מקור: גמ' ב"ב [קמא, ב] ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי להאי דמעברת, אמר רב הונא הוי מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה. איתיביה רב נחמן לרב הונא האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה. אמר ליה משנתינו איני יודע מי שנאה, וכו'. ולימא ליה דאמר לכשתלד, רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא אף לכשתלד לא קנה דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה, לכשתלד קנה. ורב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה.
גמ' [שם קמב, ב] אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה. ואם תאמר משנתינו, הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימר לך באפייהו המזכה לעובר קנה, והלכתא המזכה לעובר לא קנה.
ובב"י כתב דאיכא לעיוני דכי אסיקנא והלכתא המזכה לעובר לא קנה אם הוא מטעם דרבי יוחנן סבירא ליה הכי או הוא מטעם דרב נחמן סבירא ליה הכי. שאם הוא מטעם רב נחמן אם כן אית לן למימר דלכשתלד קנה וזהו דעת הרא"ש [סי' ה]. וכן כתב רבינו ירוחם [ני"ז מט ע"ג]. [וכן דעת הר"ח והרשב"ם הובאו בקצוה"ח ס"ק ב].
אבל הרי"ף [סו, א] לא הזכיר דברי רב נחמן שאמר לכשתלד קנה, וגם הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות מכירה [ה"י] לא הזכירו, ונראה שדעתם כרבי יוחנן, וכיון שלא הזכיר רבי יוחנן שאם אמר לכשתלד קנה אלמא דל"ש ליה בין אמר לכשתלד למזכה סתם.
נמצא שדעת הר"ח, רשב"ם הרא"ש ורבנו ירוחם – המזכה לעובר לא קנה ואם אמר "לכשתלד" קנה, וכ"כ הרמ"א.
דעת הרי"ף והרמב"ם – המזכה לעובר לא קנה אפילו אם אמר "לכשתלד", וכ"פ השו"ע.
האם רק אב יכול לזכות לבנו עובר או גם אמו
בפ"ת [ס"ק א] הביא דברי הבאר היטב [סק"ה] שכתב בשם המבי"ט [ח"א סימן של"ט], הא דבבנו קנה דוקא אם זיכה לו האב כו', ועיין בתשובת שבות יעקב [ח"א סימן קי"א], נראה שחולק על המבי"ט וס"ל דאמו שוה לאביו. גם הביא [שם] בשם המבי"ט [ח"ב סימן קל"ז] דה"ה דבר שלא בא לעולם אדם מקנה לבנו ולבתו, דדבר שלא בא לעולם או לדבר שלא בא לעולם כי הדדי נינהו, והאריך בזה, ולבסוף תמה עליו [השבו"י] מדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות זכיה [הלכה י"ז שהובא בשו"ע אה"ע סימן נ"א] דמבואר בהדיא דאפילו גבי בנו ובתו אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ומסיים דצ"ע, ע"ש היטב.
נמצא – לדעת המבי"ט האב יכול להקנות לבנו עובר, וה"ה שיכול האב להקנות לבנו דבר שלא בא לעולם, ואילו אמו אינו יכולה להקנות לעוברה, וה"ה דבר שלא בא לעולם.
דעת השבות יעקב לגבי עובר בין האב ובין האם יכולים להקנות לו, ולגבי דבר שלא בא לעולם האב והאם אינם יכולים להקנות לבנם.
האם אפשר להתחייב למי שלא בעולם
בספר יד מלאכי [כללי הדינים כלל קכז] כתב דאע"ג שאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם, מ"מ יכול להתחייב למי שלא בא לעולם, דלשון חיוב מהני כיון שהמתחייב מיהא ישנו בעולם, [שו"ת גנת ורדים חא"ה כלל ד' סי' ה']. ויש לעיין אם זה מדין נדר.
ברעק"א [ס"א] כתב שניתן להקנות לעובר "בקני על מנת להקנות" כדאיתא בנדרים [מח, ב], דהיינו שיקנה לראובן על מנת שיקנה לוולד לאחר שיוולד. (וכמובן שראובן לא קנה אלא על תנאי זה).
האם עובר זוכה בירושה שבאה מאליה
בגמ' בבא בתרא [קמא, ב] אקשינן על רב נחמן מדוע לא אמר לרב הונא שהמשנה שלנו היא דעת רבי יוסי דאמר עובר קני, דתנן עובר פוסל (ביבמות סז, א' לגבי בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת שעבדיה לא יאכלו בתרומה מפני חלקו של עובר וכו') ואינו מאכיל דברי רבי יוסי, ותירצו דשאני ירושה הבאה מאיליה [דקנה לרב הונא]. למסקנה לשיטת רב הונא ירושה הבאה מאליה העובר זכה ואילו דעת חכמים שלא זכה.
דעת הרי"ף, הרמב"ם והרמב"ן דהלכה כחכמים שאין זכיה לעובר אף בירושה הבאה מאליה.
דעת הראב"ד, הרא"ש והתוס' דהלכה כרבי יוסי שיש זכיה לעובר. מח' בדבר ואין להוציא.
האם אפשר לקדש עובר נקבה
מובא בשו"ע אבן העזר הלכות קידושין [סימן מ' ס"ח] האומר לחבירו: אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי, אינו כלום ולהרמב"ם וקצת מפרשים, אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר, הבת מקודשת, וצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתולד, כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי. עכ"ל.
והנה לכאורה משמע דהקידושין ודאי הם, אף על גב דקי"ל המזכה לעובר לא קנה, שאני קידושין דהאב בעולם והוא זוכה בכסף קידושין. מיהו, קשה בחו"מ סי' ר"ט פסק אם אמר מה שתלד פרתי מכור לך ואפילו אם הפרה מעוברת לא קנה, ודוחק לומר דשם איירי כשלא הוכר העובר.
ובפרישה ובח"מ הקשו קושיא זו, והרמב"ם שם לא כתב לא קנה, וכאן ס"ל נמי דמקודשת, והטור שכתב שם לא קנה, ס"ל כאן דאינה מקודשת, והמחבר י"ל מ"ש כאן מקודשת היינו לחומרא אמרינן מקודשת, אבל לאו ודאי קידושין הם, דלרוב פוסקים אינה מקודשת, דהא הרי"ף והרא"ש השמיטו סוגיא זו, ותוס' והראב"ד והר"ן כתבו דאין הלכה כראב"י בזה, וכן המגיד כתב בזה שיש לחוש לדברי הרמב"ם, ש"מ רק לחומרא אמרו. [ב"ש ס"ק יב].
האם אפשר לזכות לבן בנו
הרמ"א פסק כדברי הרא"ש שהמזכה לנכדו לא קנה. ובסמ"ע [ס"ק ג – ה] נקט שאף אם הקנה לנכדו בפירוש כשהוא עובר לא קנה, דאין דעתו של אדם קרובה לנכדו. ואילו הגרעק"א הביא בשם המהרי"ט שחולק על הסמ"ע בזה וסובר דדעתו של האב קרובה גם אצל נכדו ושפיר זוכה לו. ובתרומת הדשן [סימן שנ'] חידש עוד יותר מזה דאף לבת בנו אדם זוכה. ובקצוה"ח [ס"ק ד] הקשה על דברי הרמ"א שפסק בדעת הרא"ש דאין דעתו קרובה אצל נכדו ואילו הרא"ש בעצמו הסכים לדעת תרומת הדשן שדעתו קרובה אצל נכדו. ותירץ השבות יעקב [פ"ת ג] שהרמ"א סתם כדעת הרא"ש הואיל ויש ספק בדבר אין להוציא מידי המוחזק.
