אתה יכול לחזור בך מצד ממונות,אולם אסור לך לחזור בך הצד מחוסר אמנה, שנאמרו בזה קללות חמורות ח"ו, אלא"כ יש לך סיבה מוצדקת מאוד לחזור בך, וכל מקרה לגופו.
הנימוק:
הנה אם היה מנהג כללי שמקובל בכל המדינה שמבצעים הזמנה בטלפון בלי לת דמי מקדמה ובלי לחתום בשום צורה א"כ חשיב הדבר קנין סיטומתא וקנה האת השכירות אבל כיון שיש מקומות שלא עושים כן אלא רק בדמי מקדמה וכן יש מקומות שמחתימים בהודעת וואצפ' וא"כ לא היה סיטומתא גמורה שכך נהוג ולכן זה לא יחשב אלא מחוסר אמנה ופטור מהכל.
וזה דווקא במלונית וכדו' שעיקר המלונית עומד לעסק וכל אנשי עסקים לא סומכים היום על הציבור בלבד. אבל אדם ששכר דירה מאדם פרטי בשכונה מסוימת לסופ"ש, שבזה מקובל שסוגרים בטלפון בלי מקדמהה ובלי חתימות וא"כ בכה'ג נראה שהוי סיטומתא ומחוייב לכל הפחות בדמי חצי מהדירה
ונימוק הדין מצינו בגמ' ב"מ ע"ד אמר רב פפי משמיה דרבא האי סיטומא רקניא למאי הלכתא רק חבבא אומר למקניא ממש ורבנן אמרי לקבל מי שפרע והלכתא לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דנהיגי לבקני ממש קני וי' רש"י שמדובר בחותם שרושמים החנוונים על החביות של יין ומניחים אותם באוצר הבלי ומוליכים אחת אחת למכור ורק רושמים אותם לדעת שכל הרשומות נמכורות שבזה אמרינן שאם אין מנהג שזה יקנה אלא רק שרוצה זאת זה מחייב רק במי שפרע אבל אם יש מנהג לקנות בצורה כזאת זה חשיבב כקנין כגמור וקנה כמו קנין משיכה ומבואר בגמ' שאם נהגו בצורה בצורה של רישום ע החביות שכך זה יקנה זה יוצר קנין ופטור הביא את הרא"ש שה"ה בכל דבר שנהגו בו יקנה
ומצינו נידון ראשון בפוסקים אם מהני סיטומתא דווקא במטלטלין אבל לא בקרקעות או שמהני לקנות גם קרקעות שבב"ח בסי' ר"א כתב לדייק מהטור שכתב יש עוד דבר שהמטלטלין נקים בהם וזה סיטומתא ולא בקרקעות והביא טעם ולא בקרקעות לזה היו בומטלטלין אין פנאי למשוך הרה סחורות המשא ומתן לוחץ ולכן נהגו לקנות בתקיעת כף וכדומה אבל בקרקע שאין טורח לא נהגו לקנות בסיטומתא ובש"ך כתב שמדברי הסמ"ע באות ו' שמהני גם בקרקעות שכתב במקום שנהגו מהני גם על הקרקע ונראה לש"ך שהב"ח לא חולק ע'ז וכל שיש מנהג ברור לקנות אף בקרקע מהני ורק לא היה בזמנם מנהג לקנות בסיטומתא קרקעות
וא"כ בשכירות קרקע יבוא השוכר ויאמר שאין מועיל סיטומתא על הקרקע נאמר לו שלכו"ע מהני אם המנהג הוא ברור גם לב"ח וגם אם נאמר שהב"ח חולק ונוקט שלא מהני סיטומא בקרקע ומצינו סבראש שניה בשו"ת המרי"א הלוי ח"ב סי צ"א שנוקט שטעמו של הב"ח משום דלא גע סיטמתא שהוא מנהג מקני מעות שהוא מהתורה וגם בכסף אינו מועיל במקום שנהגו לכתוב שטר ומשום הכי גם ביטומתא לא מהני רק במטלטלין דלאו בני שטרא ניהנהו אבל בקרקע לא מהני עד שיכתוב שטר משום דלא סמכא דעיתיה וממילא במקום שסמכא דתיה כגון בשכירות שהבאנו בסי' קצ"ה וק"צ שמהני קנין מעות בלי שטר היות ונהגו להשכיר בלי שטרות ולכן א"כ יועיל הסיטומא בקרקע
ובפרט לדעת הרשב"א שהובא בב"י שמנהג מבטל הלכה וא"כ אם נהגו גם בקרקעות זה יועיל דמאי שנא
ואלא דאמרנם קרקע נקנית בסיטומתא אבל השאלה עם סיטומתא נקנית בדיבור שסגר עימו בטלפון בלי עשות שום מעשה קנין ומצינו בזה מחלוקת בראשונים שברא"ש בתשובה כל י"ב סי' ג' כתב וז"ל דההיא סיטומתא היינו דווקא שעושה מעשה אבל בדיבור בעלמא לא ואפי' נהגו מנהג גרוע הוא ולא אסזלינן בתריה ועוד מאן נימא לן שנוהג מנהג כזה והיינו ששם היה נידון באדם שבטוח למוהל ראשון שיביא להיות מוהל וביום של הברית הביא מוהל אחר ונשאל הרא"ש האם בז שהבטיח לא הוי קנין סיטומתא וכתב שני טעמים שלא הוי קנין א' שכל קנין סיטומא הו דווקא ע"י מעשה אבל לא ע"י דיבור וגם אם נהגו זאת זה מנהג גרוע שלא הולכים בתריה והביא ראיה תוס' ב"ב ב. שכותב שדווקא אם נהגו בהוצא דדפנא אז מהני המנהג אבל פחות מזה הוי מנהג גרוע ולא מהני המנהג לחייב את השוטף ב' מי אמר שיש מנהג כזה שיעיל הקנין בדיבור כשאמר למוהל הראשון לבוא למול ולכן יוכל ליתנו לאחר ובמהש"ג ח"ב סי' קי"ד נקט לדינא כמו השו"ת הרא"ש שלא מהני סיטומתא בדיבור
ובדברי חיים מצאנז חו"מ ח"ב סי כו טרח להאריך שמהני קנין סיטומתא גם בדבור כיון שכך המנהג והביא ביו"ד רס"א משו"ת פני מבין שהוכיח שמהני בדיבור והריטב"א ב"מ שהיכן שהוי אנן סהדי דגמר וקני קנה גם בלי קנין רק בדיבור בעלמא ודווקא בעלמא דבעינן סמיכות דעעת ובדיבור בעלמא יש לומר דאתי דיבור ובטל דיבור ולכן בעי מעשה וא"כ לכן שותפים מהני גם בלי קנין וכתב שוהכחת הריטאב"א מרב ספרא שגמר בליבו לנות מתחייב במעעשר ופריך בגמ' ב"ב דבשביל שגמר בליבו מתחייב ומשני דשאני רב ספרא דקיים בנפשיה דובר אמת בלבבו ופירשב"ם דכיו שיורש כיון שגמר בלבו זכה במקח ונתחייב במעשה וא"כ גם הדברי חיים מצטרך כאם לדיעות שהובא בכה'הג שמהני סיטומתא בדיבור
וראיתי עוד בתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך ח"א סי' תת"ג שכתב שם הוכחת הרא"ש שבדיבור הוי קנין גרוע מהוצא דדפנא אינו ראיה דשם הוי מנהג גרוע באמת לעשות הוצא ודפנא שהם רעויים אבל במקום שיש סברא לעשות קנין בדיבור וכגון בורסא שקשה להם ללכת עם כסף בכיס אן בכל מקום שרוצים שישכחו אנשים נותנים אמון בדיבור לעולם יועיל קנין בדיבור וכל מה שכתב הרא"ש לדעתו זה במקום שהקני הוא גרוע באמת אז לא מהני ומצינו עוד במהרש"ל ב"ק פ"ח סי' ס' שנוקט בדיבור ורק הרא"ש דיבר במום שלא נהגו בו קנין ממש ובשו"ת משנת שכיר ח"א סי' ע"ב הוכיח שהרא'ש מודה לזה שהקשה סתירה בדברי הרא"ש שמצד אחד נקט שלא מהני קנין בדיבור ומצד שני נוקט בכלל י"ג שמהני מנהג בדבר שלא בה לעולם ולכוארא הוי קו' אם מעיל מנה ג בדבר שלא שייך בו קנין בשום מצב שבשום מצב לא מהני קנין לבר שלא בה לעולם קו' שיועיל מנהג בדיבור בעלמא מהני לו קנין ובהכרח שנוקט הרא"ש שמהני קנין בדיבור וסבירא בהרא"ש שמאן לימא לן שמנהוג מנהג זה אבל אם ברור שנהג מנהג זה וודאי שמהני סיטומתא
וראיה אחרונה ראיתי להרב המשפט הקנין בהלכות זיטמתא סי' שפ"ה שהביא סתירה ברמ"א שביו"ד סי' רס"ד פסק שבדיעבד מהני חזרתו מדיבור ואם זה קנין איך מהני לזחור בדיעבד בהכרח שאינ קנין מצד שני כתב בשו"ת הרמ"א סי' כ' כמי שהשכיר דירתו לאדם ונהיה חולה בקדחת והמשכיר רצה לחזור בו מהשכירות שחשש שחולי זה ידבק בקירות ונקט שגם אם יש רק מנהג ביניהם לא יכולין לחזור בהם כי כך נהגו ורואים שמנהג יוצר קנין גם בדיבור ובהכרח שמה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' רס"ד זה בכה"ג שלא היה מנהג ברור לתת למוהל את המילה בדביור בלבד ולכן מהני חזרתו אבל במקום שהמנהג ברור לעולם לא יוכל לחזור בו גם בדיבור
ונמצא לנו שהסוברים שמהני קנין בדיבור א' מהר"ם ור' יחיאל ב' בדברי חיים מוכיח מרב ספרא ג' לתשובות והנהגות נדחית ראיית הרא"ש ממנהג גרוע ד' למשנת שכיר הרא"ש עצמו נקט הללכה כתירוצו השני שמהני במקום מנהג ברור ולא אכחד שבשו"ת מהרש"ג ח"ג סי' קי"ג מאריך לנקוט שלא מהני קנין סיומתא בדיבור אבל דעת רוב הפוסקים שמהני וא"כ כיון שמצינו מחלוקת מפורשת ביניהם איך ללמור בהרא"ש ובב"י בסי' רס"ד סיו"ד הביא זאת בלי להכריע א"כ לא נוכל לומר בבירור שמהני קנין בדיבור ולכן בנידון דידן של המלונית וכדו' לא מיביעא למהרש"ג ברא"ש שלא מהני קנין ביטומתא בדיבור ואם חזר בו לא יוכל לחייבו ממון אלא גם למהר"ם ור' יחיאל ובדברי חיים וכו' שנוקטים שמהני קני סיטומתא בדיבור כיון שאין המנהג כיום שנמבצעים הזמנה בשיחת טלפון שיש הרבה ש מבצעים את ההזמנה בוואצפ' בחתימה ויש ש עושים זאת רק ע"י מקדמה וא"כ לא הוי מנהג כל התגרים ולכן לא נוכל לחייב את האדם שביצע את ההזמנה בשיחת טלפון לחייבו חיובי ממון
ורק בדירה בשכונה מסוימת שהזכרנו שמשכיר לסופ"ש, בזה ברור שהמנהג לסגור ע"י שאמר לו בשיחת טלפון. אבל חזרנו למחלוקת הפוסקים אם מהני סיטומא בדיבור ולא נוכל לחייבו בכה"ג ,ועוד שאין אנשים כוונתם לקנין שהרי אין מכירים אחד את השני ורק סומכים דעתם שיתן לו את הדירה אבל לא בצורה שהוא בטוח בעצמו שלא יחזור בו באופן שיש לו צורך בחזרה
ואלא שעד עכשיו הסברנו את גוף המחלוקת אם מהני סיטומתא בדיבור אבל יש לעיין מה יסוד מחלוקתם דהרי המנהג מבטל הלכה כמו שכתב הרשב"א ולכן מהני סיטמתא שלעולם יועיל הקנין בדיבור ואם מנהג לא מצליח לגבור עד כדי כך מה הן השיטות שמהני קנין בדיבור
ושאלה זו קשה א רק על סיטומתא בדיבור אלא שמצינו עוד מחלוקת אם מהני סיטומתא בדבר שלא בה עלולם שהקצ"ח והנתיבות נוקטים שלא מהני כמו כל קנין ואילו החת"ס נוקט שמנהג מבטל הלכה ומהני גם בדבשלב"ל ואינו מובן וכ' הקצו'ח והנתיבות אינם יודעים שמנהג מבטל הלכה ,ועוד דמצינו גם נחלקו אם מהני סיטומתא באסמכתא בין החת"ס שנוקט שמהני ולכאורא לקצו"ח והנתיבות לא מהני ואמאי לא מהני כיון שמנהג מבטל הלכה ועוד הקשה בדברי חיים דמאי שנא בהלכות ועלים אמרינן הכל כמנהג המדינה ולמד שם הירושלמי שמנהג מבטל הלכה ואילו בסיטומתא מצינו הגבלות ולא מהני ההלכה לגמרי ובאמת בדברי חיים רצה לומר שלעולם מנהג מבטל הלכה גם בסיטומתא ומהני בדבר שלא בה לעולם ומה שמצינו למהר"ם שלא מהני לו קנין בדשלב"ל שם כוונתו שכיון שלא נהגו ין למוהל את מצוות המילה בזמן שאישתו מעוברת א" לכן לא הוי מנהג ברור ולכן לא מהני מדין סיטומתא אל בכה"ג שהיה מנהג לתת גם כשהיא מעוברת לעולם היה מהני גם בדבר שלא בה לעולם היה מהני גם בדבר שלא בה לעולם לא משמע כדבריו אלא משמע שיש מחלוקת אם מהני דשלב"ל בקנין סיטומתא ומהו ההסבר וראיתי הסבר ראשון שהביא במשפפט הקנין בשם שו"ת באר מים שנחלקו בחקירה האם מהות הקנין סיטומתא בגלל שנהגו המנהג גורם שיש עוד קנין אבל זה לא גרע משאר קנינים וכיון ששאר קנינים וכיון ששאר קנינים לא מהני דבר שלא בה לעולם ובאסמכתא ה"נ קנין סיטמתא לא מהני או"ד קנין סיטומתא אומר לי שאין צורך בכלל בקנין היות וכל מהות הקנין זה גמירות דעת ואם אדם מצליח להגיע לגמירות דעת גם בלי קנין מהני ורק צריך כלל עושים מעשה קנין כדי להגיע לגמירות דעת וא"כ במקום שגומר בדעתו גם בדבר שלא בה לעולם וגם באסמכתא וגם בדיבור מועיל היות והוא הגיע לנקודת של גמירות דעת ולי ההסבר זה יוצא הסבר על הכל הבעיות למה שלא יועיל בסיטומתא גם על דבר שלא בה עולם וגם על אסמכתא וגם קנין דיבור.
