החיד"א כתב בכמה מקומות בענין לימוד המוסר. בס' מורה באצבע (ס' יז) כתב, ילמד ספרי מוסר תדיר, ע"כ. ובס' ציפורן שמיר (סי' נג) כתב, צריך בכל יום לקרות מוסר איזה שיעור וכו', ויקיים, "החזק במוסר אל תרף", ע"כ. ובס' דבש לפי (מערכת ת אות מא) כתב תוכחה לת"ח שאינם רוצים ללמוד כי אם גמ' ופוסקים, ומבזים בליבם את החכמים העוסקים בספרי מוסר. ועליהם הוא כותב שם דעל הרוב הם מתגאים בלימודם, וחושבים שהם חכמים גדולים ומבזים הזקנים וגדולי דורם, ואינם מקפידים להתפלל כהוגן, ופוגמים ברית הלשון, והראות וכיוצא. ולכן אין תורתם רצויה כי אינה לשמה, ע"כ. ובס' לב דוד (פ"ח) כתב, העוסק בתורה ומוסר רבותינו, כגון ספרים הקדושים הבנויים על אדני כסף, מדרשי חז"ל וספר הזוהר. כי ודאי לימוד זה עושה נחת רוח ליוצרו, כי הוא עוסק בתורה וגם לומד מוסר להכניע יצרו, ע"כ. וראה עוד בס' טוב עין (סי' יח סק"ב) שכתב, דיצרף לעסק התורה תוכחות מוסר, כי בזה תורת העולה, תורה נקיה בענוה ושמירת הלשון וכיוצא, ואז היא תבלין ליצר הרע. כי אם עסק בגופי הלכה ולא השגיח בעבירות שאדם דש בעקביו, לא לרצון תהיה התורה לבטל היצה"ר, ע"כ. ועוד לו בס' חומת אנך (קהלת מג) כתב, כי הנה מי שהוא עסוק בהוויות דאביי ורבא, אשר בו כח למשקל ולמטרי בפלפל'א אריכתא, פלפלת כל שהוא, ראוי יאמר בליבו, מה לי לאבד הזמן ללמוד ספרי מוסר. אמנם לא צדק בזה, כי צריך ללמוד ספרי מוסר כדי שילמד לשמה ויקיים מצוותיו יתברך וכו', כי זה עיקר גדול להתעסק במוסר ולזכות את הרבים, ע"ש. ושם במשלי (יב, א) עה"פ "אוהב מוסר אוהב דעת ושונא תוכחת בער" כתב, כי ע"י לימוד המוסר ישכיל להטיב מעשיו, והזהירו הקדמונים ללמוד בספרי מוסר, כי יתעורר לשוב בתשובה וליישר דרכיו. וסימן לדבר, אדם ר"ת א'והב ד' עת מ'וסר, ובער שונא תוכחת, ע"ש. ובאחת ממסעיו כותב, והיינו מדברים ד' מוסר עד ה' וחצי שעות. ובמקום אחר הוא מציין, והייתי מתענג עמהם בד' מוסר ואהבה כשתי שעות. ובס' מו"ב (אות קכא) כתב, אשריו של הקורא ארחות חיים להרא"ש פעם בשבוע. ושם (אות רמג) כתב, טוב וישר שבכל לילה לפני השינה, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, יפשפש אדם בדרכיו ובמעשיו לראות אם טובים הם, אם לאו. ואם מעשיו טובים, יחשוב במה אפשר לשפרם. ואם לאו, יעזוב רשע דרכו יאמר וידוי וישוב אל ה'. ובאמת שצריך האדם לעשות כן בכל לילה ולילה מלילות השנה כמעשה הצדיקים שנקראו 'מארי דחושבנא', ולפחות ישתדל לעשות כן בארבעים יום אלו, ע"כ. ובמשנת איזהו חכם (פ"ד דאבות) בס' פתח עיניים כתב, ודאי מכל העניינים והמקרים מכללן ומפרטן מכל אשר יעבור וקרה לו איזה מקרה, יש ללמוד חכמה ומוסר, ע"כ. ובס' מראית עין (ראש השנה יז ד"ה אמר) כתב שחובת לימוד המוסר אינו אלא התעוררות וצריך הוא גם לחכמים ושיהיה בנוי על הכתובים וד' חז"ל דווקא, ע"ש. ובברכ"י (אור"ח סי' א ס"ק ט) כתב, ראוי לכל ת"ח שיקבע כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול מחבירו, יצרו גדול, ואיידי דטריד בגופי הלכה, ומחדש בטובו חידושי תורה, קרוב שיגבה ליבו וכיוצא. וקיבלתי כי בכלל מה שאמרו חז"ל דתורה תבלין ליצה"ר, היא תוכחת מוסר מרז"ל קמאי ובתראי, ע"כ (והו"ד במ"ב סי' א ס"ק יב). ושם בסי' תרג (ס"ק ד) כתב, אם בכל הימים חיובא רמיא עליה ללמוד מוסר, הדברים ק"ו באלו הימים (עשרת ימי תשובה) ויהי בקרוא איש יהודי המצא ימצא שוליו מלאים בגדי"ם הצואים וישוב אל ה' וירחמהו, ע"ש. אמנם בספרו מדבר קדמות (מע' י אות יב) הדר תבר לגזיזיה שכתב בשם הרב החסיד מהר"ם די לוזאנו, שלפי גודל התמדת החכם בתורה, כן תגדל נפשו ויראתו, ואינו צריך ללמוד בספרי מוסר, ואם ימעט משקידתו ויתרשל בלימוד התורה, לא יועילו לו ספרי מוסר כלל, ע"ש. ולכאורה סותר לדבריו לעיל. וראיתי למרן פאר הדור רבינו הראש"ל הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו ענף עץ אבות (עמ' שלו. וכן הוא בהליכות עולם ח"ח עמ' שלו) שתירץ דהעיקר הוא שיש ללמוד ספרי מוסר מידי פעם בפעם, אלא שלא יבזבז כל זמנו בספרי מוסר, כשיש בידו ללמוד בגופי תורה להבין ולהורות, ולזכות את הרבים בהלכה ואגדה, ע"ש. וע"ע למרן זצוק"ל בקובץ קול סיני (סיון התשכ"ג) מש"כ בזה. ובהגהות פאת דוד על הברכ"י כתב ליישב שהחיד"א הביא כן בדרך אגב ולעורר ללימוד התורה, ע"ש. וראיתי בקובץ וקנה לך חבר (שנה ה, סי' כח עמ' קפט) שכתב שמרן החיד"א הביא רק ד' המהר"ם די לונזאנו וליה לא ס"ל, והוא ע"פ הכלל המובא בכמה מהקדמות ספריו של מרן החיד"א שאם לא כתב כלום על ד' החכם שהביא, אין זה הוכחה שכן דעתו, ע"ש. וכעין זה כתב בספר תורת יהודה (ברכה, עמ' רטז). ומה שהקשה הה"כ שם בקובץ הנ"ל על ד' מרן זצוק"ל שאף אמנם שהברכ"י נדפס לראשונה בשנת תקל"ח ומדבר קדמות נדפס בשנת תקנ"ג אבל דבש לפי נדפס מאוחר יותר בשנת תקס"א והיא משנה אחרונה ושם כתב כי גם הת"ח צריכים ללמוד מוסר, ע"כ. אמנם מרן זצוק"ל לא כתב דהדר ביה ממש"כ דא"כ יש להקשות כד' הה"כ, אלא כתב להקשות שמרן החיד"א פטר הת"ח מלימוד מוסר והוא סותר לכל משנתו דלעיל, ואין נפק"מ מתי כתב החיד"א את דבריו, אלא גוף דבריו ומשנתו שהת"ח פטורים מלימוד המוסר היא קשיא וסתירה לדבריו גופיה, ודו"ק. ועי' גם בפלא יועץ (ערך מוסר) שכתב דרמיא על כל ת"ח ללמוד מוסר, ע"ש. ובהנהגות הגר"ח מוואלז'ין ללימוד התורה (אות יב) כתב, ומה טוב ויפה הדבר למאוד לבעלי בתים העוסקים תמיד במו"מ, ללמוד ספרי מוסר לעורר לבבם האטומות לקבוע עיתים לתורה, הלכה ואגדה וכו', ע"ש (הרי שהזהיר יותר לבעלי בתים שאין עסקם בתורה תמידין כסדרן). ובאמת יש לי ליישב מדוע הת"ח פטורים פחות מללמוד מוסר ע"פ מה שראיתי להגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א (הו"ד בעלון דברי שי"ח, פ' לך לך תשפ"א) דבתשובה לשואליו בענין לימוד מוסר משיב כי לימוד ספרי מוסר אינו מוכרח להיות דווקא מתוך מה שנקרא ספרי מוסר, כי גם בגמ' ובמדרשים יש לא מעט מאמרי מוסר ותוכחות מחז"ל הקדושים, והם מעוררים את האדם להנהגות ישרות ומידות טובות לא פחות מספרי מוסר הקבועים. אלא שכל אדם צריך לבחון את עצמו מה משפיע עליו, ואם יש מי שבסדרי הלימוד הוא לומד מד' חז"ל ומרגיש בעצמו שזה מעורר אותו לעבודת ה' ובין אדם לחבירו, שוב אינו צריך להוסיף ללמוד עוד ספרי מוסר נוספים. וכך נוהג הגר"ח בעצמו שאינו לומד בספרי מוסר בדרך כלל, אלא מנהיג עצמו עם מוסרי חז"ל הכתובים בגמרות ומדרשים בהם הוא לומד מידי יום. ואמנם הסטייפלר היה לומד כל יום בספרי מוסר, אבל החזו"א לא למד בקביעות ספרי מוסר, ע"ש. וא"כ מכיון שהת"ח לומדים ש"ס וכו', בהם נמצאים מוסרי חז"ל, לכן לא הקפידו לקבוע לימוד באחד מספרי המוסר תמידין כסדרן. וע"ע במטה אפרים (ס' תרב ס"ד) שמכל מקום לא יקבע כל לימודו בספרי המוסר, כי אין בצע מהרבות העיון בזה יותר מדאי, כי כאשר ירגל בזה לא יתפעל מזה כלל, וכמו ברפואות הגוף שע"י ריבוי הרפואה אין הגוף מתפעל ממנה עוד, כן הוא בחולי הנפש, רק יש ללמוד מעט בכל יום בספר מוסר עד שירגיש בעצמו כי באו אל בקרבו, לקרבו לעבודת הבורא ולהשיבו אל אביו שבשמים, ע"ש.
