הרמ"א (סי' כה סי"א) כתב, יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד (אגור סי' פד בשם הזוהר ח"ג קכ:). ובמדינות אלו לא נהגו כן, אלא שתיהן מעומד, ע"ש. והנה מרן הש"ע (סי' ח ס"א) כתב, יתעטף בציצית ויברך מעומד. ובב"י (שם ד"ה מיד) כתב היינו טעמא שצריך לעמוד בברכה משום דכל ברכת המצוות צריך להיות בעמידה, ע"ש. ואם כן, גם בתפלין לדעת מרן כן, דמאי שנא. ויש לדחות כמבואר בשו"ת יחו"ד (ח"ה סי' ד), ע"ש. עכ"פ ע"פ הפשט אין חיוב בישיבה דווקא. ומש"כ הרמ"א בסי' כה הוא ע"פ ד' הקבלה. ובמ"א (סי' כה ס"ק כ) הכריע דהנחה של יד תהיה מיושב והברכה תהיה בעמידה. ובא"ר (שם ס"ק יח) הכריע דגם הברכה וגם ההנחה תהיה מעומד. וכן ס"ל לגר"א (שם ס"ק כט – ל) והוכיח שגם לזוהר מותר להניח התפלין של יד בעמידה, על כן אין לזוז מהמנהג, ע"ש. וע"ע בחיי אדם (כלל ג אות יב). וע"ע במ"ב (סי' כה ס"ק מב). והבא"ח (פ' וירא ש"ר ס"ח, חיי שרה ש"ר ס"ט) הכריע שגם ההנחה וגם הברכה מיושב ושכן המנהג, ע"ש. וכ"כ כה"ח (שם ס"ק לג) ושכן המנהג, ע"ש. והוסיף כה"ח (סי' כח ס"ק ו) שההקפדה להניח את התפלין בישיבה אמורה רק לגבי הקשירה שעל הקיבורת שהיא עיקר ההנחה, אולם אין להקפיד כ"כ על הכריכות הנעשות סביב הזרוע ויכול לעשות כן גם בעמידה, ע"ש. אכן מד' הבא"ח (פ' חיי שרה שם) מתבאר שגם את הכריכות, יש לעשות בישיבה, ע"ש (וגם לד' הבא"ח את שלוש הכריכות שסביב האצבע, יש לעשותן בעמידה כמו שכתב כה"ח סי' כה ס"ק סח בשם האר"י ז"ל, ע"ש). ועי' בשו"ת מים חיים (משאש, ח"ב סוס"י צג) שכתב שהמנהג פשוט במזרח ובמערב להניח שתיהן מעומד ורק אחדים ונער יכתבם, הם שנהגו כן שלמדו מאיזה שרידים ומתחסדים. וחזר על דבריו בספרו תבואת שמש (חאו"ח סי' סז), ע"ש. ואמנם בשו"ת עמק יהושע (ח"א סי' לד והלאה) כתב לחזק המנהג להניח מיושב ושכך היה המנהג במרוקו והביא מהגרב"צ עוזיאל זצ"ל שכל מי שמניח מעומד, טעות הוא בידו. וכך נהגו רובא דרבוותא מארי הלכה וכו', ע"ש. וכ"פ בילקו"י (סי' כה ס"ק סח). וכן ראינו למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שהיה נוהג כן. והנה כל זה נראה שהוא בתפלין דרש"י, אבל בתפלין דר"ת שמניחים משום חומרא, שמא אין להקפיד להניחם בישיבה אחר שראינו לרבותינו הפשטנים שלא הצריכו ישיבה בתפלין דווקא. והגר"א סובר שגם לדעת הזוהר שרי להניחן בעמידה, כנ"ל. ואמנם גם בתפלין דר"ת ראינו למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שהיה מניחם בישיבה, וכנראה סבר שיש גם בזה להקפיד ע"פ ד' המקובלים ושכן המנהג. ואחר שמניחם מדין ספק דשמא הם התפלין האמתיים, גם הם צריכים הנחה בישיבה. שו"ר בספר אשל אברהם (מבוטשאטש, סי' כה סי"א) שכתב שהוא נוהג להניח גם תפלין דר"ת מיושב לקיים ד' הזוהר והמקובלים, ע"ש. הרי דס"ל דהזוהר ורבותינו המקובלים קאי גם על ר"ת. וע"ע שם מש"כ לגבי סמיכה על שלחן וכדו', באופן שאם ינטל, יפול. הלכך להלכה, מנהג הספרדים ע"פ הקבלה לברך ולהניח תפלין של יד מיושב ותפלין של ראש מעומד (ודעת כה"ח דדי שיניח הקשירה שעל הקיבורת שהיא עיקר ההנחה מיושב והכריכות סביב הזרוע יכול לעשותן בעמידה, ואילו הבא"ח סובר שגם הכריכות יהיו מיושב). וכן נהג מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל לשבת בעת הנחת תפלין של יד (ונהג גם את הכריכות שסביב הזרוע מיושב כמו שראיתי בעיניי). ואמנם תפלין דר"ת נראה דאין חיוב להקפיד להניחן מיושב. ומ"מ ראיתי גם בזה למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שהיה מניח תפלין דר"ת בישיבה.
