איתא בגמ' (הוריות יג:) דהאוכל לב של בהמה, משכח תלמודו, ע"ש. ורבינו האר"י הוסיף דה"ה לב של עוף (הו"ד בכה"ח יו"ד סי' עב ס"ק ו). והנה הרמ"א בהגה ביו"ד (סוס"י יא) כתב וז"ל, מקצת שוחטים נזהרים שלא לשחוט שום אווז בטבת ושבט, אם לא שאוכלים מהלב שלה. משום שקבלה היא בידם, שיש שעה א' באותם חודשים, שהשוחט בה אווז, ימות השוחט אם לא יאכל ממנה. ונוהגים לאכול מן הלב, ע"כ. ומשמע שאין שום חשש לאכול מן הלב של העוף אע"פ שמביא לידי שכחה. ואכן בגמ' לא קאמר אלא לב של בהמה. ומבואר גם בס' התשב"ץ (סי' תקנח) שיש להימנע מלאכול לב של עוף. והו"ד בש"ך (סי' עב סק"ב). ובס' זבחי צדק (סי' קטז ס"ק פט), הביא ד' הגאון רבי יוסף שאול (מח"ס שו"ת שואל ומשיב) שהק' כן ע"ד הרמ"א הנ"ל, שהשוחט אוכל מלב האווז, והרי קשה לשכחה. והניח בצ"ע. וכ' ע"ז הזב"צ, ולק"מ, דודאי משום סכנה שלא ימות השוחט יכול לאכול, ולא חיישינן משום שכחה, דפעם ביובל הוא, ע"כ. ונראה כוונתו דאם אוכל בזמן מסויים אין חשש של שכחה על דרך מש"כ כמה פוסקים לגבי מאי דאיתא בהוריות (יג:) דהרגיל בזיתים שהוא משום שכחה דזהו דווקא ברגיל בהם ולא שאוכלם מידי פעם בפעם, כגון פעם בחודש. וכעין דאיתא בברכות (מ.) לגבי עדשים [ועי' בזה ברבינו בחיי (פ' בראשית לד, א) ובמ"א (סי' קע ס"ק יט) ובכה"ח (סי' קנז ס"ק כז) ובספר הזיכרון להגר"ח קניבסקי שליט"א (הודפס בסוף ספרו שיח השדה) ובספר דרך שיחה (עמ' תקד) ובארחות רבינו (ח"ג עמ' קד)]. ועי' במ"א (סי' קע ס"ק יט) ובס' מזמור לדוד (דקי"ב ע"א), שכתבו בשם האר"י ז"ל, שצריך להישמר מלאכול שום לב בהמה חיה או עוף, ע"ש. וכן הוא בשער המצוות (פ' וילך) וז"ל, צריך להיזהר במאוד מאוד שלא לאכול שום לב של בהמה חיה ועוף, כי שם תכלית שורש התקשרות נפש הבהמית, ואם יאכלהו האדם, מתקשרת בו נפש הבהמית ההיא לגמרי, והיצה"ר מתקשר בו. ומטעם זה ג"כ ארז"ל שהאוכל לב בהמה, גורם לו שכחה וטיפשות הלב, עכ"ל. וכ"כ בנגיד ומצוה (די"ח ע"ב). והוסיף, שלפעמים יתגלגל איזה רוח באותה בהמה או חיה ועוף, ואז ידבק באוכל אותם, כי נודע שמשכן הרוח הוא בלב, ע"כ. וע"ע בכה"ח פלאג'י (סי' כד אות מה). ובזבחי צדק (סי' עב, סק"ד) הוסיף בשם הבל"י, שנשים מעוברות וכן הזכרים אין להם לאכול לב אפי' של עוף, ושאר נשים אוכלות לב אפי' של בהמה. וכ' ע"ז הזב"צ, שכן המנהג בבגדאד, ע"ש (והטעמים שנאמרו בזה לכאורה הם נפק"מ לנשים דאי משום שכחה ליכא בנשים כמבואר בפוסקים ואי משום טמטום הלב, איכא אף בנשים, עי' כה"ח סי' עב ס"ק ו). והרה"ג החסיד מהר"ר ששון מרדכי ז"ל, בס' מזמור לאסף (דף פח ע"ב) כתב, מוח, לב, כבד, קשים לשכחה, וסימנם מל"ך, ע"כ. וכ"כ בכה"ח (סי' קנז ס"ק כח) שלפ"ד האר"י ז"ל שעיקר גילוי הנר"ן הם במוח, לב, כבד ושם מושבם, נראה שאין לאוכלם, ע"ש. וכ"כ הבא"ח (פ' אחרי מות ש"ש אות יא) וכן למעוברות ומניקות, ע"ש. ואמנם עי' בשו"ת יצחק ירנן (ח"א חיו"ד סי' ב) ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח חיו"ד סי' ט) שהעירו דמנ"ל להרב כה"ח והרב בא"ח לאסור גם מח וכבד שלא נזכר בד' רבינו האר"י, ע"ש. ועי' בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' סב) שכתב דלא ראינו שנזהרים בזה ואדרבא הצדיקים תלמיד הבעל שם טוב נוהגים דווקא לאכול כבד בשבת קודש, ע"ש. וכן נוהגים רבים רבים מבני אשכנז לאוכלם בכל שבת. והנה איתא בחולין (מד.) דר' חייא זריק לה (פרש"י, לכבד של בהמה ולא היה אוכלו דלא הוה חשיב ליה). ר' שמעון ברבי מטביל בה, וסימנך עשירים מקמצים. ופרש"י, דר"ש בר' אכיל לה, דאע"ג דלאו בשר הוא, קאכיל ליה משום בריאות. דקסבר נשמה תלויה בו. וקי"ל (ברכות מד:) כל נפש, משיב את הנפש, ע"כ. ולא חייש כלל משום שכחה, שא"כ לא היה לו לאוכלו. וע"ע בחולין (קיא.) שכמה אמוראים אכלו כבדא. ואיתא התם, א"ל רב נחמן גאמו לשבא (פרש"י, הגמיאוהו והלעיטוהו בעל כרחו), ע"ש. ומכל זה אנו רואים דלא רק שאין איסור בזה מעיקר הדין אלא שלא חששו הני אמוראי לשכחה או לטמטום הלב. ועי' בשו"ת אול"צ (ח"ה עמ' רעו) שכתב שיש לבריא להימנע מאכילת כבד. ואם אוכלו מידי פעם בפעם כגון פעם בחודש ולא מרבה באכילתו אין לחוש בזמנינו שממילא אין הזיכרון כמו שהיה פעם ומאידך הרבה מחזק את הגוף. ונשים וילדים אינם צריכים להימנע מאכילתו, ע"ש. וכעין זה כתב גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח חיו"ד סי' ט). והוסיף שם, כשנצרך לאכול, יוסיף דברים המועילים לזיכרון, ע"ש. ויש שהסבירו דמה שאסר הבא"ח כבד הוא מטעם אחר. ועי' בהליכות עולם (ח"ה עמ' קנו) שכתב, רבים נמנעים מלאכול לב של בהמה, שהוא גורם לשכחה, כמבואר בגמ' (הוריות יג:), והוא הדין לגבי לב של עוף. ולד' המקובלים טוב להיזהר גם מלאכול מוח או כבד של בהמה או עוף, ע"ש מש"כ בזה עוד שליכא בזה איסורא מן הדין ואין בזה גם איסור של "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים האלה" וכו', ע"ש. וע"ע בילקו"י (איסור והיתר, ח"א עמ' תצה) מש"כ בזה. הלכך להלכה, טוב שלא לאכול לב של בהמה או של עוף. ולפי ד' המקובלים טוב להיזהר גם מלאכול מוח או כבד של בהמה או עוף. ומעיקר הדין אין איסור בכך. והנצרך לו כבד לרפואה וכדו', בודאי שיכול להקל. וכן אם אוכלו מידי פעם בפעם, ובפרט נשים, יכולים להקל בזה.
