו בטענה שילך להתפלל במקום אחר, ועי' בחו"מ (סי' קעא ס"א ברמ"א) לענין שותפים בבתי כנסת ובכמה מקומות. איברא כהיום יראה דאין אפשר למחות על עצם התקנת המזגן דנעשה בזמן ותקופה שלנו כחלק נורמלי מישוב הדירה או החזקת חבורת רבים של בתי כנסיות ובתי מדרשות והוא לתועלת התורה והתפילה. אבל לענ"ד גם אי אפשר לקחת מהחולה או ת"ח זקן הזכות שלו כיון שמזיק לו שימוש המזגן. ולפעמים הוא עד מחלה ממש כידוע, ואע"ג דאם פותח החלונות מצער הרבים אינו אלא צער שלא גורם מחלה עפ"י רוב, ואם רק פותח קצת אהני לדידיה ולא מזיק כל כך לאחרים, ע"כ אם הוא שותף ממש באותו בית הכנסת, אי אפשר לבטל אותו מלפתוח החלון שלא יחלה, וצריך לחפש מילתא דשויא לתרוייהו, ועי' בפת"ש (חו"מ סי' קנו ס"ק ב) בשם הלבוש דכשהם בחדר אחד או בבית החורף אחת אפשר למחות זה על זה גם בענייני לימוד תשב"ר המפריעים ומכ"ש בנ"ד, ע"כ. ונראה דקצת סותר לתשובתו דלעיל. ויש ליישב. ויש לדעת שהמפריע לחבירו לכוין בתפילה, נחשב גוזל תפילה כהלכתה כמבואר בספרו של החפץ חיים מקדש מעט (פ"ה ס"ד). ועכ"פ אתה הראת לדעת מד' הפוסקים דלעיל דאם מדובר בימי הקיץ וחם, הדין הוא עם אלו שרוצים לפתוח חלון מזגן או מאוורר. ובימיות החורף הדין עם מי שקר לו. ובימים שהם ימי סתיו או אביב ילכו אחר רוב הקהל. והאמת והשלום אהבו. ונראה שכל זה מיירי בסתם יום אבל בימים אלו שמגיפת ה'קורונה' משתוללת הדין אם אלו שרוצים לפתוח החלון משום בריאות שיכנס אויר וכו'. וגם כאן, כל ערום יעשה בדעת וישתדלו לעשות על הצד שיהיה טוב לכל הציבור כגון שיפתחו חלק מהחלונות וכו', ותן לחכם וכו'.
