החפץ חיים בספרו שמירת הלשון (כלל ד אות יב) כתב שצריך לגלות לחבירו הלשון הרע שדיבר עליו ולבקש ממנו מחילה דהוי ככל עבירה שבין אדם לחבירו והיינו באופן שהזיק לחבירו שגרם לו צער או הזיק לו בממון או בגוף, ע"ש. ואמנם האחרונים העירו שמבואר במ"ב (סי' תרו ס"ק ג) כתב שאם חבירו יתבייש כשיפרט בפניו החטא לא יפרט החטא. וראינו להגרש"ז אויערבאך זצ"ל (ספר הליכות שלמה עשרת ימי תשובה עמ' מה הע' 24) שיצא לחלק דהיכא שחבירו יתבייש לא יגלה לו ובכך דיבר המ"ב אבל היכא שחבירו לא יתבייש אלא רק יגרם לו צער בזה דיבר המ"ב ומותר לו לגלות לו שסיפר עליו לשון הרע, ע"ש. וכעין זה כתב הגר"נ קרליץ (חוט שני יום הכיפורים עמ' קו הע' י) לחלק. ושיטת הגר"י סלנט (הובא בספר תנועת המוסר ח"א עמ' 36) שאסור לגלות למי שדיבר עליו כדי לבקש מחילתו כי בכך מצערו, ואין לומר שמחמת חובת התשובה של האחד מותר לצער את חבירו. ועי' בספר מאיר עיני ישראל (ח"ו עמ' 353) מה שכתבו מעשה בענין זה. וע"ע בשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' סה – סו). ומדוקדק מדברי החפץ חיים שכל זה שחבירו יודע מהלשון הרע שדיברו עליו ויש לו צער מזה, אבל אם אינו יודע מזה כלל אין צורך לבקש מחילה שאין בזה איסור של בין אדם לחבירו, ואם כן לא יגלה לו שלא יגיע לו מזה צער. וכל מחלוקתם היא באופן שחבירו הצטער מתוצאות הדיבור עליו ואם יספר לו יצער אותו יותר. וראיתי עוד להגאון ר' יצחק זלברשטיין (מראה מקומות על החפץ חיים כולל בין אדם לחבירו) שכתב שאם יגלה הדבר לחבירו כדי לבקש מחילה יודע שתתעורר מחלוקת או קפידא מצד חבירו גם לדעת החפץ חיים אין להתיר לגלות, ע"ש. ונראה שהוא רובא דעלמא שאכן יתעורר אצלם קפידא בזה. שו"ר בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' שצז) שהביא ד' החפץ חיים שאם סיפר לשון הרע על חבירו, והוזק חבירו על ידי סיפורו (שפרסם מגרעותיו וכדומה), ולחברו לא נודע, אפילו הכי צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין, ולבקש מחילתו, וכתב ואני קבלתי פעם מכתב מהגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל ששיבח את הכרעת הגאון הצדיק רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שפסק שלא לגלות לחבירו אם יצטער על ידי זה, שכן לא הותר לצער את חבירו כדי לזכות במחילה, רק יבקש מחבירו מחילה סתם ומספיק בכך. והנה לכאורה ישנה ראיה שלא די במחילתו של חבירו רק צריך להתבזות ולבקש מחילה, מהגמרא ביומא (פז.) מעובדא דרב, שחטא לו טבח אחד ולא בא לפייסו עד ערב יום הכיפורים, ולכן הלך רב להמציא עצמו לפני הטבח בערב יום הכיפורים על מנת שיבקש ממנו מחילה, וסירב הטבח לבקש מחילה ושיבר עצמות ופגע בעצמו ונהרג, וקשה למה המציא עצמו רב לטבח, ודי היה בכך שימחל לטבח במקומו, וע"כ מוכח שצריך דוקא להתבזות ולבקש, ובזה נמחל, והיינו כהקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל. ונראה שאם הזיק לחבירו ע"י סיפור לשון הרע, ולא נודע לחבירו, אינו חייב לספר לו בדיוק מה דיבר נגדו אם יגרום לו בכך צער, אבל גם בקשת מחילה סתמית אינה מספקת, רק יאמר לו אפשר שפגעתי בסיפור דברים נגדך אנא מחל לי, ובזה די בין בכל השנה ואפילו בערב יום הכיפורים, והמחמיר לספר בפירוט עלול להכשל באיסור אונאת דברים. ולכן נראה שבודאי אם חבירו אינו יודע כלל מהלשון הרע שדיברו עליו אין לגלות לו ולצערו כדי לבקש ממנו מחילה. ולכן נראה שבודאי אם חבירו אינו יודע כלל מהלשון הרע שדיברו עליו אין לגלות לו ולצערו כדי לבקש ממנו מחילה.
