האם יש חיוב לומר את התפילה בכניסה וביציאה מבית המדרש?

הנה מקור דין זה הוא במשנה (ברכות כח:) רנב"ה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו וכו'. ובגמ', ת"ר בכניסתו מהו אומר, 'יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי. ולא אומר על טמא טהור, ולא על טהור טמא. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו מהו אומר, 'מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים, אני משכים לד' תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים. אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת', ע"כ. ובירושלמי (ברכות לג.) הנוסח הוא אחר. וז"ל, בכניסתו מהו אומר, 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי שלא אקפיד כנגד חביריי ולא חביריי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא'. וביציאתו מהו אומר, 'מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות, שאני עמל והן עמלים, אני שוקד והן שוקדים. אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת שנאמר (תהלים טז, י) "כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת"', ע"ש. ועי' באבות דר"נ (פכ"א, ב) דאיתא התם מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ושונה ונזכר לו מה שעשה בילדותו [משום שהיה בן ארבעים שנה כשהתחיל ללמוד כדאיתא לעיל פ"ו. בנין יהושע. וביעב"ץ שם פירש, מעשה נערות כשהיה ע"ה אמר, מי יתן לי ת"ח וכו'. פסחים (מט.). מ"מ צניע ומעלי הוה כדאיתא בכתובות (סב:), ע"ש]. אמר, 'מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות בשוק', ע"כ. ובטעם התפילה כתב המאירי (שם) שאדם צריך לחדש תפילה על כל דבר שהוא רואה בעצמו שהוא צריך לעזר אלוקיו, ואז יתמיד מחשבתו בעבודת ה' באין פירוד, ע"ש. פירוש הגמ' ופרש"י (שם ד"ה ולא אכשל וישמחו חברי) על כשלוני, הרי רעות שתיים, שיבואו על ידי שאגרום להם שיענשו, ע"ש. ועי' בברטנורא (שם) שכתב שרק זאת הרעה שחבריו נעשים על ידו, ע"ש. וע"ע בתוי"ט (שם) שפירש דעצם הטעות אינה רעה כיון שחבריו רבים הם, והלכה כמותם, ע"ש. והב"ח (סי' קי ד"ה הנכנס) כתב, ויש מפרשים וישמחו בי חברי מילתא באנפי נפשא היא ותרתי קאמר. חדא, שלא אכשל בדבר הלכה. ואידך, תחזקני שאומר בבית המדרש דברים הגונים ע"פ דרכי התורה עד שישמחו חברי על טוב שכלי. וכן ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם איכא לפרש בשני פירושים, ע"ש. וכן פירש המהרש"א (שם) דישמחו בי חברי היא תפילה נוספת שישמחו חבריו בדבריו. ועי' בב"י (סי' קי) בשם מהר"י אבוהב כעין זה. ועי' בתפא"י (שם בועז אות ב) שיישב פירוש רש"י. ובשו"ת חתם סופר (סי' ריח והובא בענף יוסף ברכות שם) הקשה, איך נתיירא רנב"ה שישמחו חבריו בתקלתו ח"ו ושימצאו אנשים כאלה בחברת חכמים תמימי המעלה. וגם למה לא חש על כשלון ההלכה עצמה, ורק על שישמחו בו חביריו. וע"ש מה שפירש. שו"ר בספר אגן הסהר (ח"א, עמ' 615 הע' 254) שכתב דלפי ד' רש"י דלעיל מתבארים ד' רש"י במסכת ב"ק (צח:) שרב חסדא ביקש מרבה שלא יגלה לתלמידיו שמצא ברייתא שלא כדבריו. ופרש"י משום שישמחו בתקלתו. והוא חידוש נפלא שעדיף שלא לגלות להם את האמת כדי שלא יענשו במה שישמחו בכשלונו, שידע שלא ישמחו בשמחת האמת בלחוד, ע"ש.
באור נוסחת תפילת רנב"ה
עי' ברבינו יונה (יט: מדפי הרי"ף ד"ה גמ') מה שפירש 'אני רץ והם רצים' שהרי הוא בכלל מה שאמר בתחילה אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ולא מקבלים שכר, ע"ש. וע"ע מש"כ בזה הפרי מגדים (שם מש"ז סק"ח) ובמעדני יו"ט (שם אות נ) והרמב"ם (פ"י מהל' ברכות הכ"ג) גרס יה"ר וכו', שלא אכשל בדבר הלכה וכו', ואל אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי וכו'. ויש לשאול לשם מה הכפילות. ועי' באבי עזרי להגרא"מ ש"ך זצ"ל בהקדמה לחלק נזיקין מש"כ ליישב, ע"ש.
ובחסד לאלפים (סי' קי ס"ק ו) כתב, ונראה לי דראוי והגון להתפלל התפילות שתיקנו רבותינו ז"ל הקדושים בלי תוספת ומגרעת, אם כי לפום ריהטא היה נראה שתפילה זו שתיקנו לנכנס לבית המדרש לא יפה ולא יאה לנו לאומרה ככתבה וכלשונה, כי מי זה ערב אל ליבו חומר 'אני עמל ומקבל שכר' 'ואני רץ לחיי העולם הבא', ומי הוא זה שעמלו בתורה ועושה נחת ליוצרו וכו', אבל אע"פ כן, לשון חכמים מרפא, כי סוד שתו בדבריהם, והמתפלל יכוין על דעתם. ועוד נראה לי שתפילתם עושה פירות מצד זכות המתקנים אותם וכו', והרוצה להוסיף ולשנות, יאמר בתחילה הנוסח שתיקנו רבותינו ז"ל הקדושים, ושוב ישפוך שיחו כרצונו, ע"כ ע"ש. ועי' בכה"ח (שם ס"ק נט) שכתב דאם הוא לומד לבדו לא יאמר 'וישמחו בי חביריי', וגם לא יאמר 'ולא יכשלו חביריי בדבר הלכה' ואשמח בהם, ע"כ (ונראה בודאי דהכונה שלומד כל היום לבד, אבל אם יש לו עיתים ביום ללמוד עם חביריו יאמר הנוסח הזה. ועוד י"ל שאם כותב חידושי תורה לרבים שפיר דמי לומר 'וישמחו בי חבירי'). והוסיף שם (אות ס) שרבינו האר"י היה אומר תפילה זו אפי' כשהיו לומד בביתו עם חברי הישיבה, ע"ש. וע"ע במ"ב (ס"ק לה). וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' כג) שיאמר 'אלוקי' בלשון יחיד ולא 'אלוקינו', ע"ש. ועי' בתשובות חתם סופר (סוף אור"ח) שהקשה מדוע לא קיבלו את תפילתו של רב אבא, 'יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל' וכו', כדאיתא בביצה (לח.) ואילו את תפילתו של רנב"ה קיבלו, ע"ש. וע"ע בהקדמת בעל זר זהב על איסור והיתר הארוך לרבינו יונה מגירונדי מה שתירץ בזה. ועי' להגרי"ש אלישיב (הו"ד בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב, ברכות כח:) שרואים כאן את העומק בדקדוק המידות, עד כדי שאפי' גדולים כר' נחוניה חששו שיכשלו בזה. וצריך כל אחד להתפלל ולחוש לעצמו שלא תהיה לו נגיעה במכשול זה, ע"ש.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"א בהקדמה) כתב בשם הגאון רבינו עזריה פיג'ו ז"ל, בספר בינה לעיתים (דרוש לג) עה"פ (תהלים קיט פס' קע – קעא) "תבוא תחינתי לפניך כאמרתך הצילנו, תבענה שפתי תהילה כי תלמדני חוקיך" לפרש הכוונה בפי' הכתובים הנזכרים, דדוד המלך ע"ה התפלל בכניסתו, שיגיע תחינתו לפניו יתברך, שיצילהו משגיאות ומכשול בדבר הלכה, ושיהיה לימודו תמיד, כדרך אמרתו הצרופה, כי אמרות ה', אמרות טהורות, ואח"כ, היינו ביציאתו, אמר "תבענה שפתי תהילה", אני נותן הודאה ותהילה לשמו הגדול, על אשר לימד אותי חוקיו הישרים, ע"ש.
האם יש חיוב לומר בקשה זו
ויש לדון האם חייב לומר בקשה זו. ומצינו שנחלקו בזה הראשונים והאחרונים. בפירוש ריבב"ן כתב לפרש מה ששאלו חכמים לר' נחוניה בן הקנה שהיה מתפלל תפילה זו, מה מקום לתפילה זו, שכוונתם היה לשואלו מה הוא מתפלל, לפי שהיו יודעים שתפילה זו אינה חובה, ע"ש. וכ"כ הריטב"א (שם) דאיידי דאיירי מענין תפילה, אייתי האי תפילה הכא, ולא נפקא לן מידי ואשמועינן דמי שרוצה לומר הכי, הרשות בידו, ע"ש. וכ"כ בחידושי הר"א. והכי מוכח מפסקי הריא"ז (פ"ד סוף ה"ב). וכ"כ השיטה מקובצת (ברכות שם). ועי' בערוך השלחן (סט"ז) שכתב דעכשיו לא נהגו בזה ונראה משום דעכשיו הלומדים בבית המדרש אינם מורים הוראות והרב המורה יושב בביתו, ע"ש. ועי' בספר אליהו רבה (אור"ח סי' מז) שכתב, עי' לקמן סוס"י קי מתפילה הנכנס לבית המדרש ויוצא, לאומרו כל מורה הוראה בוקר תפילת הכניסה, ערב תפילת היציאה, אף שלומד ביחידות, ע"ש. ומשמע רק מי שהגיע להוראה, צריך לאומרה. אמנם מד' הט"ז (ס"ק ח) שכתב וז"ל, ונראה לי דה"ה במי שיושב ללמוד אפי' ביחידות, 'ובפרט' במי שהגיע להוראה. וכתב שם לומר נוסח כולל 'יהי רצון' וכו', ותצילני מכל מכשול וטעות, הן בדיני איסור והיתר וכו', הן בהוראה הן בלימוד וכו', ע"כ. מוכח דבקשה זו נתקנה לא רק במי שהגיע להוראה, אלא גם למי שלא הגיע להוראה ואפי' לומד יחיד [ושו"ר שהרגיש בזה בערוך השלחן (שם סי"ז). ועי' בכה"ח (שם אות נט) שכתב שלא יאמר נוסח אחר, כי כל ד' הגמ' מסודרים ע"פ הסוד. אמנם כתב (שם באות ס) שרבינו האר"י היה אומר אח"כ פסוק "כי ה' יתן חכמה" וכו', "גל עיני ואביטה" וכו', ע"ש, וי"ל]. וע"ע בספר בנין יהושע (אות ב) על אבות דר"נ (פכ"א, ב) במעשה דרבי עקיבא (שהובא לעיל) שכתב, 'וראוי' לומר אחר הלימוד 'מודה' וכו'. ומשמע דאין חיוב בזה. ועתה ראיתי מש"כ בהגהות הגאון אלעזר משה הלוי הורוויץ עמ"ס ברכות (יב: מובא בסוף המסכת) שכתב, דנוסח 'אהבת עולם' דשחרית הוא כעין תפילת ר' נחוניה בן הקנה בכניסתו לבית המדרש, ונוסח 'אהבת עולם' של ערבית הוא כעין תפילתו ביציאתו. ומסיים דבזה ניחא מה שלא נהיגין לומר תפילת רבי נחוניה בן הקנה דאנו נפטרין בברכת 'אהבה רבה' ו'אהבת עולם', ע"ש. ובספר יוסף אומץ (יוזפא, מהדו' פראנקפורט, עמ' 265) כתב, גם נסתפקתי מה קרוי בית המדרש דודאי אם לומד בד בבד אין ענין לבקשה זו, ונהגתי כשלמדתי בשלושה אז אמרתי בקשה זו וההודאה שאחר הלימוד, ע"ש. גם בשו"ת שלמת חיים (שם) כתב דכנראה העולם לא רגילי לומר בקשה זו משום שלא נזכר כי אם הנכנס לבית המדרש ולא היו רגילים ללמוד כי אם בבית המדרש אבל לעצמו בביתו, לא שייכא כ"כ, ובכן לאחר שהורגלו ללמוד בביתם שוב אח"כ כשנכנסים לבית המדרש לא הוו רגילי, ע"ש. ויש להוסיף דבפרט להני ראשונים שכתבו שהוא רשות.
ואמנם לעומתם מצינו להרי"ף (ברכות דף יט. מדפי הרי"ף) שהעתיק הגמ' הנ"ל. ומשמע דס"ל שחייב לאומרה. וגם הרמב"ם (פ"י מהל' ברכות הכ"ג וכ"ד) העתיק בקשה זו. ואמנם לא פירש אם היא חובה או עצה טובה. ועי' ברבינו מנוח שכתב דמשמע מלשון הרמב"ם ששתי תפילות אלו חובה לכל מי שיכנס לקרות בבית המדרש. ומלשון הגמ' הכי משמע דאמרינן בכניסתו מהו אומר. וכיון דאמר מהו אומר ולא אמר מה היה אומר שהיה משמעו להיות סיפור למה שהיה אומר ר' נחוניא בן הקנה ואז יהיה הרשות בידינו, אבל אמר, בכניסתו מהו אומר, ר"ל, כשיכנס הנכנס לבית המדרש מהו חייב לומר, ע"ש. שו"ר שכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה (פ"ד מ"ב) להדיא וז"ל, ואלה שתי התפילות חובה, ע"ש. וכ"פ הטור (אור"ח סי' קי). גם רע"ב על המשנה בברכות (פ"ד מ"ב) רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו וכו', וביציאתו וכו', כתב שהוא חיוב וז"ל, מודה על הטובה שחלק לי, ששם חלקי מיושבי בית המדרש. ושתי תפילות הללו בכניסתו לבית המדרש וביציאתו, חובה על כל איש ואיש לאומרן, דהכי אמרינן בברייתא, בכניסתו מה הוא אומר וביציאתו מהו אומר, משמע דחובה למימרינהו, ע"כ. וכ"כ המאירי (ברכות שם) וז"ל, ואלה שתי התפילות 'חובה' לכל מי שיכנס לקרות בבית המדרש שהרי לא אמרו בכניסתו מה היה אומר כדי שיהיו סיפור למה שהיה אומר ר' נחוניא בן הקנה ואז יהיה הרשות בידינו. אבל אמר בכניסתו מהו אומר ר"ל כשיכנס הנכנס לבית המדרש מה חייב לומר. ויש לו להתפלל אלה השתי תפילות יושב או עומד או כמו שנזדמן לו וכו', וקרא שמה 'תפילה' על מנהג הלשון שהוא מכנה כל בקשה תפילה. והוסיף שהודאות אלו אין בהם פתיחה וחתימה ולא הזכרה ומלכות, ע"ש. ועי' בספר הפרדס (שער שמיני) שכתב, ותחינה זו יש לה עיקר גדול, וגדול שבחכמים תיקנה וכו', ע"ש. ועי' בתוס' יום טוב על המשנה (שם באבות) שכתב ג"כ שהוא חיוב. ועוד לו בפתיחה למשניות כתב, דרבים יכשלו באלו התפילות כי אינם שגורים בפי כל ועל כן העתיקם בתחילת חיבורו, ע"ש.
וכ"נ שפסק בש"ע (סי' קי ס"ח) שכתב וז"ל, הנכנס לבית המדרש יתפלל 'יר"מ ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה' וכו', וביציאתו יאמר, 'מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש' וכו', ע"כ. ומסתימת לשונו משמע דהוא חיוב. ובפרט דהכי ס"ל לרמב"ם ולרי"ף דהם תרי עמודי הוראה (ונראה דמה שלא כתב הש"ע כל הנוסח דסמך על מש"כ הטור והרמב"ם). והמ"א (שם ס"ק טז) כתב שרבינו האר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אחר כך, 'כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך'. ונ"ל דתפילת 'מודה אני' וכו', יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום, ע"ש. ופירש במחצית השקל (שם) ר"ל בלילה כשפוסק מלימודו ורוצה לישון [ובכה"ח (שם אות ס) כתב, דאם אינו לומד כל היום, יאמר אותה אחר שיסיים לימודו]. והמ"ב (סי' קי ס"ק ל) הביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה שכתב, ואלה שתי תפילות חובה והוסיף שהא"ר ושארי אחרונים הביאו, ע"ש. וכ"כ במחזיק ברכה (שם ס"ק ג). ועי' בפתח הדביר (שם ס"ק ה) שהביא ד' הרמב"ם בפירוש המשניות הנ"ל ותמה למה אין נזהרין בימינו לאומרה, ע"ש. ובחסד לאלפים (סי' קי ס"ק ו) כתב, ועתה רבים מהשרידים אין נזהרים בזה (בתפילת רנב"ה) וחוששני מחטאת, עוברים על ד' חכמים וממעט בכבודו של מקום וכו', ע"ש. גם בשו"ת שלמת חיים (סי' תקה) כתב שיש אנשים שנזהרים שלא לומר 'יה"ר' וכו', שלפני הלימוד ואחריו ולא ידעתי טעם. ופשיטא שראוי לקיים כד' הטור והש"ע, ע"ש. ובספר פשט ועיון להגר"מ שטרנבוך שליט"א על מסכת ברכות (כח:) כתב, ולא ידעתי על מה סומכים בני הישיבה בזמנינו לבטל דינא דגמ' וש"ע וראוי לעורר ולהחזיר עטרה ליושנה ולאומרם, ע"ש. ובהקדמה לספרו מועדים וזמנים (ח"א) כתב שהוא חיוב, ע"ש. וע"ע בספר סדר היום (סדר הלימוד) שכתב, וכשפותח בלימוד יתפלל לפני אלוקיו תחילה שלא יארע דבר תקלה על ידו ולא יטה שיכלו מדרך הטובה והישרה כדי שיבוא להבין ולהורות על הטהור טמא ועל הטמא טהור וכן כיוצ"ב. וכן אם הוא לומד, אחרים שלא יכשלו בהבנת דבריו ויבינו היפך כוונתו וזהו נוסח התפילה וכו', ע"ש. ומשמע דהוי חיובא.
ולהלכה נראה שגם הפוסקים שהיקלו בזה הם בגדר הלצת זכות על מי שלא נהג לאומרם, אבל בודאי שלכתחילה ראוי לכל אחד לאומרה ובפרט שכ"פ הרמב"ם והרי"ף והש"ע שקיבלנו הוראותיו. שו"ר שכ"כ בילקו"י (תפילה כרך ב, מהדורת תשס"ד, עמ' טו, סי' קי הע' טז) [ועי' בספר אורח נאמן (סי' קי ס"ק לב) שכתב שגם אם אינו יודע ללמוד בעצמו רק שומע מאחר שלומד, יש לומר תפילה זו, שמ"מ נקרא מיושבי בית המדרש]. וכתב בספר דולה ומשקה (עמ' עח) בשם הגר"ח קניבסקי שגם בשבת יש לומר תפילה זו, ע"ש. ועי' בספר אגן הסהר (ח"א, עמ' 614) דס"ל שמכיון שיש חיוב לאומרה אף אם בירך ברכת 'המפיל' מותר לאומרה לאחר מכן, ורק לפי החזו"א וכו', ע"ש (וכיוצ"ב כתבנו לגבי מי ששכח לברך ספירת העומר).
זאת העולה: דעת הש"ע וכמה מרבותינו הראשונים שיש לומר הבקשה בתחילת הלימוד ובסופו. ולכן לכתחילה ראוי לכל אחד לאומרה. ובפרט מי שלומד בבית המדרש, ובפרט מי שהגיע להוראה.