ראשית נאמר שחשוב מאוד לכל ירא שמים לשמור את השבת עד זמן צאת השבת כדעת ר"ת כמבואר בספריו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בכמה מקומות (ראה יבי"א ח"ב חאו"ח סי' כא. ומשם בארה). וכן היה מזהיר בזה המון בשיעוריו הרבים. וכן נוהגים היום בהרבה בתים של יראי ה', ע"ש. ואמנם כל זה לגבי איסורים שהם מדאורייתא כגון הדלקת הנר להבדלה (ואגב, מותר להבדיל לפני צאת השבת כר"ת ואת הנר יכול להדליק קטן או מי שממילא לא שומר ר"ת, כ"כ בשו"ת עשה לך רב ח"ז סי' כא ועוד) הדלקת אור (שאינו 'לד' או לחלק מהפוסקים גם נורת 'פלורסנט') נסיעה ברכב וכו'. אבל איסורי דרבנן כגון הדלקת מזגן אף שיש לו נורת ביקורת, הדלקת נורות לד, כיבוי אור, נסיעה ברכב כאשר נוהג מישהו אחר שלא מקפיד להוציא השבת כדעת ר"ת, כמו נסיעה עם חבר, מונית או אוטובוס, פתיחת וסגירת רכב שיש בו אור, לקיחת מוקצה, לעלות במעלית וכו' [ונראה שאף אם לוחץ על הכפתור של הקומה שאליה רוצה להגיע אין בזה איסור דאורייתא מכמה טעמים] כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' רלד) שהרבה נוהגין היום כרבינו תם נהגו רק בדאורייתא ולא בדרבנן כמו בתשעה באב וכדו', ע"ש. וראה בספר טהרת הבית (ח"ב עמ' תקה בבאו') שכתב שאין צורך להחמיר כדעת ר"ת בדברים דרבנן ורק בדאורייתא נכון להחמיר, ע"ש (עי' בילקו"י מהדו' תשע"ג עמ' תשכג שכתב שלכתחילה יש לשמור צאת השבת כדעת ר"ת גם באיסורי דרבנן, ורק במקום צורך יש להקל ולכן מותר לנסוע ברכב במוצאי שבת, קודם שהגיע זמן ר"ת, כשהנוהג ברכב אינו מקפיד לשמור על זמן ר"ת, ונכון שלא יפתח את דלת המכונית שהרי בפתיחתו מיד נדלקת הנורה החשמלית, והמיקל גם בפתיחת הדלת יש לו ע"מ שיסמוך, וכן נהג מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שהיה נזהר מלפתוח הדלת, ע"ש שהעיר הראש"ל בעל הילקו"י שהוא פסיק רישיה דלא אכפת ליה והוא איסור דרבנן, לכן שפיר יש להקל בזה, ע"ש. ויש להוסיף ובפרט דאנן חזינן שהרב זצוק"ל בספרו טהרת הבית הנ"ל כתב שאין להקפיד כל כך באיסורי דרבנן כדעת ר"ת. ובאמת יש לומר דהיום שהנורות הם 'לד' ואיסורם מדרבנן בודאי שיכול לפתוח את דלת המכונית משום שהוא פסיק רישיה דלא אכפת ליה באיסור דרבנן דמשרא שרי לדעת מרן זצוק"ל, ויש להוסיף ולפלפל בזה עוד, ועוד חזון למועד). והגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל היה מדליק את האור בשינוי במוצ"ש ולא חושש בכה"ג אחר צאת הכוכבים קודם זמן ר"ת [ספר קדוש יעקב (עמ' 40). וראה עוד במנוחת אהבה (ח"ג עמ' תס) במילואים שכתב שהנוהגים להחמיר כצאת השבת כר"ת יש להם להחמיר גם באיסורי דרבנן שכיון שאוחזים שזה הוא שבת צריך להחמיר גם בדרבנן, ע"ש. ומד' כל הנ"ל מוכח דשפיר דמי להקל בזה]. וע"ע בילקו"י (יום טוב, עמ' תרמה) שכתב שהמיקל במלאכות דרבנן לפני זמן ר"ת, יש לו ע"מ לסמוך, בצרוף המנהג הקדום שהוא כדעת הגאונים, ע"ש. וכן עי' במש"כ בילקו"י (שבת א' עמ' תלה). והנה הדלקת האור ביום טוב איסורה מדרבנן משום מוליד, וכ"ש הדלקת אור 'לד'. וכעת ראיתי למרן בעל היבי"א זצוק"ל (ח"ד חאו"ח סי' מג אות ה) שכתב וז"ל, וחובה קדושה להיזהר והימנע מלעשות שום מלאכה במוצאי שבת ויום טוב, וכן מאכילה ושתיה במוצאי יוה"כ וכו', כי מי ירהיב עוז להקל באיסור סקילה ובאיסור כרת או אפילו לאו של תורה נגד כל הפוסקים הנ"ל, ע"ש. הרי שהחמיר בלאו של תורה ביו"ט לפני צאת השבת דר"ת (וגם מהכא אנו רואים דאסר דווקא לאו של תורה ולא איסורי דרבנן קודם צאת השבת כר"ת וכדכתב בספר טהרת הבית). וא"כ רק אם יש מלאכות דאורייתא, אין לעשותם אף ביו"ט עד צאת השבת כר"ת. הלכך להלכה, ראוי מאוד לשמור צאת השבת כדעת ר"ת, ואמנם כל זה במלאכות דאורייתא אבל במלאכות דרבנן מעיקר הדין לא צריך להקפיד כדעת ר"ת (והובאו דוגמאות למלאכות דרבנן בגוף התשובה). ולכן ביום טוב שהדלקת האור וכ"ש 'לד' וכן שאר המלאכות דהוי מדרבנן אין חיוב לשמור צאת יו"ט כדעת ר"ת.
