הנה מקור המנהג לערוך סדר לימוד בליל הברית הוא ע"פ המבואר בזוה"ק (פ' לך לך, דף צג) בההוא ליליא כנס ההוא גברא כל הנו רחמוהי, וכל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא, ולא הוה מאן דנאים, ע"ש. ומנהג ברית יצחק הובא גם במחזור ויטרי (עמ' 627) וכתב שם שמנהג אבותינו תורה היא, ע"ש. וכ"ה בארחות חיים (הל' מילה). והובא מנהג זה גם בכללי המילה לר"י הגוזר. וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קסט) שמנהג טוב שכל הלילה שלמחר נעשית המילה, לומדים תלמידי חכמים בבית אבי הבן, ע"ש. ובדגול מרבבה (יו"ד סי' קעח ס"ג) ציין מקור לכך מהגמ' (ב"ק פ. שם תוד"ה ישוע הבן) שכתב בשם ר"ת דהיינו סעודה שעושים על שם שנושע הולד ונמלט ממעי אימו ופירש דקאי על לילה שלפני המילה. ובארחות חיים (שם) כתב שהסנדק בא ונותן מעות ליולדת וכו', ע"ש. ובמטה משה (ענייני מילה, פ"ד) כתב, שנוהגים להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני, והטעם לפי שהשטן מכוין להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה, לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנום, וסמך לדבר "ואתה את בריתי תשמור", שבשעת הברית צריכין שמירה. ונוהגים לעשות שמירה ליולדת ולילד תיכף אחר הלידה, ובפרט בליל המילה, ע"ש. ומרן החיד"א בשם הגדולים (ח"ב אות ז ס"ק מג) כתב על מהר"ר צמח צרפתי שהיה חולה כשנתיים בדמשק, ואתרחיש ליה ניסא, וכמו רגע חזר לבריאותו, וסיפר, כי נגלה אליו אליהו ז"ל ואמר לו שיקבל על עצמו ללמוד כל ליל ברית מילה לכל הילודים בעיר ויתרפא, וקיבל עליו ותיכף נתרפא, ומהיום ההוא כך היה מנהגו, לילך בכל לילה שלפני המילה במקום שיהיה, ולעסוק בתורה כל הלילה, ע"ש. ומלשון כמה ראשונים מוכח שהיה מנהג זה דווקא בבית היולדת שהיה התינוק נמצא שם. וכן מבואר בא"ר (סי' תרמ ס"ק יט) שסעודה זו עושים דווקא בבית היולדת, ע"ש. וכן מבואר בספר כתר שם טוב (ח"א – ב עמ' תקעח הע' תרסז) שכן מדוקדק מד' הזוהר, ע"ש. ואמנם נראה שאינו מעכב, ואם יש אונס מסויים שאי אפשר שיהיה התינוק באותו מקום, אפשר לומר את סדר ברית יצחק גם ללא נוכחתו, שהרי כל הענין הוא משום שמירה ושמירה מועילה אף שהתינוק לא נוכח במקום, דמ"מ מועיל זכות הלימוד להגן על התינוק מפני פגעים.
