לכבוד ידידי היקר והנעלה, לן באוהלה של תורה, חריף ובקי טובא הגאון ר' גמליאל רבינוביץ שליט"א אבן יקרה בעיר בני ברק יע"א. באשר שאלני האם אפשר להקל לכתחילה לשמוע הבדלה דרך הטלפון למי שחושש שלא ידבק מה'קורונה' או שנמצא בבידוד וכדו'. בשאלה זו יש לדון אם השומע דרך טלפון נקרא שומע מפי אדם בר חיובא. וכבר בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' נד) דן בזה ואביא מד' שם: בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' עב), דן במי ששומע דרך הטלפון קול שופר בראש השנה, ומקרא מגילה בפורים, אם יוצא ידי חובתו, וכתב, שנראה פשוט שלגבי תקיעת שופר לא יצא, שזה דומה למה ששנינו (ראש השנה כז:) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות, אם קול שופר שמע, יצא. ואם קול הברה שמע, לא יצא. וכן כאן שהקול שעל ידי הטלפון דרכו לצאת כשהוא מעורב, ולא כקולו של האיש המדבר ממש, ובודאי שגם קול השופר יהיה מעורב וישתנה כדרך הברת הטלפון, לפיכך לא יצא. אבל לענין מגילה, חקרתי בכל הצדדים שכתב הרב השואל, ולא מצאתי כדי לאסור, שבאמת במגילה לא נפסל קולו של הקורא אם נתעבה בהברת הטלפון בשמיעה בריחוק מקום. והגאון רבי יוסף ענגיל בספר גליוני הש"ס (ברכות כה:) דן בדבר שמיעת שופר ומקרא מגילה על ידי הטלפון שנתחדש מקרוב, וכתב, ובזכרוני שראיתי בספרי המחקרים הטבעיים שאין הקול של המדבר עם חבירו הוא הבא לאוזן השומע, אלא קול המדבר מרעיד חלק האויר הסמוך לפיו, וחלק זה לסמוך אליו, וכן הלאה כסדר הזה עד שנרעד חלק האויר שבאוזן השומע, ולפי זה כל השמיעה היא רק בגדר גרמא, וכמו שאמרו בחולין (טז.) שכח שני גרמא בעלמא הוא, נמצא שכל שמיעה היא על ידי דבר אחר, ואינו הקול של המדבר עצמו. ומ"מ נראה שאין לנו לדון משמיעה רגילה לשמיעה שעל ידי הטלפון, ששמיעה רגילה אע"פ שהיא גרמא, על ידי חלקי האויר שמתנודדים זה מזה, עכ"פ הואיל ודרך השמיעה וטבעה בכך, שפיר נחשבת לשמיעה, משא"כ בשומע דרך הטלפון שאין דרך טבע השמיעה בעצמותה בכך. וכיוצ"ב כתב בשו"ת חיי אריה (סי' ל), שאין יוצאים ידי חובת שמיעת קול שופר דרך הטלפון, שכל מצוה שכתבה התורה לעשות בכוונה, עשיית המצוה על ידי שינוי וגרעון ממה שדרך רוב בני אדם לעשותה, פוסלת אותה. ובאמת שלפי ד' מומחים הבקיאים בטכניקה של החשמל, הקול הנשמע למאזינים דרך הטלפון או הרם-קול, אינו קולו של המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר הבא על ידי זרם חשמלי באמצעות 'ממברנא', ואם כן ממילא אי אפשר לצאת ידי חובת שמיעת קול שופר או מקרא מגילה דרך הטלפון או הרם – קול. וכמו שכתב כיוצ"ב בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' רעו) שנשאל שם בדין הקורא את המגילה במערה, ואחר שומע מרחוק הבת קול של הקריאה, ולא ששמע קול הברה אלא בת קול ברור, מהו שיצא ידי חובתו. והשיב, אפשר שמכיון שצריך שומע ומשמיע לצאת ידי חובה, ואותו בת קול שנעקר ופרח באויר אין לו קשר עם המשמיע, לא יצא. רמז לדבר "מפיו יקרא אלי". וכעין ראיה לזה ממה שאמרו (חולין קז.) האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידיים, דלא אתו מכח גברא. וכ"כ הגאון רבי שלום וידר בשו"ת ירושת פליטה (סי' ו) שאין יוצאים ידי חובת שמיעת קול שופר או מקרא מגילה דרך הטלפון והמקרופון והרם – קול, משום שהקול הנשמע דרך מכשירים אלה, אינם קול המדבר עצמו, אלא כח הבל פיו של המדבר דוחק זרם חשמלי על הטס ('ממברנא') אשר שם, ומשמיע קול אחר חדש כדמותו כצלמו, ואם כן איך יתכן לצאת ידי חובת מצוות אלו על ידי הקול של הטס שאינו בגדר אדם בר חיובא, ע"ש. וכ"ה בשו"ת יבי"א (ח"א חאו"ח סי' יט אות יח), בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, שפסק שבאמת אין יוצאים ידי חובת מקרא מגילה דרך הרם – קול, מהטעם האמור, שהקול הנשמע דרך הרם – קול אינו קול האדם המדבר, אלא קול הנקלט על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא, וממילא אין כאן שמיעת מקרא מגילה מאדם בר חיובא. וכ"ה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סוס"י לט). וכ"כ בספר שובע שמחות (עמ' עח, בשם האדמו"ר מליבאוויטש).
