ברכת לחם שום

לחם שנעשה ע"י לישת קמח מים ושום כתוש המעורב בכל מיני תבלינים כך שניכר טעם השום בעיסה או שלוקחים הבצק של הפיצה שממילא מתוק ומורחים עליו מלמעלה השום עם שמן וכך מקבל הלחם טעם של שום מברכים עליו 'בורא מיני מזונות' וברכת 'על המחיה' כאשר אכל שיעור כזית (27 ג') ומעלה. ואם קבע סעודה על לחם זה, שאכל 216 ג' ומעלה, מברך 'המוציא' וברכת המזון ונוטל ידיים (ועדיף שלא יברך 'על נטילת ידיים' וכמו שכתב ביביע אומר חי"א חאו"ח סי' יג אות א. וכ"כ בילקו"י ברכות עמ' יז דלכתחילה אין לברך, ע"ש. וכן שמעתי באוזני ממרן זצוק"ל שלא יברך דסב"ל). ואם לקח עיסה רגילה שיש בה רק קמח ומים ומרח מלמעלה שום עם שמן וכדו', ברכת 'לחם השום' באופן זה תהיה 'המוציא לחם מן הארץ'.

מקור: כפי שנאמר לנו, 'לחם שום' נעשה ע"י לישת קמח, מים ושום כתוש המעורב בכל מיני תבלינים כך שניכר טעם השום בעיסה. ויש שלוקחים הבצק של הפיצה שממילא הוא מתוק ומורחים עליו מלמעלה השום עם שמן וכך מקבל הלחם טעם של שום. וכבר כתב מרן בש"ע (סי' קסח ס"ז) שאחד מתנאי פת הבאה בכיסנין שמברכים עליה 'בורא מיני מזונות' היא עיסה שערב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה. ואם כן ברכת לחם השום היא 'בורא מיני מזונות' ולבסוף 'על המחיה'. ואם קובע סעודה על לחם השום, שאוכל 216 ג', מברך 'המוציא לחם מן הארץ' ולבסוף ברכת המזון. ואם לש את העיסה רק בקמח ומים ומרח מלמעלה השום עם שמן וכו', מברך 'המוציא' וכמו שראינו בכהאי גוונא בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ב ה"ה) ובילקו"י (ח"ג עמ' קכה) [ומה שכתב בשו"ת אור לציון (שם) שאם הרסק של הפיצה נבלע בבצק, מברך 'בורא מיני מזונות', ע"ש. ה"ה לכאורה ל'לחם שום'. עי' בספר וזאת הברכה (עמ' 22) שכתב שבדרך כלל אין הרסק נבלע בתוך הבצק, וכן נראה המציאות ב'לחם שום'. שו"ר בחזו"ע (ברכות, עמ' סח בבאו') דמוכח מיניה דס"ל כלא דהאור לציון, ע"ש ודו"ק].