יש ענין מאד דומה למקרה שלכם ומובא בפ"ת [ס"ק א] הביא תשובת הצמח צדק [סי' ד'] ותשובת עבודת הגרשוני [סי' ק"ז] דנשאל לפניהם, בראובן ושמעון שהחליפו את בתיהם זה עם זה, ולא נעשה שטר ביניהם רק מיד כתבו בפנקס הקהל, הבתים כל אחד על שם בעליו, והעילוי שהיה צריך ליתן אחד לחבירו נתן מיד, והחזיק כל אחד בשלו, וכחצי שנה אחרי כן יצא שטר חוב בקנין בפני עדים ושעבוד נכסים על ראובן בכפלים מה ששוים שני הבתים, ובא הבעל חוב בכח שטרו לגבות הבית שהוא עתה ביד ראובן הלוה שלו, כיון שהוא בני חורין, וגם הבית שביד שמעון שהשיג מן ראובן בחליפין, מפני ששעבודו קודם, ושמעון טוען שאין לו זכות רק בבית זה שהיה תחילה של ראובן הלוה, כיון שהוא קודם, אבל לא בבית זה שהוא עתה ביד ראובן, כיון שהיה שלו תחילה הרי יוחזר לו מפני אחריותו, אף על פי שלא כתבו אחד לחבירו אחריות, הא קי"ל [ב"מ ט"ו ע"ב] אחריות טעות סופר הוא.
והשיבו שניהם בסגנון אחד, שהדין עם הבעל חוב שיכול לגבות שני הבתים, ואין לשמעון זכות בהבית שהיה שלו מתחילה מפני אחריותו, כיון שלא פירש אחריות. והא דאחריות טעות סופר, דוקא באחד שלקח מחבירו, משום דלא שדי אינש זוזי בכדי, אבל בכי האי גוונא שהחליפו זה עם זה דהוו שניהם כלקוחות זה קונה מזה וזה קונה מזה, לא אמרינן אחריות טעות סופר, אלא כיון דלא פירש אין להם אחריות זה על זה, משום דאמרינן בההיא הנאה דאין זה מקבל אחריות על הבית שנתן לחבירו גמר ומקני, ולא בעי שיהא חבירו מקבל אחריות על הבית שנתן לו חבירו, וכמ"ש הרשב"ם בפרק בית כור [קז, א בד"ה כלקוחות דמו כו'], והאריכו בראיה זו.
ובצמח צדק שם הוסיף עוד, דאע"פ דבנידון דידן נתן אחד לחבירו העילוי ששוה בית חבירו יותר משלו, ודילמא על אותן מעות י"ל דלא שדי אינש זוזי בכדי, מ"מ כיון דניחא ליה במה שאינו מקבל אחריות הוא על של חבירו, גמר ומקני לגמרי אפילו במעות שנתן. ועוד, כיון דהבתים אין להם אחריות זה על זה, הוה ליה לפרש כו', ע"ש.
ועיין בספר קצוה"ח [סימן קט"ז סק"ג] שכתב דאישתמיט להו תשובת הר"י בן מיגש [סי' נ"א] שהובא בהגהות מרדכי פ"ק דכתובות [סי' רצ"ב], דמבואר שם דבחליפין נמי אחריות טעות סופר כו'. וראיתם מסוף פרק בית כור יש לדחות, ע"ש. והסכים עמו בנתיבות המשפט שם [שמעון"א סק"ב], וכתב דלא ניתן לכתוב מרוב הפשיטות.
ועיין בתשובת שבות יעקב [ח"א סי' קנ"ג] דהזכיר נמי דברי הצמח צדק ועבודת הגרשוני הנ"ל בקצרה, והשיג ג"כ עליהם, וכתב וז"ל, ולע"ד לבבי לא כן ידמה, דודאי אף בכה"ג אמרינן אחריות טעות סופר הוא, וכל אחד קיבל אחריות של חבירו אנפשיה, כמו דאמרינן לא שדי אינש זוזי בכדי הכי נמי אמרינן לא שדי קרקעו בכדי, כיון שהוא יודע בעצמו שקרקעו מנוקה ומשופה כו'. ולכאורה מצד זה אין כאן השגה על הגאונים הצמח צדק ועבודת הגרשוני הנ"ל, דהא באמת התומים בסימן ק"ד [סק"ט] חולק על השבות יעקב הנ"ל בדין קרקע שמכר הלוה ונתן לו תמורתו, ודעתו דאף בעל חוב אחד יכול לחזור ולטרוף קרקע זו עבור היתרון שחייב לו הלוה, ע"ש, וא"כ לכאורה ה"ה בנידון שנים שהחליפו בתיהם הנ"ל, היה הדין עם הצמח צדק ועבודת הגרשוני הנ"ל.
אולם מצאתי בספר בית מאיר [אה"ע סימן קי"ג סעיף ב' בד"ה ומדי דברי בענין זה], הביא ג"כ בקצרה דברי הצמח צדק הנ"ל, והשיג עליו מצד אחר [ומתחילה תמה שם על הראיה שהביא הצמח צדק הנ"ל דגבי חליפין לא אמרינן אחריות טעות סופר מהא דפרק בית כור דף ק"ז גבי אחין שחלקו כו', דזה אינו, דשאני הכא דלדידיה ברור היה שחבירו לא יפסיד על ידו ולגבי דחבריה היה מסופק כו', והוא כעין דברי הקצוה"ח ונתיבות המשפט ותחילת דברי השבות יעקב הנ"ל, ואף הוסיף להביא סעד מדברי התוס' ב"ק דף ט' [ע"א] ד"ה פשיטא כו', ואח"כ כתב] וז"ל, ותו בעניותי עיקרא דדיניה צל"ע, כי לפום ריהטא אפשר לומר דבכי ההוא גוונא לא יטרוף בעל חוב דראובן מידי מהבית שביד שמעון עכשיו, מפני שיאמר לו מה הפסדתיך, הא העמדתי לך אחריות נכסים תחת שעבודך, דבשלמא אם קונה בזוזי, הרי קונה קרקע דסמיכות המלוה עליו ונותן מידי דמצי לאברוחי, ולכן אף דשוב קנה המוכר בהני זוזי קרקע אחרת, מ"מ לא זז שעבודו מקרקעו, אבל במחליף קרקע בקרקע, שמעולם לא פסק רגע אחת בלא שעבוד למלוה, שפיר יכול לומר מה הפסדתיך. וצ"ע, עכ"ל ע"ש.
כמו שכתוב שם כיון שדומה כ"כ הוא הדין לכאן.
