בשו"ת הרשב"ש (סי' שכ) כתב, אין נכון שהכתובה תהיה ברשות הבעל שהרי אם תקניטנו יקרענה, ותהא קלה בעיניו להוציאה, ע"ש. והעתיקו דבריו כמה אחרונים. וכן בספר משא חיים להגר"ח פאלג'י במנהגים (מערכת כ אות קי) כתב וז"ל, מנהג עירנו שנותנים הכתובה לשמור לצד קרובי הכלה, ע"ש. ועי' ביפה ללב (סי' סו אות ג) שכתב כד' הרשב"ש. ובספר נתיבות השלום (נתיב כ סע"ה) כתב, שאין להשאיר הכתובה ביד הכלה משום חשש שמא תאבד. ויתן לקרובותיה וכו', ע"ש. וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי (ח"ב סי' מט), ע"ש. והוא חשש אחר. ובקונטרס מנחה לחיים (סי' ו אות כו) כתב שהגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה שיש לשמור את הכתובה בבית הורי הכלה, ואחר אריכות ימים ושנים יש לשמור בבית אחות האשה או קרובותיה והיינו שתמיד הכתובה צריכה להיות שמורה בבית קרובי האשה, ע"ש. ויש שכתבו שכיום שיש העתק ברבנות, אין חשש אם תהיה הכתובה מונחת בביתם. ויש שכתבו שפעם שהיו מתחתנות בגילאים צעירים (12-13) היה חשש שמא הכלה תאבד כתובתה או הבעל יעלימה ולכן מסרו את הכתובה לאמה, אבל כיום שנישאות גדולות ואפשר לשמור כתובתן, עדיף שיהיה אצל הכלה מאשר אצל אחרים שאדרבה אצלם יש חשש יותר שיאבד. וכן ראיתי בקובץ זכור לאברהם (תשס"ה, עמ' תרפ) שכתב בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שהמנהג אצלם לשמור הכתובה אצל הכלה. ויש ששומרים אצל ההורים, ע"ש. וע"ע בספר מנחה לחיים (סימן טו אות כג) ששאל את הגר"ח קניבסקי שליט"א בזה הלשון: שמעתי כמה דעות היכן שומרים את הכתובה לאחר החתונה (אצל הורי הכלה, בבית החתן והכלה, וכו') כיצד נוהגים למעשה. והשיב הרב שליט"א: כרצונך, ע"כ.[ועי' בספר נפש חיה (מערכת ל אות יז עמ' פה) שכתב שאם ירצה הבעל לצלם אותה ולשמור אצלו, שפיר דמי]. ובספר אשרי האיש (ח"א אבן העזר עמ' פה) כתב שבבית משפחת הגרי"ש אלישיב נוהגים ע"פ הוראתו לשמור הכתובה בבית הורי הכלה, כי אם ישמרו בבית החתן והכלה, הרי היא קלה בעיני לגרשה, שמא יקרע את הכתובה, ואחרי אריכות ימים ושנים שלהם, יש לשומרה בבית אחות האשה, או בידי קרובותיה, היינו שתמיד צריכה להיות הכתובה שמורה בבית קרובי האשה, ואם הבעל אינו גנב, מותר לו לדעת היכן מונחת הכתובה אפילו בביתו, אולם המנהג שהכתובה מונחת בבית הורי הכלה או קרוביה, ע"כ. וכן הביא בספר פניני נישואין (עמ' פג) ששמע מהגר"ע אויערבאך שליט"א שהמנהג בבית הגרי"ש אלישיב זצ"ל על פי הוראתו שהכתובה אינה מונחת בבית הזוג אלא בבית הורי האשה, שאם הכתובה תהיה בבית הזוג הרי היא קלה בעיניו לגרשה, כי בכל שעה יכול הבעל לקרוע את הכתובה. והביא עוד שכתובת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היתה מונחת כל השנים בבית חותנו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל. אמנם הביא שם ששמע מהגרי"ש אלישיב שאם האשה תחביא את הכתובה בביתם באופן שהבעל לא יוכל למצוא, שפיר דמי, ע"ש. וע"ע בספר משפט הכתובה (ח"ז עמ' עד) בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א שכן נהג בעצמו, ושכן המנהג, ע"ש. וע"ע בשו"ת אגרות משה (ח"ג חלק אבן העזר סי' כו) ובשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רצה). ויש בזה גם ענין הלכתי שהכתובה תהיה אצל צד האשה באופן שלא יוכל הבעל לקחתה, שאם לא כן לא סמכא דעתא על שטר זה ובטלה הכתובה וכמו שכתב בספר משפט הכתובה (ח"ז עמ' עא), ע"ש. ואכן המנהג אצלינו כיום ליתן הכתובה במעמד החופה לאם הכלה בכדי שתשמור את הכתובה אצלה, וכן ראיתי נוהגים בזה כמה רבנים, ועל צבאם מרן הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א וכן כתב בספרו ילקו"י (חופה וקידושין, פ"ט סכ"ה) שיש למסור הכתובה לאם הכלה או לאחד מקרוביה והם שומרים אותם בביתם ולא בבית החתן והכלה, יעו"ש.
