הנה לגבי שמיעת מוזיקה ווקאלית כתבנו לענין ספירת העומר דיש להקל בזה אחר שכל האיסור לשמוע שירים הוא מנהג שלמדו אותו מד' הפוסקים שאסרו לעשות ריקודין ומחולות אף של מצוה וכל שכן של רשות בימי ספירת העומר. ואם כן הוא הדין לשמיעת מוזיקה. ואף הש"ע לא הבין את הדין של שמיעת מוזיקה בימי ספירת העומר (וראה בשו"ת אול"צ ח"ג עמ' קפד בבאו' מש"כ בזה). ואם כן מה שנהגו נהגו, ואין להוסיף ולאסור יותר גם בשמיעת שירים ווקאלים. ודעת הגר"יש אלישיב זצ"ל (הו"ד בספר הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז הע' 34) שמותר לשיר בפה אף שירה המעוררת לריקוד ומחול שלא אסור אלא ריקודים ומחולות. ואף שיש חולקים בזה, נראה שיש להקל בזה אחר דכל היסוד הוא מנהג וכאמור. וכ"מ מד' האגרות משה (ח"א סי' קסו). וכ"כ בשו"ת אז נדברו (ח"ח סי' נח אות ג). וכן ראיתי שהתיר בזה הגר"י רוזנבלט מו"ץ בעדה החרדית (הובא בקונטרס "וספרתם לכם" עמ' ט). ודברתי בזה עם מו"ר הראש"ל הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א והסכים איתנו להאמור שמותר לשמוע שירים ווקאלים בספירת העומר (ויש עוד להאריך בזה, ואין כאן מקומו). וכעת ראיתי בילקו"י הנדפ"מ (ספירת העומר, עמ' תמה) שכתב להימנע מלשמוע מוזיקה ווקאלית, אם היא מביאה לידי ריקוד, ע"ש. ודרך חומרא קאמר. ובפרט ששמעתי מפיו דרוב השירים הווקאליים לא מביאים לידי ריקוד. והנה אבל אסור לשמוע כלי שיר בימי אבלו. וכמש"כ הגאון ממונקאטש בספר נימוקי חיים (סי' תרצו) דילפינן לה ממה שאמרו (מו"ק כב:) על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלושים יום, על אביו ועל אימו לאחר שנים עשר חודש. והיינו משום כלי זמר. ומכאן סמכו לאיסור שמיעת כלי זמר כל י"ב חודש, ע"ש. וכ"כ השדי חמד (מע' אבלות, אות רטו). והן אמת ובדורינו שמיעת מוזיקה הוא בגדר נצרך ביותר דלצערינו הרבה אנשים נמצאים בעצבות ללא כל קשר לאבלותם מכל מיני סיבות, הן מחמת דוחק הפרנסה והן מחמת טרדות הזמן וענייני הבית וכו' וכו', ויש פעמים שהעידו בפני אבלים שהם ממש במרה שחורה כאשר הם נמנעים מלשמוע מוזיקה. והנה בודאי אלו דינם כדין חולה שכל שמיעת המוזיקה נועדה לעודד את רוחו ולא לשם הנאה וכמו שכתב הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פסח, פי"א הע' 54) לגבי ספירת העומר להתיר נגינה בפסנתר בבית חולנית לחזק את רוחה והטעים את דבריו דאטו גרע מחטטין שהתירו לסוך ראשו מפניהם מפני שאין זה לשם תענוג וכדאיתא בסי' תקנד (ס"ו). והכא נמי, הרי אין המטרה לשמוח אלא להקל מעליה חוליה וכו'. וכ"ד הגר"נ קרליץ (הו"ד בספר יד בספירת העומר פל"ג סי"ח) שמותר לחולה לשמוע מוזיקה בספירת העומר. וכן דעת הגר"ח קניבסקי (הו"ד בספר הל' חג בחג, ספירת העומר פ"ז הע' 39) שמי שיש לו מרה שחורה וכדו', ומחמת זה עלול לעבור איסורים החמורים יותר משמיעת כלי זמר, אפשר להתיר לו לנגן בכל זמר בצינעא, ע"ש. וע"ע בקונטרס וספרתם לכם (ספירת העומר, עמ' ח). ובפרט כאשר מדובר בניגונים שקטים (ע' בקונטרס וספרתם לכם שם). וע"ע בנטעי גבריאל (פסח ח"ג עמ' שג) שכתב דאם ששומעים שירים, מונעים לשון הרע ורכילות וגם הוא להרגיע החושים ובפרט לנשים המטפלות בחינוך ילדים שעוסקות בעבודה קשה בביתן כל היום, יש מקום להתיר. וכעין זה כתב בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' מו), ע"ש מש"כ בזה. וכן בילקו"י (ספירת העומר, עמ' תמב) כתב דחולה שייטב לו על ידי שמיעת מוזיקה, ומוכח שדבר זה מועיל לרפואת החולה, יכול לשמוע לכתחילה שירים בכל ימי ספירת העומר שאין זו שמיעה למטרת שמחה אלא למטרת רפואה, ולא נהגו להחמיר אלא בנגינה במטרה של שמחה. וכ"כ בשם הגר"נ קרליץ (בנתיבות ההלכה, לט, עמ' שנז), ע"ש. וא"כ גם בנדו"ד. ואמר לי ת"ח מתלמידי הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל שאמר פעם שלדעתו אסור לשמוע מוזיקה כל השנה ולמדוכאים מותר. והוסיף דרוב הדור מדוכאים. וא"כ נראה דיש להתיר לאבל לשמוע מוזיקה ווקאלית. ודברתי פעם על זה עם מרן הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א ואמר לי שאכן אפשר לאבל לשמוע מוזיקה וואקלית בשנת האבלות, ע"כ. וגם הכא נראה דעדיף טפי שלא לשמוע סוג מוזיקה כזו שמביאה לידי ריקוד. וע"ע בספר ציוני הלכה (אבלות, עמ' תצו) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קכז ס"ב). וע"ע בספר בדי השלחן (סי' שצא ס"ב בבאו' ד"ה משום, עמ' רצא). וכ"ש כאשר יכול להגיע לידי דכאון או מרה שחורה דשרי. ועוד יש לצרף דהנה הרב ערוך השלחן (סי' שצא ס"ק יב) כתב, ונ"ל שמותר לרב העיר לסדר קידושין אף בתוך שלושים לאבלו, ואפי' אם הוא אבל על אביו ואימו, כיון שהדבר מוטל עליו, רק שלא ישמע הכלי זמר, ע"כ. וכתב בשו"ת דבר יהושע (ח"ג סי' סג) שלא אסר שמיעת כלי זמר אלא בתוך שלושים, אבל לאחר שלושים, בתוך י"ב חודש, מותר, כי שמיעת הזמרה אינה האיסור, אלא השמחה הבוקעת ועולה במזמוטי החתן והכלה, ולכן אם החופה נעשית בחצר בית הכנסת, שאיננו בכלל בית המשתה שאוכלים ושותים שם עם החתן והכלה, מן הדין מותר לאחר שבעה. גם נ"ל שהכלי זמר שעושים בעת שמלווים את החתן והכלה, אינם לשם שמחה, אלא הוא כדרך שמלווים את המלך בשירה וזמרה, ואינם בכלל מזמוטי חתן וכלה. ובאמת שבעניי לא מצאתי בשום מקום בפוסקים שאסרו לאבל לשמוע כלי זמר, דמה לי מה שמזמרים בפה או בכלי שיר. וממה שאסרו לנגן בכלי שיר אחר החורבן אין מזה ראיה לאבל, רק כשמזמרים בכלי זמר באופן שמעוררים שמחה רבה המביאה לריקוד ומחולות, הויא בכלל מזמוטי חתן וכלה, ולכן אומר אני שד' הערוך השלחן מיירי בזמר המעורר שמחה וריקודין, משא"כ שאר שמיעת כלי זמר וכו'. ואמנם שמעתי שיש אומרים שעד שלושים יום לאבל אסור לו לשמוע כלי זמר, וכן יש לנהוג בימי הספירה, אבל יתכן שנשתרבב מנהג זה מדין מזמוטי חתן וכלה המעוררים ריקוד ומחולות. הלכך נ"ל שאין לרב העיר להימנע מלסדר קידושין אפי' בתוך שלושים לאבלו מחמת שמשמיעים כלי זמרה בעת שמלווים את החתן והכלה לחופה, ואין כאן בית מיחוש, ע"ש. והביאו בחזו"ע (אבלות ח"ב עמ' שמח בבאו'). שו"ר בספר הליכות שלמה (בין המצרים, ארחות הלכה הע' 8) שהתיר לאלמנה השוהה לבדה בבית וכדו', לשמוע מוזיקה בתוך י"ב חודש לימי אבלותה, ע"ש. הלכך להלכה, אפשר להתיר לאבל בתוך שנה לאב ואם לשמוע מוזיקה וואקלית ובפרט סוג מוזיקה כזו שלא מביאה לידי ריקוד. ואם אפשר, עדיף מוזיקה רגועה ולא רועשת.
