עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם כדאי למנות אפוטרופוס?

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 13.06.2021

שאלה:

שלום הרב מי שחושש שאין מי שיטפל בבניו וברכושו אחר מותו האם מנית אפוטרופוס הוא הדרך הנכון או לא שמעתי סיפורים לכאן ולכאן, מה דעת הרב בזה.

תשובה:

מהו אפוטרופוס ומה מקורו
מהותו ומקורו. אפוטרופוס היא מלה יונית, והוראתה אביהם של הקטנים [ערוך ע' אפוטרופוס, רע"ב בכורים פ"א מ"ה], ונתקבל שם זה על כל מי שממונה לטפל בעניני אחרים.
אפוטרופוס שאדם ממנה בעצמו על נכסיו אין לנו ענין בו, שהרי אדם יכול לעשות בשלו מה שהוא רוצה, אלא שאמרו אל ימנה אדם אפוט' – מכניס ומוציא בנכסיו – בתוך ביתו, שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה [רמב"ם איסו"ב פכ"ב הט"ו, טוש"ע אהע"ז כב טז], שאלמלא מינה פוטיפר את יוסף אפוט' בתוך ביתו לא בא לאותו דבר.
האפוט' שדנים עליו בהלכה הוא זה שמטפל בנכסי קטנים, או בנכסי גדולים שאינם נמצאים כאן או שאינם בני דעת. עיקר אפוט' הוא המטפל בנכסי יתומים קטנים, והוא נעשה לאפוט' באחד משני אופנים, במינוי, אם על ידי אבי היתומים בחייו או על ידי בית דין, ומאליו, על ידי שהיתומים סמכו אצלו.
מקור להעמדת אפוטרופס הוא מן התורה, כאותה שאמרו, מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם שבית דין מעמידים להם אפוטרופוס, תלמוד לומר "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחל את הארץ" [במדבר לד יח], וגדרה מדין זכיה, שזכין לאדם שלא בפניו, ולפיכך כל מה שאמרו חכמים שאפוט' יכול לעשות, זכות היא, ומעשיו קיימים מדין תורה. [רמב"ן גיטין נב, א אנצקד"ת ערך אפוט'].
האם מינו אפוטרופוס מצריך קנין
מינוי אפוט' אין צריך לא קנין ולא שטר, שכ"כ להדיא בשו"ת הרשב"א [ח"ב סימן קכז'] בין שהיה המוריש שכיב מרע בשעת המינוי ובין שהיה בריא.
אולם, בספר פת"ח [פ"ה הערה א] הביא דבנחלת שבעה [סימן לז] ישנה משמעות שצריך קנין במינוי אפוט', ונשאר עליו הפת"ח בצ"ע מדברי הרשב"א הנ"ל. ע"ש.
וכן אפילו אחד שאמר לשכיב מרע רצונך שאהיה שליט בנכסיך ואמר הן, הרי זה לשון אפוטרופסות. וכן כל לשון אחרת שיש בה משמעות של אפוטרופסות, כגון שאמר תנו את המפתחות ביד פלוני והכל בידו, או שאמר על אשתו שתהיה גברת הבית וכיוצא בזה. [הובא ברמ"א].
מה הדין במי שציוה להעמיד שני אפוטרופוסים ומת אחד מהם
יש לעיין בכמה שאלות בענין זה להבנת הענין. בקצות החושן [ס"ק א] הביא בשם תשובת המהר"י בן לב [חלק ג סימן יז] שנשאל גבי אשה שמינתה לפני מותה את דודתה לאפוטרופוס על נכסיה ואחריה [שתפטר אותה הדודה] מינתה את שני האחים של אותה אפוטרופסית שיהיו הם אפוטרופוסים על הנכסים וכן הוה. אחר זמן מתה האפוטרופוסית וג"כ אחד מן האחים, ונפלה מחלוקת בין הקהל לאותו אפוטרופוס שנשאר, האם וכיוון שאחיו מת בטל ממנו דין אפוטרופוס ועתה יעבורו הנכסים לרשות הקהל, או דלמא כוונת המורישה הייתה לאו דווקא על שני האחים יחד אלא התכוונה שכל זמן שחיו שניהם טוב, וה"ה גם אם מת אחד מהם החי ימשיך. והעלה המהר"י בן לב שהדין עם האח הנשאר, ותלה כל זה במחלוקת רבי יונתן ורבי יאשיה בכמה דוכתי [ב"מ צד, ב] האם "אי" משמע שניהם כאחד דוקא או "אי" משמע כל אחד בפני עצמו. וכן בגט, מי שאמר אם אבוא ואתראה בפני האשה ובפני עדים, אי תרתי בעינן או סגי בחד מינייהו. ע"ש. [וכן הוא בגמ' שם "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו", או "קילל אביו ואמו", האם אינו חייב עד שיעשה שניהם יחד או הוא הדין כל אחד בפני עצמו].
ובתשובת מוהר"א ששון [שו"ת תורת אמת הובא בקצות] התקשה בדברי המהר"י וכתב עליה דלא דמי פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה לדבר שנשאל בו, שכל המחלוקת שלהם אינו אלא בלשון תורה כאשר כתוב בתורה וא"ו, פעמים משמש הוי"ו כחיבור ופעם פירוד כאומר או כו', משא"כ בלשון לעז תיבת "אי" לעולם היא מחברת ומדבקת העניינים הנזכרים.
ואולם, הקצות השיג על דברי המהר"א ששון וכתב דמוכח מפרק השואל [שם צה, ב] שנחלקו רבי יונתן ורבי יאשיה לא רק היכן שהתורה כתבה וא"ו, אלא בכל מקום שיש להסתפק אם הכוונה לשניהם ביחד או כל אחד לחוד נחלקו הני תנאים, דהא בדין של שמירה בבעלים נאמר [שמות כב, יד] "אם בעליו עמו לא ישלם" איני יודע שאם אין בעליו עמו שלם ישלם, אלא מה תלמוד לומר "בעליו אין עמו", לומר לך היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה. ומובא שם שגם בזה הפסוק נחלקו הני תנאים האם צריך שיהיה עמו בשעת שאלה וגם בשעת שבורה ומתה או לא. ולא כתוב שם בפסוק וא"ו, אלא ודאי משמע להדיא דאין לחלק בכך וזה ראיה ברורה.
ומיהו, גם הקצות התקשה מדוכתא אחרינא בדברי המהר"י, דהא כתב בשיטה מקובצת [שם צד, ב] וז"ל, כתב הריטב"א וקבלנו מרבינו בשם הר"ר פנחס הלוי אחיו שלא אמר ר' יונתן אלא בדבר שיש בו מניעה כגון "לא תחרוש ולא תקלל" וכיוצא בו, אבל באומר שיעשה לפלוני או שיתן, ודאי שיעשה לשניהם משמע ולא מיפטר בחד מינייהו. עכ"ל.
וא"כ טוען הקצות זה שממנה שני אפוטרופסים הו"ל כמו מעשה לא מניעה, ומודה ר' יונתן דמשמע שניהם כאחד דוקא. אלא דגם לשיטה זו עדיין קשה, דמוכח מדברי הסוגיא דמדמה לה אין בעליו עמו שלם ישלם וכן בעליו עמו לא ישלם להך פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה אשר אין להם טובא לדבר שיש בו מניעה וצ"ע.
ולענין הלכה סיים הקצות שכבר כתב הרשב"א בתשובה [ח"ג סימן רצז'] דאם נסתלק אחד מהם דאין צריכין למנות אחר. ע"כ. ובפת"ח [שם הערה ט] הביא שהט"ז תמה ע"ז, דכיון שהמוריש מינה שנים למה נאמין עתה לאחד, וע"כ כתב שאף הרשב"א לא אמר אלא שאין המנוי בטל לגמרי, אבל לא נתכוין שיהא זה לעולם לבדו, וסיים הט"ז שמוטל על ב"ד לפקח על עסקי האפוטרופוסים ולא להשאיר הממון ביד אחד. והסכים הפת"ח לדברי הט"ז. ובערוה"ש למד מדברי הקצות דמי שאמר ראובן ושמעון יהיו אפוטרופסים כוונתו לשניהם, ואע"ג דבלשון תורה יש לפעמים וי"ו המחלקת, מ"מ בלשון בני אדם אינו כן, וכ"ש כשאמר בלשון לעז. ע"ש.