הלכה פסוקה היא, ש"סרסור" [מתווך] מקבל שכר בעד פעולתו, כדברי המשנה במסכת בבא בתרא [פז, א]: "המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו, אם עד שלא נתמלאת המדה – למוכר. משנתמלאת המדה – ללוקח. ואם היה סרסור ביניהן, נשברה החבית, נשברה לסרסור". ופירש רש"י, כי מהותו של "סרסור" היא: "לקנות מבעל הבית ומוכר לאחרים ומרוויח", כלומר, ה"סרסור" הוא המתווך בין הקונה למוכר, ובתמורה לתיווך זה, הוא נוטל דמי תיווכו ע"י העלאת מחיר החפץ הנמכר לקונה.
דיני "סרסור" הובאו בשו"ע חו"מ בסימן קפה' ושם כתב הרמ"א [סעיף י'] כי השדכן הוי כמו סרסור [וה"ה למתווך]. אמנם, ישנו חילוק בדין המתווך, שאם אדם שכר מתווך, דינו "כפועל", ואם המתווך הציע את עצמו, דינו "כיורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשותו" [כ"כ הגר"א בסימן פז אות קיג' ח"מ]. ונ"מ לעניין שכרו של המתווך, שאם דינו כפועל, חייב לשלם שכרו ביומו וג"כ חל איסור "הלנת שכרו", משא"כ אם דינו "כיורד לשדה חברו" וכו', לא חלים דינים אלו [עיין בספר הליכות ישראל סימן א'].
בנידון שלפנינו, חברך מעולם לא העלה בדעתו לשכור את ראובן כמתווך, וא"כ אינו חייב לשלם לו ביומו, וכן אינו בדין "בל תלין". מעתה יש לדון האם בכלל חייב חברך לשלם לחברו ראובן.
הצד לחייב את חברך לשלם הוא עפ"י מה שכתב הרמ"א בחו"מ סימן רסד' [סעיף ד'] וז"ל : וכן כל אדם שעושה עם חברו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא ציותך אלא צריך ליתן לו שכרו, עכ"ד. וכן כתב בספר פתחי חושן – [שכירות פרק יד ס"ק ז] שאין חילוק בין אם הוא חבירו הטוב או קרובו או דודו או בן דודו, וכיוצא בזה כתב בשו"ת מהר"ש ענגיל [ח"ג סימן טו].
אולם חברך טוען "אני חשבתי שאתה עושה זאת בתורת ידידות ובמתנה שהרי אתה בכלל לא מתווך במקצוע, ואפילו תאמר שאתה כמו מתווך לא עשית מעשה תווך כלל [כגון להתעסק עם שני הצדדים עד שיגיעו למעשה הקנין וכו' כנהוג אצל מתווכים], מסירת פרטים בעלמא, אינו חשוב מתווך, ולא עלתה בדעתי שתחייבני שכר על כך [עפ"י מה שכתב הנתיבות בסימן יב אות ה' בד"ה "מחילה א"צ קנין"] ועוד שמרן השו"ע לא הזכיר דבר בעניין זה". מיהו צריך לדעת שכל הדיון הוא רק באופן שהיה דעתו של ראובן מתחילה ליטול שכר על תווך זה, שאל"כ אין לו דין 'יורד'.
אולם מובא בגמ' בבא מציעא [קא, א]: איתמר, היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות, אמר רב שמין לו, וידו על התחתונה [אם השבח יתר על הוצאה יש לו הוצאה, ואם הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא שבח] ושמואל אמר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה. אמר רב פפא, ולא פליגי, כאן, בשדה העשויה ליטע, כאן, בשדה שאינה עשויה ליטע. וכך נפסק בשו"ע חו"מ סימן שעה' [סעיף א'].
ומעתה יש לחקור בדין מתווך מהו עיקר מלאכתו, האם עצם מסירת הפרטים או שצריך המתווך ג"כ לקשר בין השנים ולהשתדל בניהם בכל מיני שכנועים וכו'. בספר משפטי התורה להרה"ג הרב שפיץ שליט"א [ח"ב סימן לד] כתב שפעולת המתווך היא עצם הצעת הפרטים לצדדים וגרימת קרוב ביניהם ע"י הדיבור בין השנים וכו', אבל מסירת מידע בלבד עבורו ללא כל התערבות ביניהם אין צריך לקבל שכר כמתווך על כך, ע"כ. וכן כתב בספר פתחי חושן [שם ס"ק י'] שהמודיע לפלוני שיש דירה במקום פלוני מבלי למסור פרטים יסודיים ממחיר הדירה וכו', ודאי שאין הוא בגדר מתווך גמור, ע"כ. ובנידון שלנו ראובן רק הציע הדירה ללא שום השתדלות בין השנים, ובודאי שאינו בגדר מתווך גמור לאור הנ"ל, ואפילו נאמר שסוף סוף עשה לו טובה כדברי הרמ"א הנ"ל, מ"מ חברך מוחזק הוא ואיך נוציא ממנו ממון ללא ראיה ברורה, ואפילו אם נרצה לחייב את חברך, אין הוא חייב לשלם יותר ממה שמשלמים לכל מיני סוכנויות שמספקים מידע לציבור עבור דירות וכדומה כגון "ישא ברכה" וכדומה, ותו לא.
העולה לדינה: כיון שיש אומרים שאין לך דין של מתווך כלל, ויש אומרים שלך אינו בגדר מתווך 'גמור', אך מ"מ מתווך מעט הוא כן חשוב. ולכן לשלם לך שכר תווך מלא בודאי שאין חברך חייב בכך, אלא שיתכן שחברך צריך לשלם לך שכר סימלי על עצם הראותו מקום הדירה, ונ"ל שחברך ישלם לו שכר מסירת מידע בעלמא כפי שנהוג לשלם לאותם סוכנויות המספקים מידע לצבור שזה בדיוק מה שעשית סיפק מידע בעלמא ללא קירוב דברים וכדומה, וברור שאין כאן שום איסור של "בל תלין" ולא ביטול עשה של "ביומו תתן שכרו".
