איתא בפרק חבית (קמה.) דכבשים שסחטן לגופן מותר, ע"כ. אלמא שכל שאינו צריך למשקה, אינו נקרא מפרק. וכ"כ בחידושי הרשב"א (שבת קמה: ד"ה ולענין כבשים ושלקות). ומרן בש"ע (סי' שכ ס"ז) כתב, לסחוט כבשים ושלקות, אם לגופם שאין צריך למים ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה, אפי' סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל, מותר. ואם צריך למימיהם, מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל, אבל אם אין בה אוכל, אסור וכו', ע"ש. והמ"ב (שם ס"ק כד) כתב, שאע"פ שסוחט בקערה ואין המשקה הולך לאיבוד, מ"מ כיון שאינו מכוין בשביל המשקים, איננו בכלל מלאכה, ע"ש. וכ"כ העולת שבת (שם ס"ק יח). ואם כן, גם כאן שאינו צריך לשמן והסחיטה היא לתקנם לאכילה, שרי [והטעם שאין בזה בורר כתב בקצות השלחן (סי' קכו בדי השלחן, ס"ק יט) דהוא משום שהמשקין הנבלעים באוכל אף הם נחשבים כאוכל עצמו (כדמצינו בסי' רב ס"י שיש אומרים שברכת המים כברכת הפרי). ולכן הוא כמין אחד שאין בו ברירה, ע"ש. וראה עוד בשו"ת אז נדברו (ח"א סי' נד אות ב) ובאגלי טל (בורר, ס"ק י) מש"כ בזה]. הלכך להלכה, מותר לסחוט דג (או שניצל) בשבת מהשמן הבלוע בו, כאשר אינו מעונין בשמן מחמת שאינו אוהבו וכדו'.
