בש"ע (סי' שפט ס"ג) איתא, אסור ללבוש תוך שבעה כלים חדשים, צבועים וישנים יוצאים מתחת המכבש, ע"כ. ומקורו טהור מד' הרמב"ן (עמ' קפט). ובודאי שק"ו שאסור ללבוש בגדים לבנים חדשים תוך שבעה וכמש"כ האחרונים. והנה לגבי בגדים חדשים אחר שבעה כתב בש"ע (שם ס"ה) כל שלושים יום אסור ללבוש בגד מגוהץ והוא שיהיה לבן וחדש ואפי' הוא של פשתן. ועל אביו ואימו אסור עד שיגיע הרגל אחר שלושים ויגערו בו חבריו, ע"כ. ומבואר שבבגד לבן וחדש יש להחמיר טפי שעל אביו ואימו אין ללבוש עד שיגיע הרגל אחר שלושים ויגערו בו חביריו דהיינו שיאמרו לו, כבר הגיע הזמן שתלבש בגד חדש [ויש מח' באחרונים האם בעינן דווקא שיגיע הרגל או סגי בגערה ותו לא. יעוי' בפת"ש (שם ס"ק ד). וע"ע בחזו"ע (אבלות ח"ב עמ' דש בבאו' ד"ה והנה) שפסק כד' הפת"ש, ע"ש. ועי' בשו"ת עולת יצחק (ח"ב סי' רל)]. ועי' בחזו"ע (אבלות ח"ב עמ' שה) שכעת נהגו הספרדים להקל לאחר שבעה ללבוש בגד חדש אף לבן ומגוהץ (כ"ש צבעוני) ואף כשהוא אבל על אביו ואימו משום שסמכו על מה שאמרו (תענית כט:) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואינו אסור אלא בתוך שבעה, ע"ש. ויש להוסיף דכ"ש הכא שהוא צורך מצוה שיש להתיר. ובפרט בטלית קטן ששוויה נמוך וכמו שכתב בערוך השלחן (סי' שפט סי"א) דבגדים פשוטים כמכנסיים וכיוצ"ב אינו נכלל בכלל הבגדים החדשים שאסור ללבוש, יעו"ש. והכא נמי ט"ק. ולכן להלכה, מותר לקנות טלית גדול וכ"ש טלית קטן אחר השבעה.
