אדם שהרג את אביו או אימו על מנת לירש אותם, האם יירשם. תודה שפנית אלינו עם שאלה זו מכיון שהשאלה הזו כואבת וגם מאד נוגע למעשה מכיון שאיסור הזה לא ידוע מספיק לציבור, אני אישית מכיר סיפורים דומים, שאנשים חושבים שעושים חסד עם קרוביהם ובאמת רוצחים אותם ר"ל. תקותי שיתפרסם האיסור הזו בקרב ישראל וכולנו יזכו לראות את משיח צקינו ותחיית המתים במהרה בימינו אמן.
עכשיו יכנס לגופו של התשובה. רציתי להביא מה שראיתי בספר המצוין חשוקי חמד הביא הגר"י זילברשטיין שליט"א מעשה שאירע בחו"ל, באשה שנתקפה בהתכווצויות. בעלה הרופא הזריק לה אמפולה של אופטלגין, והאשה ל"ע נפטרה. המשטרה שבדקה את נסיבות המוות גילתה שכמות האופטלגין היתה גדולה, ולפיכך היא נפטרה. התובע הכללי האשים את הרופא בגרימת מות לאשתו מתוך רשלנות וכלא אותו. השופט העלה גם חשד של גרימת מות מתוך כוונה לא טהורה, שכן האשה היתה עתירת נכסים ונשואה לרופא בזיווג שני. השופט, בדברי החשד, מציין את דברי אליהו הנביא שאמר לאחאב: "הרצחת וגם ירשת!" [מלכים א, כא יט]. ומבקש לדעת מה דעת התורה בנידון.
והשיב הגר"י זילברשטיין שליט"א דתחילה יש לדון מה דינו של בן שהרג את אביו במטרה לירש אותו, האם יירשנו. והנה נאמר ברמב"ם [פ"ז מממרים הי"ד]: בן סורר ומורה, הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהם, שאע"פ שאביו גרם לו סקילה הרי הוא יורש כל נכסיו. והקשה הרדב"ז: וא"ת מאי למימרא, וכי בר קשא דמתא [מושל העיר] לירות. [כלומר, פשיטא שהאב יורש נכסי בנו, כי אם לא יירש מי יירשנו, הרי לבן סורר ומורה אין יורש אחר]. ויש לומר דסלקא דעתך אמינא כיון שאין לו יורש אלא אביו, ניחוש שמא עיניו נתן האב בממונו של הבן, ולפיכך לא מחל ונסקל, וליתקנו רבנן דלא יירשנו אביו משום "והייתם נקיים" [במדבר לב, כב], קא משמע לן דלא חיישינן להכי, ואביו יורש, עכ"ל.
לאור פירוש הרדב"ז יש מקום לומר שדוקא אב הגורם סקילה, לבנו הסורר והמורה, יורש את בנו, מכיון שהאב נהג כדין תורה שציותה לסקול, וגם לא חייב למחול לו. מה שאין כן בן שרצח את אביו כדי ליורשו, עלינו לשלול ממנו את הירושה. ואפילו במקרה דידן, שהבעל חשוד בגרימת מות לאשתו כדי ליורשה, יש לחוש לרינון ולהפקיע ממנו את הזכות ליורשה בגלל, "והייתם נקיים", ואותה הו"א הנזכרת ברדב"ז תשאר בנידוננו למסקנא. ואם תאמר מי יירש את הנרצח. יש לומר שהיורש הבא בתור אחר הרוצח הוא יירש.
וכדוגמת מה שמצאנו בשו"ע [חו"מ סימן רפג ס"ב] וז"ל: ישראל שהמיר, יורש את קרוביו הישראלים. ואם ראו בית דין לאבד ממונו ולקנסו, שלא יירש שלא לחזק ידי רשעים הרשות בידם. ואם יש להם בנים תינתן ירושת אביהם המומר להם, עכ"ל.
ומצינו גם במסכת ב"ק [קח, ב] שהגוזל את אביו ונשבע לו לשקר שלא גזל, ואחר כך מת האב, והבן הגזלן הוא יורש ורוצה לכפר על הגזילה והשבועה, ישלם את הקרן והחומש לבנים שלו. כלומר, אילו היה האב קיים היה משלם לו, ועכשיו שמת יקבל בן בנו את התשלום מדין ירושה. הרי שמדלגים על ירושת הגזלן, ומעבירים את הירושה [של הקרן והחומש], לבא אחריו בתור [יעו"ש בתוס' ד"ה לבניו]. כך שגם בנידוננו יש מקום לומר שיש לדלג על הרוצח, ולהעביר את הירושה לבא אחריו בתור [ויעויין בספר דבר יהושע (ח"א סימן ק) שהסיק כן להלכה].
אמנם, כשאמר הגר"י שליט"א דברים אלו לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, דחה אותם, וכתב להסביר את דברי הרמב"ם ושאלת הרדב"ז באופן אחר. ע"ש. ומ"מ, לדינא סיים החשוקי חמד דמעיקר הדין רוצח יורש את יורשו הנרצח, ולכן הרופא יורש את אשתו למרות החשד והלעז שהרג כדי ליורשה. אך יש רשות לבית דין לתקן תקנה, [אם ימצאו לנכון לעשות כן], שהרוצח את מורישו תופקע זכותו ליורשו. וכשם שמצינו שרשות ביד בית דין לקנוס משומד שלא יירש נכסי מורישו הישראל, ומעבירים את הנחלה לבנו [אם הוא יורש ישראל] או לאחיו, כך הזכות ביד בית דין לקנוס רוצח ולהעביר את הנחלה ליורש הבא אחריו. עכת"ד. וכדברי הגריש"א זצ"ל מבואר באור שמח ע"ד הרמב"ם [שם] ושכן מבואר בספר שמואל ב' [יד, פ"ז] בפסוק "והנה קמה כל המשפחה". וברד"ק שם כתב שהרוצח יורש את הנרצח, ולכן לר"י בסנהדרין [מח,ב] ירש אחאב את נבות.
אמנם, בצפנת פענח [הלכות מתנות עניים פ"ד סוף ה"י] דקדק מדברי הרמב"ם כדברי הגר"י זילברשטיין שליט"א שדוקא בבן סורר יורש דכדין עשה האב שגרם מיתה לבן, אבל ברוצח או בגורם לו מיתה שלא כדין אינו יורש. ע"ש.
לכן יש לעשות פשרה כיון שיש כאן מחלוקת ועדיף על ידי בית דין
