האם בכור נוטל פי שנים מביטוח חיים של אביו
בקונטרס "זכרון טוביה" [שם] כתב שאין הבכור נוטל פי שנים מכספי ביטוח חיים, כגון מה שמתחייבת חברת הביטוח שאם ימות תשלם ליורשיו סכום כסף קצוב כך וכך או תשלום קצוב לכל חודש, היות וזהו חוב שבא לאחר מיתה, ודומה למש"כ בגמ' [ב"ק מב, א] דשור שהרג אין הבכור נוטל פי שנים בכופר שחייב בעל השור, כיון שאינו משלם אלא לאחר מיתה. וכן פסק בספר חוקת משפט [פ"ה הערות נו].
קנה כרטיס הגרלה וזכה לאחר פטירתו, האם בכור נוטל פי שנים
מעשה באדם שקנה כרטיס הגרלה ונפטר, והיורשים חלקו את כל הנכסים, והבכור נטל פי שנים, לאחר החלוקה בדקו את כרטיס ההגרלה, ומצאו שהוא זכה בפרס גדול, והבכור דורש פי שנים מהזכיה, והאחים אומרים שזה ראוי, כיון שהזכיה הגיעה לאחר פטירת האב, הצדק עם מי.
אמרינן במסכת בבא בתרא [קכד, ב] ירשו שטר חוב, בכור נוטל פי שנים לרבי, ולרבנן אינו נוטל. וכתבו התוס' [ד"ה אין הבכור] מה שפירש הקונטרס (כוונתם לרשב"ם) גבי ירשו שטר חוב בכור נוטל פי שנים, שהשטר הוי הגוף, ומלוה הוי שבח, אין נראה, דא"כ אמאי אמרי רבנן דאין הבכור נוטל פי שנים, דכיון שיחלקו שטרות ויטול בשטרות פי שנים שהן הגוף, יטול גם השבח שיבוא אח"כ שהיא המלוה, דהא פשיטא דאחר שיחלקו כל השבח שיבוא מחלקו שהוא שלו. ע"כ.
והקצות החושן [ס"ק ו] תירץ את קושית התוס', דאפשר לומר דהרשב"ם ס"ל כדעת הרשב"א בתשובה [ח"ג סימן קלז] דאין חולקין בשטרות ומשום דאין גופן ממון, והובא בב"י [סימן קעו' טז] ע"ש. וא"כ ניחא דלרבי דנוטל בשבח שהשביחו קודם חלוקה, וכיון דשטר מוחזק הוא ועל פי השטר גובין הו"ל שבח נכסים ונוטל פי שנים, אבל רבנן דסברי דאינו נוטל בשבח שהשביחו קודם חלוקה, מש"ה אינו נוטל ממלוה בשטר פי שנים דלחלוקה אין כופין, כיון דאין גופן ממון והו"ל לעולם קודם חלוקה. לאור זאת יש מקום לדון אם כרטיס ההגרלה נחשב גופו ממון, דאולי רק שטר הלואה נחשב לאין גופו ממון, משום שגם אם ישרף, החוב נשאר בעין, ואם הלוה אדם ישר, ישלם את החוב גם בלי השטר, לכן השטר נחשב לאין גופו ממון, משא"כ כרטיס הגרלה אולי כיון שאם הכרטיס נשרף אבדו זכויותיו, נחשב לגופו ממון.
והנה לענין שטרות כסף דנו הפוסקים אם נחשב לגופו ממון, שלכאורה אינו אלא שטרות על הכסף והזהב שיש ביד הממשלה, ואמאי לא הוי דינם כדין שטרות שאין גופם ממון. ונאמרו בזה כמה תירוצים: בשו"ת רבינו משולם איגרא [חו"מ סימן טז] כתב שהגדר של גופו ממון, היינו אם הדבר שוה בעצם, או שאינו שוה אלא בגלל חוב שיש לו עליו, והראיה בזה הוא, כאשר יביאו עדים ששטר זה נשרף, אם הניזק יקבל את שווי השטר, נמצא ששטר זה אין גופו ממון, אבל אם לא יקבל הניזוק שטר אחר תמורתו, הרי זה סימן שגופו ממון.
בחזו"א [יו"ד סימן עב ס"י] כתב שלכך שטרות כסף גופם ממון, שכיון שיש להם דין מטבע לכל שומת העניינים, אין להם דין שטר, שלא אמרה תורה שטרות אין גופו ממון, אלא בהיותו דבר שעדיין אין לו ערך עצמי, אבל דבר שיש לו ערך עצמי ונכנס לגדר המטבע, הוי גופו ממון.
ולכאורה הנפקא מינה בין התירוצים הוא בכרטיס הגרלה, שלדברי רבינו משולם איגרא, יש לזה דין ממון, כיון שהחוב על הכרטיס, ואפילו אם ישרפו את הכרטיס לעיני עדים לא יקבל החזר, ולכן החלוקה חלה גם על הכרטיס וקיבל בה פי שנים, והזכיה נפלה בחלקו של הבכור, אבל לפי תירוץ החזו"א אין הדברים אמורים, אלא במטבע שאפשר לקנות עמו בשוק, אבל כרטיס הגרלה, אינו בכלל החלוקה, והזכיה נחשבת לראוי. [חשוקי חמד].
מיהו, בזה"ז הטעם שמפעל הפיס אינו נותן אפשרות לזוכה לגבות ללא כרטיס הוא מכח "חוק משרד האוצר", הדורשים מהרוכש כרטיס הגרלה שימסור ג"כ את מספר תעודת הזהות שלו, והם מדפיסים אותו על גב הכרטיס מיד ברכישתו, ואם על הכרטיס מופיע מספר תעודת זהות אחר אינו יכול לגבות את הפרס אם זכה. ולפ"ז יתכן מאוד שאם יבואו הבנים עם כרטיס הזוכה של אביהם, מפעל הפיס לא יתנו להם את סכום הזכיה. וצ"ע.
מאידך, בקונטרס "זכרון טוביה" העלה שכרטיס הגרלה שהשאיר אביהם חשוב כשטר חוב ו'לאו הני מעות דשבק אבוהון' ואין הבכור נוטל בו פי שנים, וכן העלה בספר חוקת משפט [ח"ה ביאורים מח].
האם אגרות חוב ממשלתיות חשובים ראוי או מוחזק
הפת"ש [ס"ק ה] הביא תשובת נודע ביהודה [קמא חו"מ סימן לד'] שכתב להשואל, "מה שנסתפק בקאמער אובליגאציאהן (אגרות חוב ממשלתיות) אי מיקרי ראוי או מוחזק לגבי בכור, לא ידעתי מקום ספק ובודאי ראוי מיקרי, וכי יש לחלק בין חוב לחוב, והרי אנו רואים שאין השער מן ה"אובליגאציאהן" שוה והוא עולה ויורד לפי הזמנים כו'. ואפילו לדעת הראב"ד [המובא בטור] דבמשכנתא אפילו באתרא דמסלקי מיקרי מוחזק, וכאן המדינות ממושכנות לאלו החובות, מ"מ בגבו מעות בסוף מודה הראב"ד, והרי בזה גובים מעות בסוף, ע"כ אין ספק דמיקרי ראוי ואין הבכור נוטל בזה פי שנים". ע"ש.
